משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 4,439
אין סתירה בין הסיפורים, הרבנית קנתה היתר מכירה בשופי, כפי העדות לעיל וכפי עדותו של הרב יצחק יוסף, ובערוב ימיו בנו ר' משה קנה לו מחנויות שמיטה, והמציא שכך הורה לו. אבל למעשה הרב עובדיה המליץ בקולו, לנכדו, שהוא בן תורה לכל הדעות, ואמר זאת בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, שיש לקנות היתר מכירה, כי לקנות אוצר בי"ד או יבול נכרי זה בזבוז כסף.
וכל הפלפולים בדעת הרב עובדיה הם הבל ורעות רוח. הוא מדגיש בדבריו: "משה [בנו משה, ראש בד"ץ בית יוסף...] כועס עלי כשאני אומר את זה"!
דהיינו, יש ענין מיוחד לבניו של הרב עובדיה לא לציירו כמיקל בשופי בענין הזה, גם לבני תורה. וכך גם אמר הגר"מ מאזוז, והרב יצחק יוסף העיר עליו (ראה להלן).
בתיעוד וידאו נראה נכדו של הרב עובדיה, הרב יעקב ששון, שואל את סבו מה דעתו בנושא היתר מכירה. הגר"ע יוסף השיב: "היתר מכירה הוא היתר גמור, היתר אמיתי".
"משה כועס עליי כשאני אומר ככה. מבין, משה, אם הפרש של חצי שקל..."
הרב ששון אמר בתגובה "אני הייתי בשוק, יש הבדל גדול [במחירים, בין היתר מכירה לבין אוצר בית דין]".
הגר"ע יוסף חזר ואמר: "תעשה כמו שאומרים לך. היתר מכירה היתר אמיתי! מי שרוצה להפסיד כסף - שיפסיד".
"תגיד גם לאמא שלך, מלכה, שאני אמרתי שהיתר מכירה זה היתר אמיתי, מי שרוצה לעשות ככה.. לזרוק את הכסף שלו, שיקנה אוצר בית דין".
הגר"ע פנה שוב לנכדו, תוך שהוא לועג לאלו שלא סומכים על 'היתר מכירה': "תגיד להם כך שנינו בגמרא, מי שיש לו מעות הרבה ורוצה לאבדם יקנה כלי זכוכית, זה גם כן עסקה. יקנה אוצר בית דין, במקום כלי זכוכית יקנה אוצר בית דין, יש לו הרבה כסף רוצה לאבדם שיקנה אוצר בית דין".
בשלב זה הוא פנה לחברותא שלו, הרב אליהו שטרית: "יש לנו היתר מכירה - גמרנו, בשביל מה לשבור את הראש מאיפה לוקחים... למה?"
הוא היסב פניו לנכדו ואמר שוב, "תאמר לחברים שלך גם כן, רחמנות".
"היה אחד שרצה להחמיר, לא רצה לאכול היתר מכירה, נתנו לו מאסר עשרים ושמונה יום, אסרו אותו, אמרו לו אם הרבנים אוכלים גם אתה תאכל. רוצה חומרות? ייקחו אותו לכלא".
לסיום אמר הגר"ע בתקיפות: "ההיתר הוא היתר גמור, אפילו למחמירים, היתר גמור, לאמיתה של תורה, אין לי ספק בזה".
בהתייחסו לפירות אוצר בית דין אמר הגר"ע: "זה הידור, הידור בעלמא, רוצה להדר להדר... כמו שאמרתי יש לו הרבה כסף ורוצה להדר - יהדר".
"מי שהוא מקטני אמנה יקבל את חלקו בעולם הזה, ויפסיד כסף".
את מכתבו (שסותר לזה כמובן) כתב בזמן שהיה עליהום על היתר המכירה, וביקשו ממנו לצנן את הרוחות.
גם בנו הרב יצחק נמצא בדילמה; מצד אחד הוא רואה צורך להגן על פסק ההלכה של אביו, ולכן מעיד שהוא עצמו (!) אכל היתר מכירה, ומצד שני לא רוצה לציירו כמיקל בדבר שרוב הציבור החרדי מחמיר בו, ולכן מפרסם לבני תורה להחמיר.
וכל הפלפולים בדעת הרב עובדיה הם הבל ורעות רוח. הוא מדגיש בדבריו: "משה [בנו משה, ראש בד"ץ בית יוסף...] כועס עלי כשאני אומר את זה"!
דהיינו, יש ענין מיוחד לבניו של הרב עובדיה לא לציירו כמיקל בשופי בענין הזה, גם לבני תורה. וכך גם אמר הגר"מ מאזוז, והרב יצחק יוסף העיר עליו (ראה להלן).
בתיעוד וידאו נראה נכדו של הרב עובדיה, הרב יעקב ששון, שואל את סבו מה דעתו בנושא היתר מכירה. הגר"ע יוסף השיב: "היתר מכירה הוא היתר גמור, היתר אמיתי".
"משה כועס עליי כשאני אומר ככה. מבין, משה, אם הפרש של חצי שקל..."
הרב ששון אמר בתגובה "אני הייתי בשוק, יש הבדל גדול [במחירים, בין היתר מכירה לבין אוצר בית דין]".
הגר"ע יוסף חזר ואמר: "תעשה כמו שאומרים לך. היתר מכירה היתר אמיתי! מי שרוצה להפסיד כסף - שיפסיד".
"תגיד גם לאמא שלך, מלכה, שאני אמרתי שהיתר מכירה זה היתר אמיתי, מי שרוצה לעשות ככה.. לזרוק את הכסף שלו, שיקנה אוצר בית דין".
הגר"ע פנה שוב לנכדו, תוך שהוא לועג לאלו שלא סומכים על 'היתר מכירה': "תגיד להם כך שנינו בגמרא, מי שיש לו מעות הרבה ורוצה לאבדם יקנה כלי זכוכית, זה גם כן עסקה. יקנה אוצר בית דין, במקום כלי זכוכית יקנה אוצר בית דין, יש לו הרבה כסף רוצה לאבדם שיקנה אוצר בית דין".
בשלב זה הוא פנה לחברותא שלו, הרב אליהו שטרית: "יש לנו היתר מכירה - גמרנו, בשביל מה לשבור את הראש מאיפה לוקחים... למה?"
הוא היסב פניו לנכדו ואמר שוב, "תאמר לחברים שלך גם כן, רחמנות".
"היה אחד שרצה להחמיר, לא רצה לאכול היתר מכירה, נתנו לו מאסר עשרים ושמונה יום, אסרו אותו, אמרו לו אם הרבנים אוכלים גם אתה תאכל. רוצה חומרות? ייקחו אותו לכלא".
לסיום אמר הגר"ע בתקיפות: "ההיתר הוא היתר גמור, אפילו למחמירים, היתר גמור, לאמיתה של תורה, אין לי ספק בזה".
בהתייחסו לפירות אוצר בית דין אמר הגר"ע: "זה הידור, הידור בעלמא, רוצה להדר להדר... כמו שאמרתי יש לו הרבה כסף ורוצה להדר - יהדר".
"מי שהוא מקטני אמנה יקבל את חלקו בעולם הזה, ויפסיד כסף".
את מכתבו (שסותר לזה כמובן) כתב בזמן שהיה עליהום על היתר המכירה, וביקשו ממנו לצנן את הרוחות.
גם בנו הרב יצחק נמצא בדילמה; מצד אחד הוא רואה צורך להגן על פסק ההלכה של אביו, ולכן מעיד שהוא עצמו (!) אכל היתר מכירה, ומצד שני לא רוצה לציירו כמיקל בדבר שרוב הציבור החרדי מחמיר בו, ולכן מפרסם לבני תורה להחמיר.
