חולין האם הבליעות מצטרפים לשיעור שישים

[אד יעלה]

בגמרא צז: א''ר חנינא כשמשערין משערינן ברוטב ובקיפה ובחתיכות ובקדרה ואיכא דאמרי במה שבלעה קדרה ,[ועיין רש''י בד''ה במאי שביאר בתחילת דבריו שראינו את האיסור שנפל וראינו שהוא לא התמעט וההיתר התמעט אומדים כמה ההיתר התמעט ומשערים כפי ההיתר שהיה שם דהיינו מה שבלוע בדפנות ,אלא שבסוף דברי רש''י מבואר שכיון שנח' שתי הלישנות האם משערים בקדרה או בבליעות הולכים לחומרא ולא משערים בקדרה ומאידך אומר רש''י שגם לא משערים בבליעות כיון שיש את הגמרא לקמן אטו היתרא בלע איסורא לא בלע שבוודאי שגם בלע מהאיסור,ולכאורה צ''ב שאם כמו שרש''י פירש דאירי שראינו את האיסור לפנינו ולא התמעט א''כ בוודאי שאינו ענין לגמרא לקמן שאטו איסורא לא בלע שהכא יש ראיה שלא בלע מאיסורא ובהדיא פירש רש''י שם בד'ה דאיסורא שראינו שנתמעט האיסור וא''כ בסוגיין שראינו שלא נתמעט האיסור בוודאי שנשער את הבליעות להיתר,ובאמת יעוין בר''ן שגרס ברש''י שלא ראינו את האיסור שנפל ולפי''ז בוודאי אפשר לתלות שגם הוא נתמעט וממילא פוסקים כהסוגיא דלקמן דאף איסורא בלע והמשך דברי רש''י לפי הר''ן צ''ב],

ועיין בר''ן שהקשה כיצד זה נעשה מותר נהי נמי שאתמול בשעת נפילת האיסור היה שישים אבל כעת לאחר הבליעות אין שישים וא''כ אין שישים לבטלו כעת וצריך להיות אסור והביא דוגמא לדבר אם נפל כזית איסור לקדרה שיש בה שישים ואח''כ נפל לבדו לקדרה שאין בה שישים פשיטא שנאסר וא''כ בנפילה הראשונה היה שישים אבל לאחר שנבלע בדפנות הקרה אין שישים וצריך להיות נאסר והביא לזה ראיה מהמשנה שסאה של תרומה שנפלה למאה מותרת ואם טחנם גם מותרת כיון שטחן את האיסור וההיתר בשווה ומשמע שלולי זאת היה נאסר אע''פ שבתחילה היה מאה כנגד התרומה אבל כיון שכעת יש פחות ממאה נאסר.

וכמה הלכתא גברתא איכא למשמע מדברי הר''ן הנ''ל,שהלא עיקר קושייתו צ''ב טובא שהלא כעת יש שישים שהרי בלועים פה ביחד עם האוכל הנמצא יש שישים וכשם שיש בכל הנ''ט הבלוע לאסור מהתורה כמו שמצאנו במדין כך יש בכח הנ''ט להקל ולתת טעם של היתר, ומבואר מדברי הר''ן חידוש גדול שזה פשוט שהבליעות הם אינם יכולים להצטרף להיתר ששישים היינו דוקא בדבר בעצמו שיש אוכל של היתר אבל בליעות אע''פ שנותנים טעם מהתורה אבל עדיין אינם כהאיסור עצמו שהרי נ''ט בר נ''ט דהיתרא לקולא וכיון שיש דין שיעור שישים אין הבליעות מצטרפים לשיעור זה [ובייחוד שיטת הר''ן שביאר שיש דברים שלא נותנים טעם גם בפחות משישים אלא שהוא שיעור בכל הדברים שלא נותנים טעם].

ועוד מבואר בדבריו חידוש גדול נורא ונשגב וכמו שהביא מתרומה שאף אם היה ביטול בשישים אם לאחר מכאן חזר לחמישים חזר להאסר ובשלמא אם האיסור בעין כמו איסור שנפל לקדרת שישים ומשם נפל לפחות משישים שיאסור כיון שאפשר לומר שכל פעם נ''ט ובנפילה שנייה אין שישים כנגדו אבל בסאה תרומה אין כלל נ''ט ואפ''ה מבואר שלאחר שנתמעט חזר לאיסורו ולמדנו מכאן חידוש שביטול ברוב הוא חל בכל רגע ורגע ואם אין כרגע שישים אין מה שיבטלו.

אבל עדיין צ''ב טובא מה בא להביא מהמשנה בתרומות הלא שם אין נ''ט ואם כן כל המאה שצריך הוא שיעור ואינו ענין לסוגיין שכאן הוא נ''ט,ובאמת בלשון הרמב''ן מבואר שהוא ק''ו שאם לגבי איסור תרומה שהוא איסור בעלמא ואין בו נתינת טעם ומאה הוא שיעור בעלמא, ק''ו באיסורים שענינם הוא משום נותן טעם.

 

[אד יעלה]

בפלוגתת הרמב''ם והראשונים האם הבליעות מצטרפים לשישים והביאור שנ''ח לשיטתן.

עיין ברמב''ן שביאר בסוגיא שהמ''ד דס''ל משערים בקדרה היינו שדוקא הרוטב שבתוך הקדרה עכשיו ואילו למ''ד מה שבלעה קדרה היינו שבשעה שנפל חתיכת האיסור היה רוטב בשיעור שישים ואח''כ נבלע הולכים בתר מעיקרא ומקילים ונמצא לפי''ד הרמב''ן של''ק לקולא היפך דברי רש''י.

והרמב''ן הוקשה לו כקושיית הראשונים הלא צריך שיהיה שיעור ביטול מתחילה ועד סוף וכמו שהוכיח הר''ן מתרומה וע''ז הרמב''ן מתרץ שכיון שהוא דרך בישול היקלו וביאור הדברים שכיון ששם התערובת היא בשישים וכעת אין כאן מעשה חדש כמו שפיכת הקדרה שיחייב לדון זאת כתערובת חדשה ונצרך שישים כעת חדשים אלא כיון שהוא שם בקדרה ודרך בישולו נתמעט אי''ז נחשב תערובת חדשה אלא אותה שם תערובת ויש בה שישים ולכן היא מותרת, ולכאורה צ''ל ששישים הוא מדרבנן דהיינו שיש דברים שיודעים בהם שבוודאי לא נותנים טעם אף בפחות משישים ובהכרח שששים הוא מדרבנן ולכן היקלו באופן של דרך בישול שנחשב אותה שם תערובת .

אלא שהביא מהרמב''ם שהפירוש מה שבלעה קדרה היינו למ''ד מה שבלעה קדרה היינו שבלעה קדרה היינו שמצרפים את מה שבלוע בכלי לשיעור שישים אבל מה שאבד באור לא מצטרף.

נמצא שנח' הרמב''ן והרמב''ם בשתי ענינים הראשונה האם מה שבלוע בתוך הקדרה מצטרף לרמב''ן אינו מצטרף אלא משערים את הרוטב שהיה קודם ואילו לפי הרמב''ם מצטרף הבליעות והביאור הנלענ''ד בפלוגתתם שנח' לשיטתם להרמב''ם דס''ל שקפילא מועיל אפילו בפחות מששים דהיינו שכל הענין הוא טעם האיסור ולכן קפילא מועיל ולפי''ז אפש''ל שאף שיעור שישים המכוון הוא שלא יהיה טעם של איסור וממילא הרמב''ם ס''ל שאף הבליעות מצטרפים כיון שהכל הוא ענין של טעם וכיון שבליעות נותנים טעם ממילא מצטרפים להיתר ואילו לפי הרמב''ן שישים הוא ענין של שיעור ולכן אין בכח הבליעות להצטרף כיון שלשיעור צריך אוכל ולא בליעות.

והמח' השנייה שהרמב''ן מביא היא גם לשיטתן שלפי הרמב''ם אם נאבד באור אינו מצטרף ואילו לפי הרמב''ן מבואר להדיא שאפילו אם נבלע באור ג''כ מותר והביאור כיון שלפי הרמב''ם כל הענין הוא הטעם ממילא כיון שירד באור בודאי שאין היתר אבל לפי הרמב''ן כיון שהענין הוא שיעור וכיון שיש לו שם תערובת אחת ממילא הרי הוא מותר שלא תלוי בטעם אלא בשיעור בלבד והדברים נפלאים בס''ד.

[רק יש לעיין שם שהרמב''ם כותב שמחשבנים את הבליעות רק משעת נפילת האיסור ואילך ולא קודם ולכאו' כיון שהוא רק ענין של טעם מדוע לא לצרף את הטעם של קודם, ויש שביארו שבעיקרון בליעות אינם נחשבות כלל אלא שכלפי איסור דנים את הבליעות ומכאן ואילך מחשבנים את הבליעות של ההיתר והדברים רחוקים].