מאפייני חשיבה:
נצמד
למושג ההכרעה : אם יש ראיה טובה – צריך לחזור.
תופס את עולם הלימוד כמו מערכת מתמטית: קיימות "הוכחות", ואם היא ראיה מובהקת – מחייבת לשנות עמדה.
מאמין שעצמות הקשות על עמדה למרות ראיות שקולות היא בעיה ביושר אינטלקטואלי.
גישה למחולקת:
מבקש אחידות של אמת. לא מרוצה מהסבר ש"מחלוקות הן משורש הנשמות" או ש"יש גישות".
שואף לברר מי צודק – ולא רק להציג את שני פנים.
טון כללי:
תובעני, מאתגר סמכות בשאלת הצדק שבה.
מעריך את גדולי הדורות, אך מצפה מהם להנהגה מדגימה של קבלת ראיות, גם אם באיחור.
עיקרון מפתח:
"האמת לא תובעת כבוד – היא תובעת בירור."
מאפייני חשיבה:
תופס את עולם הפסיקה כמבוסס
שיקולי עומק , אפשר לעבור לראיה נקודתית.
מבחין בין סוגי מחלוקות: מחלוקת על פרט הלכתי – ראיה יכולה להכריע; מחלוקת יסודית – היא עולם שלם.
חש שמחלוקות רבות הן לא תוצאה של עיוורון, אלא של תפיסות שורשיות מנוגדות.
גישה למחולקת:
מעריך חופש דעות הלכתי במובנו העמוק – מחלוקת מתוך נאמנות, לא מתוך טעות.
מזהה מתי אדם דוחה ראיה כי היא לא עומדת ביסודות שיטתו – וזה לגיטימי.
טון כללי:
רך, מקשיב, אך שומר על גבולות של יראת שמים ושל כבוד תורה.
מעריך ראיה, אך לא מתכופף אליה
אם היא לא חודרת את יסוד השיטה.
עיקרון מפתח:
"הראיה משכנעת רק את מי שחולק את עקרונות היסוד. בלי זה, אין מכריע."