משנתו של רבינו עובדיה יוסף בענינים שבקדושה

אור יעקב · 22/7/25

משיב כהלכה אמר:
המשפט הזה נאמר ע"י הרב צבי יהודה קוק, וזו לא פעם ראשונה שמייחסים להגר"ע דברים שמקורם באחרים.

כמה תלמידים שמעו זאת מפי קודשו כמה וכמה פעמים.

אור יעקב · 22/7/25

משיב כהלכה אמר:
והוא עצמו לא דיבר על צניעות בצניעות, כי על פאה (הדבר היחיד שאסר) הוא דיבר בריש גלי ובשפה מאוד ישירה שפורסמה בהבלטה בכל כלי התקשורת

אינו דומה כלל להעיר לבנות ישראל בשיעורים וכדו' שילכו בצניעות, לדברים אחרים כגון להעיר באמצע הרחוב לאשה שתילך בלי פאה, או במקרה הזה :

קולייס האיספנין · 23/7/25

משיב כהלכה אמר:
צ"ע איך בכל הבדיקות לא מצאו פצע פתוח מוגלתי וקשה.

הבדיקות הם בד"כ יותר צילומים וכדו' ופחות בדיקות פיזיות.

קולייס האיספנין · 23/7/25

משיב כהלכה אמר:
לא מדובר כאן בתוכחות אלא בסיפורים שנועדו להוסיף הילת קודש להגר"ע יוסף זצ"ל.

ובשלמא אם הסיפור נכון, ישמע חכם ויוסף לקח, אבל אם הסיפור לא נכון, קיימא לן שמשקרים לא מתחזקים, כי לשקר אין רגליים ולבסוף מתפרסמת האמת והחיזוק מתהפך.

אני שמעתי את הסיפור הזה מדיין ומו"צ בירושלים שדווקא אינו נמנה על אלו שישר באופן אוטומטי הולכים לפי פסקיו של מרן זצוק"ל.

קולייס האיספנין · 23/7/25

יש סיפור נוסף שמעיד על קדושתו הרבה, בתחילה התעצלתי לכתוב אותו כאן מחמת אורכו, אך כעת מצאתי אותו בא' האתרים, יתכן שיש בו שינויים קלים, אבל את עיקרי הדברים, סיפרה הרבנית דבורה אבוחצירה תליט"א כשהגיעה בשבעה לנחם את בנותיו של רבינו, והנה הדברים ככתבן מתוך ס' אבירי בבל:

המפגש בין מרן לבין בבא אלעזר הקדוש שהוליד את הגילוי

היה זה לפני קרוב לחצי יובל, בשנת תשנ"ד. ביתו של מרן מאור ישראל הגאון רבינו עובדיה יוסף זצ"ל צוחצח ומורק, השולחן הגדול נערך כיאות לקראת הביקור. הצדיק המקובל רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל, קדוש עליון מגדולי שומרי העינים בדור האחרון. הגיע לביקור, וההתרגשות היתה בשיאה.

שני גדולי ישראל קיבלו זה את זה בחביבות רבה, ושוחחו בדברי תורה ואגדה. לקראת תום הביקור, פנה רבי אלעזר אל הרב עובדיה בשאלה שאינה ממין הענין, ושאל: 'במחילה מכבודו, ילמדנו רבנו, כיצד זכיתם לילדים עוסקי תורה, כולם רבנים ידועי שם וגאונים גדולים שמאירים את העולם? כיצד זה זכה מרן בזכות העילאית אליה נכסף כל אב, לראות את כל בניו לומדי תורה באהבה?'

הרב עובדיה ניסה להתחמק מתשובה, וניסה להפטיר כי הכל מתנת שמים. 'בוודאי שזו מתנת שמים' – השיב רבי אלעזר, 'אך אין ספק שלכבודו חלק בזכות הכבירה שהובילה לכזו מתנה. כיצד זכיתם בילדים טובים וצדיקים?' – שב רבי אלעזר ושאל שוב ושוב, ולא הרפה מהשאלה למרות מאמצי הרב עובדיה להסתיר את התשובה הפלאית…

לבסוף, לאחר שרבי אלעזר לחץ עוד ועוד, נענה הרב: 'כפי שידוע לכם, עשרות שנים שימשתי כדיין בבית הדין, דנתי באלפי תיקים שעסקו בזוגות שהגיעו להתגרש כדת משה וישראל. בכל מקרה כזה יש משא ומתן בין הצדדים, נסיונות להשכין שלום, שיחות ארוכות בנושאים השונים עם בעלי הדין.

ובכל זאת, בכל עשרות שנותיי ואלפי הדיונים, לא הרמתי ולו פעם אחת את עיניי, לא ראיתי אף פעם את המתדיינים אצלי, כדי לשמור על טהרת עיניי בשלמות! וכשזוכים לשמור את העיניים מול כל הנסיונות – זוכים לילדים טובים!' – פסק הרב עובדיה, חד וחלק…

רז זה המובא בספר 'אבירי בבל' בא ללמדנו: הרצון לזכות בבנים תלמידי חכמים משותף לכולנו, השאיפה לנחת מהילדים היא השאיפה של כולנו. שמירת העיניים בקדושה ובטהרה, הימנעות מכל הבטה מיותרת וקל וחומר אסורה – היא המתכון, הערובה והדרך לזכות בילדים טובים, יראי ה' מרווי נחת יהודית טהורה!
נ.ב. יש פרט שלא מופיע שם, הבנות אמרו שהרב היה חוזר לפעמים מבית הדין, ומביא לבנות ציורים, כששאלו אותו מי צייר, הוא אמר שהוא, והם מאוד התפעלו (כמו שניתן לראות בכתב ידו שיש לו סגנון ציורי), וכך התחבר להם הפזל, שהרב היה עושה את עצמו כותב, בעוד שהוא היה מצייר כדי לא להיראות שסתם כך אינו מסתכל עליהם.