ואת שערה בוודאי שאינה חייבת לכסות, אפילו אם היא יהודיה נשואה, קל וחומר אם היא עובדת זרה שאינה חייבת בכיסוי.
שהרי כל שיער שרגיל להיות גלוי, אינו מכשיל בהרהורים, כך מבואר להדיא בראשונים במסכת ברכות כ"ד ונפסק להלכה ברמ"א או"ח סי' ע"ה, גם לגבי שיער נשואות היוצא מחוץ לכיסוי.
והרבה אחרונים הוציאו מזה הלכה למעשה גם לגבי נשואות שאינן רגילות לכסות בימינו, שמותר לקרות ק"ש כנגדן. ואמנה כמה מהם:
הגאון רבי יהושע העשיל באב"ד זצ"ל רבה של לובלין בשו"ת "ספר יהושע" (סבו של בעל מנחת חינוך) סי' פ"ט: "והכלל, כי בזה תלוי גילוי הערוה, אם הוא דרך לכסות בנשים והיא מגלה הרי זה ערוה, אבל באם לא היה דרכן לכסות לא הוי בגדר ערוה כלל, כיון שכולם רגילים לילך... דרך משל: אם דרכן לכסות ידיהם או פניהם, אז אם מגלות טפח במקום שדרכו לכסות הוי גילוי ערוה ואסור לקרות כנגדן. וכמו כן בשערן, הוי גילוי ערוה אם דרכן לכסות. אבל אם מנהגן לגלות שערן או טפח בגוף כמו הבתולות שדרכן לילך בגילוי הראש, אין זה גילוי ערוה. וכמו כן במקומות שנשים הולכות [בגילוי] הפנים, וידיהם מגולות, אין זה ערוה כיון דדרכן בכך, ואם לא היה דרכן לילך בגילוי והיתה נמצאת אחת אשר גילתה מסתוריה, היה אסור לקרות כנגדה משום ערוה... דברים הללו ברורים כשמש בצהרים... וזה הוא יתד שהכל תלוי בו, שכל דבר הנראה תמיד ואין דרכן לכסותו ורגילים בהו אנשים, אין זה ערוה ואין בני אדם מתגרים בהם מפני שרגילין בכך... אבל במה שמנהג לכסותו אז בהתגלות קצת מתגרים בני אדם מהם [ו]אז ערוה מיקרי".
וכן כתב ערוך השולחן (או"ח סי' ע"ה סעיף ז'): "לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות, כיון שעתה רובן הולכות כך והוה כמקומות המגולים בגופה, וכמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה בספ"ג וז"ל: כל הדברים שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור, עכ"ל. וכיון שאצלינו גם הנשואות כן, ממילא דליכא הרהור".
וכן כתב בשו"ת שרידי אש (חלק א' סי' ח' עמוד כ'): "בזמננו שרובא דרובא הולכות פרועות ראש וכבר הורגלו בזה, ואין השערות בגדר מקומות שדרכן לכסותן, וכ"כ בערוך השולחן. ודבריו ברורים לכל מי שדעתו ישרה ומודה על האמת. וכן יוצא מלשונו של המרדכי ושאר ראשונים".
וכן כתב הגאון רבי יוסף חיים בספרו בן איש חי (שנה ראשונה פרשת בא סעיף י"ב): "הנשים בערי אירופא שדרכן לילך תמיד פרועי ראש, מותר לקרות כנגדן, כיון דכל הנשים דרכן בכך". והביאו כף החיים (סי' ע"ה ס"ק י"ז).
וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ד' או"ח סי' ט'): "הראת לדעת כמה צווח אותו צדיק [מהר"ם אלשקר] על אותם האוסרים בדבר שכבר נהגו, ומלתא בטעמא טעים שכיון שרגילי בהו לא אתו לידי הרהור, וממוצא דבר יש ללמוד בנ"ד מכיון שפסתה המספחת בעוה"ר לגלות, עם שלא מצד שורת הדין, מ"מ כיון שעיקר טעם האיסור בזה הוא משום הרהור, כל שכבר נהגו ורגילי בהם לא מטרדי ולא אתו לידי הרהור".
וכן כתב בשו"ת מהר"ם בן חביב (הועתק מכת"י בשו"ת ישכיל עבדי הנ"ל): "אם יש לחוש לאלו הבתולות הבאות בקידושין שנהגו בערי פרנקיאה ללכת בגילוי שער, אם מותר או דילמא שער באשה ערוה ושכמ"ה. תשובה. נלע"ד דבר פשוט דכיון דכבר נהגו ללכת בגילוי שער דאין לחוש, כמ"ש הרא"ש ז"ל שלהי מי שמתו אהא דאמר רב ששת שער באשה ערוה דוקא בנשים שדרכן לכסות שער אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר, וכ"כ המרדכי בשם ראבי"ה וכ"כ הגהות מיימון פ"ג דק"ש, וכ"כ הטור בא"ח סי' ע"ה וכ"פ הרב ז"ל, ואם נפשך לדחות ולומר דאין מכאן ראיה דכ"ז מיירי בפנויה אבל במקודשת אסור, ליתא. דזיל בתר טעמא דלמה התירו הפוסקים בבתולות משום דכיון דרגיל בהו ליכא הרהור, ה"ה בנדון דידן. וראיה לדברינו אלה... דאפי' בא"א נשואה אמר הראב"ד כיון שהוא מקום שאינו מתכסה אין בו משום [שיער באשה] ערוה".
וכן כתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, רבה של חיפה, בספרו אוצר המכתבים (חלק ג' סי' אלף תתפ"ד): "וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר".
וכן כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ו' או"ח סי' י"ג): "מכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור... והן אמת שאין לכחד שיש לחלק בין בתולות שהולכות כן בהיתר לפום דינא, לנשואות שעוברות על הדין, מ"מ כיון דהיינו טעמא משום הרהור, והאידנא ליכא הרהור, אין לאסור לומר דברים שבקדושה כנגדן, ומכל שכן באשה שאינו מכירה, ואיננו יודע אם נשואה היא ועוברת על דת, או בתולה פנויה היא, שאין לאסור בזה".
