האם טוב ללמוד מכל ת"ח או לא

הלכה ברורה

חבר חדש
הצטרף
11/3/25
הודעות
53
[דברים חשובים שהראה לי ת"ח חשוב- נא לא להיגרר מכאן לרבנים מסוימים].

רבי אליהו הכהן זצ"ל בעל מחבר ספר שבט מוסר כתב בספרו מעיל צדקה (סי' אלף תקסו) וז"ל, סימן זה מסור בידך, כראותך איזה דיין שאינו מספר בשבח שום תלמיד חכם, וכשעושים איזה דבר נגד העשירים בדבר הנוגע להשם, מורים לעשירים דין לבוא כנגדם, וגם תמיד מתפאר בחכמתו ומבקש להשפיל חכמת שאר תלמידי חכמים. דע באמת שהוא מחלאת זהמת הנחש הקדמוני ערב רב פסול בעל מום, נפש מסואב מתועב, משוקץ מזוהם, אסור לכבדו וכ"ש לשמוע דברו. בדוק אחריו בסתריו ותמצאהו עביט של מי רגלים חמת מלא צואה טמאתו בוקעת ועולה עד גיהנום יורד להכין לו שם מושבו ישיבה קבועה לפנים מחדר עד אבדון ירד, כי הטיל מום בקדשים הם התלמידי חכמים משרתי עליון, להטיל בהם מום והעדר חכמה, כל הפוסל במומו פוסל, אין זה כי אם שורש נפשו המתועבה מערב רב, גורם לו שלא לדבר בשבח תלמידי חכמים ולרודפם ולתת שיעורים בלימודם, מזה תלמד ומזה לא תלמד, מגלה לבו הערל הלכה זו נאה וזו אינה, מבקש לעשות בחזקה להפיל אמת ארצה בכח סיעתו כת סמא"ל הרשע שכמותו. אל תשמע לו, עם הארץ הוא, טמא הוא, פסול הוא משוקץ ומתועב מרוחק הוא, ומאוס הוא, ז' שמות יקראו לו כנגד ז' מדורות של גיהנום המוכנים למשפטיו רחמנא לשזבן אמן. עכ"ל. [וע"ע בדבריו בספר מדרש תלפיות המובא לקמן].

ועל ידו השנ'י רבי יעקב שמשון שבתי זצ"ל בעל מחבר ספר שבת של מי שהאריך בספרו מתת אלהים בלקט שכחה (דף קנג ע"א) אודות האיסור לבזות מחברי ספרים, ובפרט לת"ח שנפטרו מן העולם ואין לאל ידם להשיב על טענותיו, וסיים שלאיש כזה קורא אני עליו, טוב ממנו הנפל וכו', ויותר טוב היה לנשמתו אילו היה מפנה ליבו לבטלה, מליקח את הספר ולטמאו בשתי ידיו ובארשת שפתיו "וכל מי שיש בו יראת שמים ירחיק ממנו כמטחוי קשת, למען לא ישמעו ולא ילמדו ממדותיו הרעות, וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו', והוא לבדו ישכון כי כן עונו ומשפטו ישא". ע"ש. ורמז לדבריו הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספר כל החיים בכללי הפוסקים (מע' הא אות חי).

ועוד בה שלישיה מ"ש רבי שלמה אלעזר אלפאנדארי זצ"ל בעל מחבר שו"ת הסבא קדישא בספר יקהל שלמה (מע' חכם דף סט) בשם הרב נזר הקדש בבראשית רבה (לב, ב) ואם לחשך לומר מדוע נמצא לפעמים תלמידי חכמים השונאים זה את זה, הנה תדע נאמנה לב' סיבות, או שבאמת אחד מהם אינו חכם כראוי, ואף כי הוא מכונה בשם חכם אין מזה מופת וראיה בדור העיורון הזה אשר רבו כמו רבו בעלי תחבולות. והב' אם אחד מהם אינו עוסק לש"ש. עכ"ל. והנה לפי ב' הטעמים שכתב נראה דאיכא איסור לשמוע תורה מפיו וכמבואר למעיין. [גם בעל שבט מוסר בספרו מדרש תלפיות (ענף גאולה) האריך לבאר שמי שבזה ת"ח, זה מראה דאיהו אינו ת"ח שהרי חז"ל אמרו שאין התורה שורה על מי שיש בו גאוה, ואם תחזיקהו לחכם נמצא אתה כופר בדברי חכמים! ע"ש].
 
כבר היה לעולמים מספיק ת"ח שהי' בינהם מחלוקת ודיברו בחריפות א' על השני ובכל העולם לומדים את ספרי שניהם (ע"ע ר' יונתן אייבשיץ והיעב"ץ ועוד בכל הדורות).
חבל שבכל מחלוקת שלא תהיה, יהיה את הקיצוניים שיפסלו לגמרי את צד השני, עוד יותר ממה שרבם יוצא נגדו, בגלל שמוכח שאינו ת"ח או שאינו לומד לשמה...
 
כבר היה לעולמים מספיק ת"ח שהי' בינהם מחלוקת ודיברו בחריפות א' על השני ובכל העולם לומדים את ספרי שניהם (ע"ע ר' יונתן אייבשיץ והיעב"ץ ועוד בכל הדורות).
חבל שבכל מחלוקת שלא תהיה, יהיה את הקיצוניים שיפסלו לגמרי את צד השני, עוד יותר ממה שרבם יוצא נגדו, בגלל שמוכח שאינו ת"ח או שאינו לומד לשמה...
איזה קיצוניים לא כתבתי כלום מעצמי, זה דברי הקדמונים זצ"ל.
וידוע הרבה מעשיות על גדולי ישראל בדורות הקודמים שהיה להם מחלוקות גדולות, אבל הייתה בניהם אהבה, ומה שאני הבאתי זה לגבי ת"ח שיש להם שנאה לרב אחר, וכל הזמן מחפשים להוכיח שהוא טועה. ואכמ"ל.
 
כבר היה לעולמים מספיק ת"ח שהי' בינהם מחלוקת ודיברו בחריפות א' על השני ובכל העולם לומדים את ספרי שניהם (ע"ע ר' יונתן אייבשיץ והיעב"ץ ועוד בכל הדורות).
חבל שבכל מחלוקת שלא תהיה, יהיה את הקיצוניים שיפסלו לגמרי את צד השני, עוד יותר ממה שרבם יוצא נגדו, בגלל שמוכח שאינו ת"ח או שאינו לומד לשמה...
יש בזה הרבה חילוקים.
א. כשממציאים המצאות ומביאים שקרים, זה לא היה פעם.
ב. תלוי מי המבזה, ועל מה.
ועוד.
 
פעם רוב המחלוקות היו בגדר ''מחלוקות'' שיש 2 צדדים, 2 הבנות, כמח' ב''ש וב''ה ועליה נאמר ''או''א דא''ח''
היום הרבה מחלוקות נובעות מחוסר הבנה של הצד השני, שטחיות, ו/או אינטרסים/פוליטיקה
כך שזה לא ''מחלוקות'' אלא שטחיות גרידא ואי הבנה או פוליטיקות שפלות
כמובן שלא מדובר כאן על מחלוקות בין גדו''י וד''ל.
 
ראיתי ביו"ט בספר סולם יעקב מהגר"י הלל שליט"א שהביא מדברי בעל הפרד"ס ז"ל [שכידוע היה מהיחידים שקיבל הסכמה מהגר"א]
כרקע להדברים ציין שבעל הפרד"ס נרדף הרבה ע"י הגיעב"ץ ז"ל על שתמך בהגר"י אייבשיץ, ואלו דבריו:
153609_166.jpg
153609_167.jpg
 
גדולי ישראל בדורות הקודמים שהיה להם מחלוקות גדולות, אבל הייתה בניהם אהבה,
ז"א.

הרבה מחלוקות היו עם "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" מצד שכל אחד סבר לקיים "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט" וכיו"ב.

והעד העיקרי המחלוקת שהובאה לעיל מהגריעב"ץ על הגר"י אייבשיץ, בתקיפות היותר גדולה.

וכזה גם בראשונים כמלאכים, הלא בספרתם ע"ש וכבר האריכו בזה.

ומ"מ העיקר שברור שהיה כוונתם לשמים, ובזה אין שום חשש השחתת המידות וכו'. ואכ"מ.
 
[דברים חשובים שהראה לי ת"ח חשוב- נא לא להיגרר מכאן לרבנים מסוימים].

רבי אליהו הכהן זצ"ל בעל מחבר ספר שבט מוסר כתב בספרו מעיל צדקה (סי' אלף תקסו) וז"ל, סימן זה מסור בידך, כראותך איזה דיין שאינו מספר בשבח שום תלמיד חכם, וכשעושים איזה דבר נגד העשירים בדבר הנוגע להשם, מורים לעשירים דין לבוא כנגדם, וגם תמיד מתפאר בחכמתו ומבקש להשפיל חכמת שאר תלמידי חכמים. דע באמת שהוא מחלאת זהמת הנחש הקדמוני ערב רב פסול בעל מום, נפש מסואב מתועב, משוקץ מזוהם, אסור לכבדו וכ"ש לשמוע דברו. בדוק אחריו בסתריו ותמצאהו עביט של מי רגלים חמת מלא צואה טמאתו בוקעת ועולה עד גיהנום יורד להכין לו שם מושבו ישיבה קבועה לפנים מחדר עד אבדון ירד, כי הטיל מום בקדשים הם התלמידי חכמים משרתי עליון, להטיל בהם מום והעדר חכמה, כל הפוסל במומו פוסל, אין זה כי אם שורש נפשו המתועבה מערב רב, גורם לו שלא לדבר בשבח תלמידי חכמים ולרודפם ולתת שיעורים בלימודם, מזה תלמד ומזה לא תלמד, מגלה לבו הערל הלכה זו נאה וזו אינה, מבקש לעשות בחזקה להפיל אמת ארצה בכח סיעתו כת סמא"ל הרשע שכמותו. אל תשמע לו, עם הארץ הוא, טמא הוא, פסול הוא משוקץ ומתועב מרוחק הוא, ומאוס הוא, ז' שמות יקראו לו כנגד ז' מדורות של גיהנום המוכנים למשפטיו רחמנא לשזבן אמן. עכ"ל. [וע"ע בדבריו בספר מדרש תלפיות המובא לקמן].

ועל ידו השנ'י רבי יעקב שמשון שבתי זצ"ל בעל מחבר ספר שבת של מי שהאריך בספרו מתת אלהים בלקט שכחה (דף קנג ע"א) אודות האיסור לבזות מחברי ספרים, ובפרט לת"ח שנפטרו מן העולם ואין לאל ידם להשיב על טענותיו, וסיים שלאיש כזה קורא אני עליו, טוב ממנו הנפל וכו', ויותר טוב היה לנשמתו אילו היה מפנה ליבו לבטלה, מליקח את הספר ולטמאו בשתי ידיו ובארשת שפתיו "וכל מי שיש בו יראת שמים ירחיק ממנו כמטחוי קשת, למען לא ישמעו ולא ילמדו ממדותיו הרעות, וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו', והוא לבדו ישכון כי כן עונו ומשפטו ישא". ע"ש. ורמז לדבריו הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספר כל החיים בכללי הפוסקים (מע' הא אות חי).

ועוד בה שלישיה מ"ש רבי שלמה אלעזר אלפאנדארי זצ"ל בעל מחבר שו"ת הסבא קדישא בספר יקהל שלמה (מע' חכם דף סט) בשם הרב נזר הקדש בבראשית רבה (לב, ב) ואם לחשך לומר מדוע נמצא לפעמים תלמידי חכמים השונאים זה את זה, הנה תדע נאמנה לב' סיבות, או שבאמת אחד מהם אינו חכם כראוי, ואף כי הוא מכונה בשם חכם אין מזה מופת וראיה בדור העיורון הזה אשר רבו כמו רבו בעלי תחבולות. והב' אם אחד מהם אינו עוסק לש"ש. עכ"ל. והנה לפי ב' הטעמים שכתב נראה דאיכא איסור לשמוע תורה מפיו וכמבואר למעיין. [גם בעל שבט מוסר בספרו מדרש תלפיות (ענף גאולה) האריך לבאר שמי שבזה ת"ח, זה מראה דאיהו אינו ת"ח שהרי חז"ל אמרו שאין התורה שורה על מי שיש בו גאוה, ואם תחזיקהו לחכם נמצא אתה כופר בדברי חכמים! ע"ש].
לאחרונה נתפרסם כעין זה ממש מכתב יד רבנו אברהם בן הרמב"ם מקטע השייך לספר המספיק חלק ג בקובץ בית אהרן וישראל מג(רלז) עמוד כז, הערה 29 בשורה המתחילה במילה שבט.
 

קבצים מצורפים

ראשי תחתית