הגר"ע פריד
דיני מעוברות, מניקות ויולדות בצום תשעה באב:
מעוברת - אם ההריון תקין וחשה בטוב צריכה לצום, ותכין את עצמה ביומיים שלפני הצום, בשלושה או ארבעה ליטר של שתייה ממותקת.
אם במהלך הצום היא מתחילה להרגיש צירים [אפילו אם זה לא צירים ממש אלא התכווצויות], או שמרגישה בחילות חזקות או הקאות, או כאבי ראש או סחרחורות או חולשה – בכל אלו תפסיק את הצום, ותאכל ותשתה כרגיל.
אמנם ישנם מקרים רבים בהן מעוברת כלל לא תתחיל לצום, ואלו הם:
אם ההמוגלובין נמוך מעשר, או שהיו צירים מוקדמים, ואף צירים מדומים, או שהיו דימומים משמעותיים במהלך ההריון, או סכרת הריון, ואף אם זה סכרת מאוזנת, או שליית פתח, או היפרדות שלייה, או שהיא בהריון של תאומים, או שהיו הפלות בעבר, או שיש לה בעיית קרישיות בדם, וכן כל הריון שהוא לא תקין, כל אלו לא תצום כלל.
מניקה צריכה לצום בתשעה באב, ותכין את עצמה ביומיים שלפני הצום, בשלושה או ארבעה ליטר של שתייה ממותקת [ואף לאחר הצום מומלץ לשתות שתיה ממותקת]. אמנם אם אין לתינוק מספיק חלב, תשתה הרבה כדי להגביר את החלב, ואם צריכה מותר אף לאכול.
אישה שיודעת בעצמה שאם לא תשתה יחסר לה חלב, תשתה כדרכה ואינה צריכה לצום. אם בלילה לא חסר לה חלב, תצום בלילה כדי להצטער עם הציבור. אבל אם חסר לה חלב גם בלילה, לא תצום כלל.
כאמור, מחסור בחלב שהתינוק זקוק לו, הוא סיבה לא לצום או להפסיק את הצום, ואין צורך לתת תחליפים.
כאמור, מינקת שהצום לא מפריע לה לחלב, צריכה לצום. אך אם במהלך הצום תתחיל להרגיש כאבי ראש או סחרחורות שקשה לתפקד איתם כרגיל, דינה ככל החולים שפטורים מהצום.
יולדת תוך ל' יום – פטורה, אפילו אם אינה מניקה.