הרב משיב כהלכה, מקור סיפור זה הוא מכתב יד יחיד, תימני, מן המאה השמונה עשרה. קשה להתייחס ברצינות למקור מאוחר שכזה, ועוד לקטע שאינו מופיע במקביל בשום עד נוסח נוסף של החיבור (שבחי האר"י). ויגיד עליו רעו: בכתב יד תימני נוסף, מן המאה השמונה עשרה גם כן, מופיע סיפור תועבה חמור הגובל באיסור גילוי עריות ממש (ראה בספר אליו הפנית, סימן ז). ללמדנו על טיבם של עדי נוסח מאוחרים אלה המלאים אגדות ובדיות.
סיפור זה נדפס לראשונה על ידי מאיר בניהו, ספר תולדות האר"י, הוצאת מכון בן צבי, ירושלים תשכ"ז, עמ' 219. בהערה על אתר ציין בניהו כי מקורו בכתב יד תימני. וראה עוד שם, עמ' 35, הדגיש בניהו במפורש כי מקור סיפור זה הוא אך ורק בכתב יד תימני יחיד. בעמ' 29-24 ציין בניהו שכל כתבי היד התימניים של החיבור הינם מאוחרים בני המאה השמונה עשרה. נראה כי מבחינה מחקרית אין לזה ערך של ממש.
ובכן, אחר בדיקה פשוטה נראה שאין בדבריך כדי לערער את הסיפור שהבאתי.
ראשית, לדעת מאיר בניהו ספר שבחי האר"י (לר"ש שלומיל) איננו הספר המקורי אלא ספר תולדות האר"י הוא המקור, ולזה יש כמה נוסחאות מכמה ארצות, ולמעשה
ספר שבחי האר"י שנדפס ע"י אהבת שלום הוא ספר תולדות האר"י המקורי (ואגב, גם שם מופיע המעשה הנ"ל) עם תוספות מהר"ש שלומיל ועוד. כך שספר שבחי האר"י שלפנינו מלוקט מכמה כת"י וספרים ולא מדובר שבכולם מופיע נוסח זהה ורק בנוסח תימן נוסף סיפור כלשהו, שאז באמת היה זה מדליק נורה אדומה.
שנית, בניהו עצמו כותב בהקדמתו שנוסח תימן תואם לנוסח קושטא וכתוב יפה, על אף שלאחר מכן הוא כותב שכתבי היד התימניים הם מאוחרים ו
כמה מהם נכתבו ברשלנות, אך כתב יד אחד נותר שלם ומתוקן והוא כת"י בניהו (בדוק אם זה הכת"י שהסיפור דידן מופיע בו).
ולכן פשוט שאין לשלול את כל כתבי היד התימניים, בגלל שבכת"י אחד הובא מעשה מופרך (וכעת הבנתי מהו המעשה המופרך שדיברת עליו - הוא מזכיר אותו כבר בהקדמה).
שלישית, על הסיפור דידן אמר הרב רצאבי "ישנו בזה דבר הפלא ופלא, אשר הבאתי בס"ד בשו"ת עולת יצחק חלק ג' סימן קנ"ה דף שנ"א, ומעשה זה הובא בספר תולדות האר"י דף רי"ט מתוך כת"י תימני וזולתו בזה"ל.
לפי מה שאני זוכר, נראה לי לפי צילום הכת"י שהביאו שם, כי זהו כתי"ק של מהר"ץ, סבו של מהרי"ץ. לפי איך שאני מכיר את כתי"ק מן הספר פרי צדיק, נראה כי זהו אותו סגנון הכתב".
רביעית, מאיר בניהו בכבודו ובעצמו כותב שמקור הסיפור הזה לא הומצא בתימן, אע"פ שהוא נמצא רק בכת"י תימן:
ואכן, הגר"י הלל הביא
שהחיד"א כתב בקונטרס המעשיות אשר לו בכת"י כעין העובדה הזו, ונדפס בספר החיד"א (כרך ג' עמ' צ"ו, ירושלים תשי"ט). החיד"א נפטר לפני המאה ה18, זאת אומרת שהסיפור לא הומצא בכתב היד של המאה ה18.
