לא ראיתי מי שכותב או חושב שאין עניין.
(ואדרבה מרן הגרע"י זצוק"ל כותב בכמה מקומות שיש עניין ובפרט בדאורייתא)
אם כך ההלכה למה לא?
(כמובן אתה יכול להורות ש"יש ענין" להחמיר - אבל לא בצורה שמי שלא מחמיר חמור... וכל חומרא תלוי בעניינה)
אתה מתכוון ל"קולות" שהובאו בחזון עובדיה שהספר שלו רק "להמון העם"???
עוד פעם...
מי אמר כזה דבר?
מי אמר לא ללמוד ממ"ב?
וודאי ללמוד אבל צריך לדעת שבמאות מקומות פוסק לא כהשו"ע.
יש הבדל "ענק" בין הלשונות האלה.
ואם באמת משהו כתב כך במקום שלא צריך באמת צריך לצאת בחמת קצף.
לא הבנתי מה לא הבנת,
הדברים מפורסמים בציבור.
מי הרב המיקל בדור זה ענין ידוע.
מי הרב שסוגד לשו"ע שקבלנו הוראותיו זה גם ידוע.
מי שהרב שצריך להודיע לציבור "שגם הוא היה מחמיר בכמה עניינים" זה ג"כ ידוע, והסיבה ידועה כמו"כ.
מי זה הרב שחושב שכל מי שלא סובר כמוהו זה נגד הדין (לקולא או לחומרא), וממילא צריך לצאת עליו בחמת קצף זה ג"כ ידוע.
הענין זה, שספק בדין לא נקבע ע"פ אדם אחד, או ספר אחד. - וכשיש צד נוסף, אז תמיד יש מקום להחמיר, ואף פעם זה לא יחשב "נגד הדין".
ואם יש ספר שמרבה להקל (ובבית הוא מחמיר), אז כנראה שהספר הזה הוא להמון העם...
או שהוא בעצמו עושה שלא כדין, ויש לצאת נגדו בחמת זעם.
כי אם יש ענין להחמיר לך עצמך, אז יש ענין לכל יהודי ויהודי לעשות זאת, ולכן אין ענין לכתוב בספר שהוא מותר לכתחילה ובבית לעשות הפוך. ואם הוא עושה זאת, אז סימן שהספר הזה נועד להמון העם, וא"כ לבני תורה שהם כבר שתי מטר קדימה, ראוי שלא ללמוד בספר הזה (רק לעיין בו, אך לא לעשותו נר לרגלם)...
ופשוט שיש הבדל ענק בין הלשונות, ולכן האדם צריך לדעת (ע"פ מצבו הרוחני) במה לבחור, וממה לברוח.
פשוט ביותר.
