שכבר הוברר לעיל שלא דייק בדבריו כלל וכלל.
הוברר שדייק היטב.
וגם לגבי הדקדוק שכתב שם שאין ענין ללמוד דקדוק אלא את הבסיס, כן נהג עם תלמידי ישיבתו, וכאשר אחד מתלמידיו ביקש לעלות חזן, שאל אותו "אתה יודע מה ההבדל בין שוא נע לשוא נח? ההבדל בין מלעיל למלרע"? וכאשר לא ידע, אמר לתלמידו (הרב נקי הידוע) לשבת וללמדו, לפני שיעלה חזן. הרי שהקפיד על הדברים הבסיסיים, המשנים את המשמעות. וזה שביל הזהב שיבור לו האדם, מבלי להשתגע.
ואגב דעסקינן בחזן, מדוע אמרו חז"ל בגמ' במגילה דף כ"ד "אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה, ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין", ולא דיברו על רי"ש, צד"י, קו"ף, וא"ו וכו'?
וכן בכלבו (הלכות נשיאות כפיים קכ"ח), "וכל הכהנים כשרים לברך חוץ מן העלגין שאין מוציאין האותיות כתקנן כגון אלו שקורין
לאלפין עינין ולעיינין אלפין או שקורין לשיבולת סבולת וכיוצא בזה וכבדי לשון שאין דבריהם נכרין לכל". מדוע דוקא נקט שיבושים כאלה ולא דיבר על דקדוק האותיות?
וכן נפסק ברמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח הלכה יב), ובשו"ע (סימן קכח סעיף לג), ועוד ועוד.
ואפילו על שיבושים גמורים כגון אלה, כתב במג"א (קכ"ח סעיף לג) "לאלפי"ן עייני"ן. וה"ה מי שקורא לחתי"ן ההי"ן אא"כ כל בני עירו קורין כך (רדב"ז ח"א סי' מ"ה ורי"ט ח"ה סימן י"ו)".
והט"ז שם כתב "לאלפי"ן עייני"ן. היינו לפי שהיו יודעים להבחין בהפרש שביניהם אבל אנו רוב עמינו אין יודעים להבחין בזה אין שייך פסול זה בינינו וברמב"ם הזכיר עוד בין שבול' לסבול' וזה מצוי בינינו אלא דנ"ל דבארץ רוסיא רגיל זה הרב' מאוד והוי כמו דש בעירו דלעיל ואין פסול בזה מחמת דאינו יודע להזכיר השי"ן כראוי כנ"ל".
ובעולת תמיד שם: "מי שאינו יודע לחתך האותיות. גם זה מבואר שם [מגילה כד ע"ב]. וכבר כתבתי לעיל [סי' נג סק"ט] בשליח צבור במקום שכולם אינם יודעים לחתך האותיות דמותר להיות שליח צבור, ואפשר דכן הדין גם בכהנים. וכן מצאתי בשם תשובת הרדב"ז, וכן כתב בתשובות (ב"י) [מהרי"ט] חלק (א"ח) [אהע"ז] סימן ט"ז. ובתשובות הרדב"ז ח"ב סימן מ"ה [ח"א סי' שצד]".
