ממש לא מסכים עם ההנחה הזו.הוא אשר אמרתי, זה מאוד לא הגיוני שמי חותר רק לאמת בלימודו יצא לו הכל שיטות האוסורות, אלא על כרחך שיש לו נטייה מובהקת לחשוש/להחמיר (נערווים) או חוסר יכולת הכרעה, וממילא זה נקרא נוטה להחמיר, ולא נוטה לאמת/עיקר הדין-ההלכה.
לא חלקתי ע''ז.ממש לא מסכים עם ההנחה הזו.
אמת היא הרבה פעמים להחמיר נגד דעתהקהל
והרבה פעמים להקל התפיסה כאילו בירור סוגיות עיוני מוביל לקולא באופן אוטומטי אין לו אחיזה במציאות.
ובמחילה מכת‘‘ר נוראות נפלאתי על דבריו
שני האפשרויות שקולותומראש אינויודע ונכנס לעומק הלב שיוצאיוצא
רקזה אמת
גם בכללי ההוראה עצמה יש מקום לעיון בראיותנכוחותלא חלקתי ע''ז.
רק במציאות של היום, שיש הרבה מאוד מנהגים וחומרות (או מנהגים שהם חומרות) מי שיצמד ל'עיקר הדין' ו'כללי הפסיקה' היבשים (קבלת הוראות מרן/רמב''ם וכיו''ב) יצא ע''פ רוב (לא מוחלט) מיקל. לפעמים יצא מחמיר בדברים שפשט המנהג נגד דינא דגמ' או לסמוך על איזה ישטה בראשונים וכדו'.
שוב, אינני חולק ע''ז. אכן כבודו קצת צודק ש'בגלל' כללי הפסיקה והמנהגים אנחנו מאוד מוגבלים למעשה, בניגוד לאלו ההוכלים בשיטת החזו''א/הגר''א וכיו''ב (אצל הספרדים כדוגמא הר' ברדא שהחליט ללכת לפי הרמב''ם והאר''י בלבד, וכן הלאה) שיש אצלהם הרבה חידושים ויותר ''אמת'' (ביחס לבירור הסוגיא כמובן, לא ביחס לדרך הפסיקה למעשה) והיצמדות לסוגיית הש''ס כפשוטה והראשונים.גם בכללי ההוראה עצמה יש מקום לעיון בראיותנכוחות
ולמשל המחלוקת האם לחוש לשיטת היש אומרים לדעת הרבה פוסקים או לא הוא דבר של עיון.
וכך בספק ספיקא
ובהם גופא העיון עצמו אמור להכריע.
ומנהגים כתוב ביורה דעה בהלכות נדרים שקבלת האבות חלה עליהם ועל זרעם לעולם.
ולכן זה עיקר הדין.
וכן הלאה
לא הבנתי למה לפי הרב ברדא יש יותר אמת ביחס לבורו הסוגיא, הרי הוא כפוף לרמב"ם בדיוק כמו שאנחנו כפופים לשו"ע (ואפי' יותר).שוב, אינני חולק ע''ז. אכן כבודו קצת צודק ש'בגלל' כללי הפסיקה והמנהגים אנחנו מאוד מוגבלים למעשה, בניגוד לאלו ההוכלים בשיטת החזו''א/הגר''א וכיו''ב (אצל הספרדים כדוגמא הר' ברדא שהחליט ללכת לפי הרמב''ם והאר''י בלבד, וכן הלאה) שיש אצלהם הרבה חידושים ויותר ''אמת'' (ביחס לבירור הסוגיא כמובן, לא ביחס לדרך הפסיקה למעשה) והיצמדות לסוגיית הש''ס כפשוטה והראשונים.
אך עדיין יש לנו הרבה 'מרווח'. וגם אחרי ''כללי הפסיקה'', לא כל הפוסקים שווים. האור לציון כדוגמא קצת יותר מקורי ופחות מחמיר מהבן איש חי. ועוד.
אינני מרגיש מוגבלשוב, אינני חולק ע''ז. אכן כבודו קצת צודק ש'בגלל' כללי הפסיקה והמנהגים אנחנו מאוד מוגבלים למעשה,
בירור בעומק הסוגיא צריך לעשות בכל גישה הלכתית שתהיה וכל דרך אחרת שקר.בניגוד לאלו ההוכלים בשיטת החזו''א/הגר''א וכיו''ב
זה החלטה בבסיס האם הראיות להחלטותיו נכונות או לא בעומק הסוגיות לי אישית נראה שלא ובכלל לא.(אצל הספרדים כדוגמא הר' ברדא שהחליט ללכת לפי הרמב''ם והאר''י בלבד, וכן הלאה)
אמת וחידושים אינטלקטואלים לחוד והרצון לחדש בשדה המעשי והמהפכות למיניהם לפעמים נובעים מיצרמהפכני הכרוך בפרסום ורעש. ולתמיד באמת.שיש אצלהם הרבה חידושים ויותר ''אמת''
לגבי הבא‘‘ח איני חושבכך. פרשנותו עסקנית ומחודשת ראה עניןצביעה באוכלין ומשקין וראיותיו אם כי חדשנותו מובילה גם לחומרות. ולא רק לקולות.(ביחס לבירור הסוגיא כמובן, לא ביחס לדרך הפסיקה למעשה) והיצמדות לסוגיית הש''ס כפשוטה והראשונים.
אך עדיין יש לנו הרבה 'מרווח'. וגם אחרי ''כללי הפסיקה'', לא כל הפוסקים שווים. האור לציון כדוגמא קצת יותר מקורי ופחות מחמיר מהבן איש חי. ועוד.
אני לא מרגיש כ''כ מוגבלאינני מרגיש מוגבל
הב‘‘י זה תמצית הסוגיא והראשונים. והפסיקה ב90 אחוז מסתברת מאד למעיין
ומקרים המועטים מאוד שקשה מאד ע‘‘פ רוב נמצא שרוה‘‘פ נוטים מזה וגם הספרדים ומחזקים מראשונים שלא היו לפניו.
רוב המחלוקות והעיון נמצא בשטחים אפורים שלא נפסקו להדיא ותלוי בפרשנות.
פשיטא, אבל כשיוצא לך אחרת מ''כללי הפסיקה'' הידועים, ואתה כפוף לכללים וכו', זה מרגיש לי מוזר, ולא אמת.בירור בעומק הסוגיא צריך לעשות בכל גישה הלכתית שתהיה וכל דרך אחרת שקר.
הרב ברדא לאו דוקא, זה גם יכול להיות הרב עובדיה שמתעלם מהאר''י, או הבא''ח שמכניס הרבה חידושים קבליים דבר שלא היה לפניו (עד כדי כך. החיד''א לא קבל את כל דברי הרש''ש, וגם לא פסק הלכ עפ''ז, אם כי בודאות פסק ע''פ האר''י גם נגד מרן)זה החלטה בבסיס האם הראיות להחלטותיו נכונות או לא בעומק הסוגיות לי אישית נראה שלא ובכלל לא.
לא קשור למהפכנות, בד''כ הרבה 'מחדשים' שבמבט ראשון זה נראה תמוה, מוזר, וכו', הולכים דוקא לפי דינא דגמרא.אמת וחידושים אינטלקטואלים לחוד והרצון לחדש בשדה המעשי והמהפכות למיניהם
זה גם נכון, א''א להכחיש. אבל א''א להכחיש שאצל האנשים האלו יש גם הרבה אמת (המחדשים והם הרבה יותר צמודים ל'דינא דגמרא', ולמסורת העתיקה (קרי ממשה רבנו עד הבית יוסף, ולפחות עד הגאונים)לפעמים נובעים מיצרמהפכני הכרוך בפרסום ורעש.
גם בענין שמרנות צ''ע, כי השמרנות עצמה עברה גלגולים רבים ושונים. ומה שנוהגים היום לא ממש כמו מה שהיה לפני החיד''א, ולפני השו''ע, ולפני הרמב'''ם, ולפני הגאונים. דברים זזים, זו מציאות. לא הבנתי למה (באופן כללי) מפחדים מחידושים בהלכה דוקא ב-100 שנים האחרונות, כאילו כללי הפסיקה לא השתנו מאז רבינא ורב אשי ...ושמרנות מצד הכרה בערך גדולים ממך בצורה אמיתית אינו סותר לאמת אם זההכרה, ולא פחד מגיהאדוממחאות קהל למיניהם
לא אמרתי שאין לו חידושים, אבל אצל חכם בן ציון יש חידושים לא רק בפסק אלא (בעיקר) בראיות. לדוג' כשמביא ראיה מדקדוק לשון במרן או ברמב''ם במקום אחר, ויש לו הרבה פסקים מחודשים, וגם מחמיר פחות (ולכל הדעות הולך ע''פ כל כללי הפסיקה, אולי קצת מיקל בקבל האר''י בניגוד לבא''ח וכה''ח שקבלו את הרש''ש ומדייקים דיוקים ע''פ הסוד)לגבי הבא‘‘ח איני חושבכך. פרשנותו עסקנית ומחודשת ראה עניןצביעה באוכלין ומשקין וראיותיו אם כי חדשנותו מובילה גם לחומרות. ולא רק לקולות.
למה לקולא כן קל לך?אני לא מרגיש כ''כ מוגבל
אבל לפעמים יוצא לי איזה סוגיא ברור דלא כב''י, וקשה לי ללכת לפי הב''י (לחומרא בעיקר) רק כי לפני 300 שנה החליטו הרבה רבנים לקבל הוראותיו ככלל.
כשאתה מברר הכללים מה יסודן בסברא וגמרא בספרים היסודיים כמו יד לאכילה וארץ חיים ופותח בפנים ומעיין ומסלת מה שנכון אין שום הגבלה זה חלק מהלימוד. אך ללכת בעיניים עצומות אחר כללים בלילהבין ההגיון 7הראיות זה קשה עד בלתי נסבל,פשיטא, אבל כשיוצא לך אחרת מ''כללי הפסיקה'' הידועים, ואתה כפוף לכללים וכו', זה מרגיש לי מוזר, ולא אמת.
לא תמיד אני מזה אמת יותר שטחיותהרב ברדא לאו דוקא, זה גם יכול להיות הרב עובדיה שמתעלם מהאר''י, או הבא''ח שמכניס הרבה חידושים קבליים דבר שלא היה לפניו (עד כדי כך. החיד''א לא קבל את כל דברי הרש''ש, וגם לא פסק הלכ עפ''ז, אם כי בודאות פסק ע''פ האר''י גם נגד מרן)
לא קשור למהפכנות, בד''כ הרבה 'מחדשים' שבמבט ראשון זה נראה תמוה, מוזר, וכו', הולכים דוקא לפי דינא דגמרא.
יש דוגמאות לרוב, נפילת אפים לספרדים (למה לבטל מנהג הראשונים ע''פ הגמ', רק בגלל החששות של הבא''ח שכמעט אף אחד לפניו לא חשב ע''ז?), נט''י לדבר שטיבולו במשקה (אם חייב ליטול, למה לא לברך ? זה סתירה, בעצם סב''ל. אבל עדיין ברור לכל מי שילמד את הסוגיא שאם העיקר דלא כתוס' שיש חיוב בזה''ז, פשוט שיש לברך, אלא שהב''י חשש לסב''ל, ובגלל זה אנחנו הוכלים לא לפי דינא דגמרא)
יש דוגמאות לרוב, הבאתי רק 2 דוגמאות של נושאים שעסקתי בהם היום (חוץ מסגויית יאוש שלא מדעת שאנחנו לומדים כעת בעיון ..., וגם הלכות פסח)
זה גם נכון, א''א להכחיש. אבל א''א להכחיש שאצל האנשים האלו יש גם הרבה אמת (המחדשים והם הרבה יותר צמודים ל'דינא דגמרא', ולמסורת העתיקה (קרי ממשה רבנו עד הבית יוסף, ולפחות עד הגאונים)
גם הלכה כרבי יהודה או ר‘‘ש שמואל או רב נוצר באיזה זמן ויש לזה סיבות וכנ‘‘ל לגבי הכלליםגם בענין שמרנות צ''ע, כי השמרנות עצמה עברה גלגולים רבים ושונים. ומה שנוהגים היום לא ממש כמו מה שהיה לפני החיד''א, ולפני השו''ע, ולפני הרמב'''ם, ולפני הגאונים. דברים זזים, זו מציאות. לא הבנתי למה (באופן כללי) מפחדים מחידושים בהלכה דוקא ב-100 שנים האחרונות, כאילו כללי הפסיקה לא השתנו מאז רבינא ורב אשי ...
נונובדוגמא שהבאתי לעיל להיפךלא אמרתי שאין לו חידושים, אבל אצל חכם בן ציון יש חידושים לא רק בפסק אלא (בעיקר) בראיות. לדוג' כשמביא ראיה מדקדוק לשון במרן או ברמב''ם במקום אחר, ויש לו הרבה פסקים מחודשים, וגם מחמיר פחות (ולכל הדעות הולך ע''פ כל כללי הפסיקה, אולי קצת מיקל בקבל האר''י בניגוד לבא''ח וכה''ח שקבלו את הרש''ש ומדייקים דיוקים ע''פ הסוד)
שוב,לא תמיד אני מזה אמת יותר שטחיות
