האם אב ובנו / רב ותלמידו נחשבים כדעה אחת

"הערה" לשיטתך זה אולי נוסח יותר חריף, ובן על אביו צריך להתבטא בצורה יוצר חריפה.
בצילום שהבאת מילק"י יש בקושי הערה על דברי אביו הגר"ע.
יש עדיין הבדל "בולט" בין דברי הר' יצחק שם על אביו, ולבין שאר דברים.

שם לפי הנראה זה דברי אביו בכת"י, ולא שהודפסו בספריו לציבור, ולכן בכה"ג הוא עושה צירופים דלא כאביו וכו'

הדוגמא תהיה טובה יותר- במקרה שחלק על אביו "בספריו וחיבוריו שהדפיס" ולא איזה תשו' אנונימית בכת"י
 
יש עדיין הבדל "בולט" בין דברי הר' יצחק שם על אביו, ולבין שאר דברים.

שם לפי הנראה זה דברי אביו בכת"י, ולא שהודפסו בספריו לציבור, ולכן בכה"ג הוא עושה צירופים דלא כאביו וכו'

הדוגמא תהיה טובה יותר- במקרה שחלק על אביו "בספריו וחיבוריו שהדפיס" ולא איזה תשו' אנונימית בכת"י
זה לא כתב יד.
זה חזון עובדיה מפורש (שבת ח"ג)
אין לי מושג לאן נסעת, רצוני לומר שאין כאן "מחלוקת" ותו לא.
בכלל לא מחלוקת...
- לפי מרן זצוק"ל חל איסור מוחלט לטלטל בגדים שלא לצורך.
- לפי מרן שליט"א נראה מדבריו שמעיקר הדין מותר ו"כל שכן" לטלטל חוטי הציציות.

1750146573737.png1750146641501.png
 
נערך לאחרונה:
הרב היח"ס מקשה באחד מספריו [כמדומני מנוחת שלום באחד הכרכים]
על הכלל של השו"ע שפוסקים כג' עמודי הוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש
דכיון דדרכו של הרמב"ם להימשך אחר רבו הרי"ף א"כ נחשב זה לדעה אחת
ואיך העמיד מרן השו"ע דבריו על ג' העמודים והלא נחשב שיש כאן רק ב' עמודים
והניח בקושיא שם והאריך עוד שם בנידון זה של הרב ותלמיד
 
זה לא "לשיטתי" כי ניסיתי להסביר לך שדבריך הם בדיחה, וככל הנראה עד עתה לא הבנת.

וכמובן שגם מבחינה מציאותית אתה טועה כי שלוחי חב"ד משמשים כמו"צים במקומות הנידחים שהם הולכים אליהם (רובם המכריע בחו"ל) והם לומדים הוראה, מה שאין כן אצל אחינו הספרדים שרובם יודעים בקושי לעשות העתק הדבק מילקוט יוסף שהעתיק מיביע אומר וחזו"ע, ויש ביניהם כמה מאות מו"צים ותו לא (וכמובן שלא כולם פוסקים כהגר"ע).

גם לא רבים לומדים לרבנות ודיינות, מחמת שרק הקרובים לצלחת מקבלים תפקיד וכולי האי ואולי. אבל אצל חב"ד מדובר במעצמה של שלוחים בכל רחבי העולם.
כמדומה שהלימוד הוראה של חב"ד הוא מסלול מקוצר פלוס פלוס, כזה שאפי' ברבנות לא חשבו עליו...
 
פשוט הציבור הספרדי לא הולכים להיות שלוחים בכל העולם, ולא מכינים עצמם לזה. לכל היותר הם בקו ההלכה הספרדי עם ילק"י פתוח לפניהם.
הדרישה מרבני קו ההלכה הרבה הרבה יותר גבוהה מרבני חב"ד השלוחים.
תבדוק ותראה.
 
כמדומה שהלימוד הוראה של חב"ד הוא מסלול מקוצר פוס פלוס, כזה שאפי' ברבנות לא חשבו עליו...

גם לרבנות ודיינות יש הלומדים במסלול מקוצר מאוד.

שלא לדבר על מקושרים למיניהם שנבחנים בקצרה ובע"פ. הרב יצחק יוסף קיבל כושר רבנות ע"י בחינה בע"פ שבחן אותו אביו...

לאחר יותר מ-20 שנה נמצא כי כשירותו לא הובאה לאישור מועצת הרבנות, וזו נדרשה ב-2006 לאשרר את ההסמכה – ללא בחינה נוספת.

ועל סמך כושר לרבנות הפך לנשיא בית הדין הרבני העליון.
 
כמדומה שהלימוד הוראה של חב"ד הוא מסלול מקוצר פלוס פלוס, כזה שאפי' ברבנות לא חשבו עליו...
הדרישה מרבני קו ההלכה הרבה הרבה יותר גבוהה מרבני חב"ד השלוחים.
תבדוק ותראה.
מחילה, שכחתי שרבני קו ההלכה אינם ראויים להוראה כי אוסרים פאות, ושלוח חב"ד ראויים להוראה כי מתירים ומעודדים פאות...
 
גם לרבנות ודיינות יש הלומדים במסלול מקוצר מאוד.

שלא לדבר על מקושרים למיניהם שנבחנים בקצרה ובע"פ. הרב יצחק יוסף קיבל כושר רבנות ע"י בחינה בע"פ שבחן אותו אביו...

לאחר יותר מ-20 שנה נמצא כי כשירותו לא הובאה לאישור מועצת הרבנות, וזו נדרשה ב-2006 לאשרר את ההסמכה – ללא בחינה נוספת.

ועל סמך כושר לרבנות הפך לנשיא בית הדין הרבני העליון.
גם מרן הרב עובדיה לא נבחן את מבחני הרה"ר.
הרב יצחק היה "אחראי" על הבחינות ברה"ר באיסור והיתר.
מה צריך לבחון אותו, כשכל העם מקצה הולכים אחר פסקיו?!
 
הרב יצחק היה "אחראי" על הבחינות ברה"ר באיסור והיתר.

לא נראה לי שכאשר הוא קיבל כושר מאביו בשנת תשמ"ג הוא היה אחראי על בחינות איסור והיתר. וגם אם כן, מה זה קשור?
 
מה צריך לבחון אותו, כשכל העם מקצה הולכים אחר פסקיו?!

גם זו טענה ילדותית משעשעת.

מה גם שאפילו לא חצי העם הולכים אחר פסקיו (רק אם נוציא את הליטאים והחסידים והתימנים והמרוקאים והבבלים וכל אלה שיש להם פוסקים אחרים), וגם אין אלו פסקיו אלא פסקי אביו שהוא ערך וסיכם.
 
לגוף האשכול, ודאי שהרב יצחק והרב דוד לא מצטרפים למנין כדעות נוספות עם אביהם, כי בד"כ נסמכים עליו.
אא"כ כתבו לדון בזה והביאו טעמים אחרים/נוספים.
 
נערך לאחרונה:
אבל אם זה טעמים שעומדים בפנ"ע. אז מטעמים אלו יש לצרף דבריהם.

היות ואביהם כבר הכריע בנדון, והיות וב99.9 אחוז (או במקרה של הרב יצחק - 100 אחוז באופן מוצהר) מההלכות אינם חולקים עליו, ממילא ככל שיוסיפו טעמים ויחזקו את הפסק, אין זה אלא הליכה אחר אביהם שביטלו דעתם אליו.
 
היות ואביהם כבר הכריע בנדון, והיות וב99.9 אחוז (או במקרה של הרב יצחק - 100 אחוז באופן מוצהר) מההלכות אינם חולקים עליו, ממילא ככל שיוסיפו טעמים ויחזקו את הפסק, אין זה אלא הליכה אחר אביהם שביטלו דעתם אליו.
למה שלא נדמה נידון זה לנידון שדנו האם הרא"ש והטור נחשבים כשתי פוסקים? (שרוב הפוסקים כמדומני כתבו שנחשבים כשתי פוסקים אע"פ שברוב ככל המקומות הטור מכריע כאביו)
 
דוקא הרב יצחק יוסף בעין יצחק (ח"א עמוד תכ"ג) כתב שהרא"ש והטור אינם חשובים כשני פוסקים, אלא חשיבי כסברת יחיד.

ובנוגע להטור ואביו הרא"ש עיין כאן (או כאן לחסומים נעבאך), שם הביאו מקומות לא מעטים שחלק עליו.

ובכל אופן המבין יבין שיש חילוק גדול בין אדם המעריץ את אביו ונוטה לדעתו ברוב המקרים אם כי חולק עליו בגלוי וללא היסוס (כהטור) לבין אדם המצהיר בקול ברור שאינו חולק על אביו לעולם, ואם אביו ישנה את דעתו ויחזור בו - ישנה גם הוא את דעתו מיד, ורוב כתביו הם העתקה וסיכום של דברי אביו, ומצהיר גם שאי אפשר לחלוק על אביו, וכו'.
 
ראשי תחתית