באופן כללי באירועים נהגו להתקשט ולהתייפות יותר מהרגיל, והיות ורוב הנשים מקושטות באופן מוגזם, אין אחת מהן מושכת את תשומת הלב יותר מדי, ע"י איפור יותר מהרגיל, תכשיטים, ביגוד וכדו'. ובשו"ת שלמת חיים (אבן העזר סי' כ"ט) כתב גם לגבי שושבינות: "נסתפקתי בשושבינות שהולכות עם הכלה תחת החופה, אם ילכו אז מקושטות משום שהוא בפני רבים... תשובה: הנח להם לישראל במה שנהגו לכבודם של חתן וכלה".
איפור במהותו אינו פריצות (כנ"ל), וכל יפוי שיהיה, וכדכתב מרן הבן איש חי בספרו חוקי הנשים (פרק י"ז), "אמת הדבר כי האשה מורשית ללבוש מלבוש המתאים ויפה לה, וכל דבר אשר בו תתקשט ותתייפה", וכן לגבי פאה, וכן לגבי שאר בגדים.
ולכן האיסור בזה הוא רק מה שחריג ובולט, אבל כיוון שהפך לשגרה, או לחילופין באירוע שכל הנשים מתקשטות בצורה מוגזמת, לית לן בה, וכאשר אמר הגרש"ז אויערבאך: "אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים" (ספר "ועלהו לא יבול" ח"ג עמ' ע').
והיינו שאפילו בגד "מאוד רועש" כאשר הפך למצוי אין בו שמץ פריצות, כי כל הפריצות שבו היא מצד שהוא רועש. וכך לגבי פאות, לא אורך הסנטימטרים עושה את הפריצות אלא ההתבלטות.
ובאירועים כל אחת רוצה להיות יפה ככל יכולתה כדי להתנאות בעיני חברותיה. ואף הבעל ניחא ליה בזה כדכתב מהרש"ל בספרו "ים של שלמה" (בבא קמא פרק ח' סי' ל"א). והכלה בדרך כלל בולטת מכולן ע"י שלובשת לבן (ובימי קדם לבשו הכלות בגדים אדומים כדאיתא בספרים).
