האם להיות דיין זה תפקיד חשוב או עבודה בזויה?

באנר תרומה
הגר"ע יוסף - שכל ישר: עיקר לימוד התורה הוא להיות דיין!

צילום מסך 2025-07-24 195953.png
 
פעם הוצע לגיסו של רבינו – הגאון רבי דוד הררי רפול זצ"ל – משרת דיינות, והגיע להתייעץ עם רבינו האם לקחתה. רבינו שהכיר את בתי הדין ועולם הישיבות מתוקף משרתו בהם, השיב לגיסו "ראש ישיבה מתעסק עם הסולת, ודיין עם הפסולת…"
(רבי יעקב עדס זצ"ל)
 
שמעתי שמשפחת שרבאני היו נמנעים מלהיות דיינים, כדי לא להיות בענין של ה'פסולת'..
ונראה שזו מידת חסידות, שלא להתעסק בדברים כאלה, כשיש אחרים שיכולים להתעסק בזה.

אבל ברור שאם אין ראויים לזה, חובה קדושה על מי שראוי שילך להתעסק בזה, ולא ישאיר את זה לאנשים פחותים ממנו.
ובד"כ הרבנים של אותו דיין יעודדו אותו ללכת לשם. ובמקום שאין אנשים השתדל (האבק..) להיות איש.
ונראה לי פשוט, שכל שהולך לש"ש לא יינזק בכהוא-זה מכל הסיפורים שהוא שומע וכו', ולא תאבד קדושתו וטהרתו כמלא נימא.
 
ונראה לי פשוט, שכל שהולך לש"ש לא יינזק בכהוא-זה מכל הסיפורים שהוא שומע וכו', ולא תאבד קדושתו וטהרתו כמלא נימא.
יעוין שם באורך
לבסוף, לאחר שרבי אלעזר לחץ עוד ועוד, נענה הרב: 'כפי שידוע לכם, עשרות שנים שימשתי כדיין בבית הדין, דנתי באלפי תיקים שעסקו בזוגות שהגיעו להתגרש כדת משה וישראל. בכל מקרה כזה יש משא ומתן בין הצדדים, נסיונות להשכין שלום, שיחות ארוכות בנושאים השונים עם בעלי הדין.

ובכל זאת, בכל עשרות שנותיי ואלפי הדיונים, לא הרמתי ולו פעם אחת את עיניי, לא ראיתי אף פעם את המתדיינים אצלי, כדי לשמור על טהרת עיניי בשלמות! וכשזוכים לשמור את העיניים מול כל הנסיונות – זוכים לילדים טובים!' – פסק הרב עובדיה, חד וחלק…
 
שמעתי שמשפחת שרבאני היו נמנעים מלהיות דיינים, כדי לא להיות בענין של ה'פסולת'..
ונראה שזו מידת חסידות, שלא להתעסק בדברים כאלה, כשיש אחרים שיכולים להתעסק בזה.

אבל ברור שאם אין ראויים לזה, חובה קדושה על מי שראוי שילך להתעסק בזה, ולא ישאיר את זה לאנשים פחותים ממנו.
ובד"כ הרבנים של אותו דיין יעודדו אותו ללכת לשם. ובמקום שאין אנשים השתדל (האבק..) להיות איש.
ונראה לי פשוט, שכל שהולך לש"ש לא יינזק בכהוא-זה מכל הסיפורים שהוא שומע וכו', ולא תאבד קדושתו וטהרתו כמלא נימא.
אציין את אשר שמעתי באוזני מפי הגר"מ מאיה שליט"א (וכתבתי בזמנו מעט בזה באשכול אחר), בתאריך כב אייר תשפ"ה (כפי שכתבתי למחרת):
בזכות שאני איש פשרות ניצלתי מלהיות דיין

כשהייתי בן 17 ר' עזרא עטיה זצ"ל אמר לי תלך להיות דיין, וראיתי בזה את שליחותי בעולם, והתחלתי ללמוד דיינות.

אחרי 7 שנים אבא שלי התקשר אלי וביקש שאייצג בדין תורה מישהו, אמרתי לו שאין לי תעודת טוען רבני, ואמר לי שהבי"ד מסכימים שאני אייצג אותם. פניתי לב' הצדדים הבאתי אותם לפשרה שמוסכמת עליהם.

הגענו לבית הדין וחיכינו שעה וחצי בהמתנה, ובזמן הזה שמעתי מהחדרים של בית הדין את הדיונים שהיו, ואז אמרתי לעצמי וכי אני אלך להיות דיין ואצטרך לשמוע כל יום שעות את הדברי טינופת האלו.

ולא הלכתי אפי' להיבחן לדיינות.
 
סליחה על הבוטות בשאלה, אבל אסביר את דברי [בהמשך לאשכול מקביל בדברי מרן רה"י הגרא"ס]
מחד זה נראה תפקיד חשוב מלבד המשכורת ושאר עניינים יש כאן אחריות הלכתית גדולה גיטין כתובות וכד'
ומאידך המצב היום שהמערכת מאוד בעיתית ואפרט דברי
א. ראשית הכפיפות הלא רשמית לבתי המשפט, דבר חמור מאוד שקיים בבתי הדין שישנה פזילה ברבים מהפסקים לחוות דעת משפטיות מחשש של עירעור לבג"ץ וכד', ורואים הרבה פעמים טיעונים שאינם קשורים להלכה כלל ועיקר, אלא לכל מיני חוקים שונים ומשונים.
ב. רוב העניינים הנידונים הם חלוקת הכסף ומשמורת הילדים, דבר שאינו כרוך כמעט בהל' אבן העזר וכמו שאמרו גדו"י מדורות קודמים שהדיונים הם או .... או מזונות וד"ל, [המילה הראשונה בלי האות מ].
כיון שכך יש כאן יציאה לעבודה פשוטו כמשמעו, אברך ת"ח ישב בכולל ולמד ועכשיו מנסה לגשר על בגידות וכד' שומע הקלטות ורואה הסרטות ה"י, וכי עבודה תורנית היא זו???
ג. נ"ל המציאות מוכיחה שרוב גדו"י לא שאפו לשם ולא חיפשו להיות רב מטעם. ואף שבעבר היו גדולים שכיהנו שם בפועל היום כמעט כל הדיינים אינם נמנים על גדולי הדור ואף לא על התח"ים החשובים, ולא מילתא זוטרתא היא.
כמובן כל דברי הם בלי להכליל אלא באמת לדעת מה הרדיפה העצומה בעיניים עצומות לקראת המישרה הנחשקת
לא התפקיד עושה את האדם אלא האדם עושה את התפקיד
 
הדבר נכון כלפי דייני הרבנות באבן העזר, ורחוק מדייני חו''מ בב''ד חרדיים.

ויש כאן להעיר

1. ומה נעשה נניח את המקצוע הזה לאנשים שאין להם רגשות של קושי עם זה? הרי זה הלכות מורכבות הדורשות ידע תורני עצום ולמדנות. נשאיר את זה ל"פסקומטים" למיניהם? [ואחר כך נצעק גיטי ה...]

אמר הקב''ה למרע''ה "רד כי שיחת עמך", כל גדולה שנתתי לך היא רק בשביל עמך.
ולפעמים לרדת למקומות הללו, ולהכנס לסוגיות, ראשונים ואחרונים, היא לגלות רצון ה' בכל מקום שקיים בעולם.
כמובן למי שזה מתאים ויכול, אך להגדיר זאת כעבודה בזויה?
אני חושב שזה חוצפה, כלפי כל גדולי הדורות, תנאי ואמוראי, שהיו דיינים, ושבח הוא בגמרא לומר על אי מי שהוא שהיה אב''ד.
וגם הם עסקו בשפיר ושליא.
וכי לעסוק בעניני נדה וכו' זהו דבר מכובד? ודאי שלא. אך זהו רצון ה'.
 
נערך לאחרונה:
ראשי תחתית