שופטים הערות בספר שופטים

אחיעזר

חבר חדש
הצטרף
19/1/26
הודעות
50
שופטים פרק ג

רש"י פסוק י, הביא המדרש תנחומא שמות כ, שביאר את הכתוב ותהי עליו רוח ה', שדרש את המקרא שאמר הקדוש ברוך הוא ראה ראיתי את עני עמי, שלשון ראיה השניה היא כלפי מה שעתידין לטעות בעגל, ולמרות זאת יושיע אותם ממצרים, ודרש עתניאל בין זכ(א)ים ובין חייבים עליו להושיעם. עד כאן.
וצריך עיון, מה הראיה משם לכאן, דהתם אפשר שהוא משום מה שמבואר אצל ישמעאל דדנו לו באשר הוא שם, (וכן בקרא דאיוב, אם זך וישר אתה, שהובא ברבינו חננאל במסכת השנה בשם הירושלמי), אבל כשכבר הרשיעו כגון בימות עתניאל, שעבדו עבודה זרה, מנלן.
וכנראה דמוכח לה, מדכתיב ראה ראיתי, היינו דהקדוש ברוך הוא דן על זה ומכל מקום הושיעם, אלא שזה גופא צריך עיון שיש כאן סתירה האם דנים על העתיד.
וקשה לחלק בין רבים ליחיד בזה.
ואין לומר דאף דאין מענישים, מכל מקום אין עושים לו נס, דהא בישמעאל משמע דעשו לו נס. ואולי ויפקח אלוקים את עיניה, היינו בדרך הטבע. או אולי יש לומר שכל שהתפללו אין זה בכלל נס, כמו שידוע בשם מהרש"א והתם התפללה עליו הגר.
ועל כל פנים יש ללמוד מזה לדורנו דור אחרון, שהקדוש ברוך הוא יושיע אותנו כמו שדרש עתניאל בן קנז, וקל וחומר בתוספת התפילה.
 
מה שכתוב בפסוק יג שמואב ירשו את עיר התמרים, ופירש"י דהיינו יריחו, נראה דלאו היינו יריחו הקדומה, שהרי היא לא נבנתה עדיין, אלא היכן שישבו בני הקיני והוא דושנה של יריחו (ת"ק על ת"ק אמה), ולכן נקראת עיר התמרים, ולא יריחו, מפני שהיא עצמה חרבה.
 
שופטים פרק ד

פסוק ג פירש"י: לחץ את בני ישראל בחזקה - דרש ר' תנחומא בגידופין וכן הוא אומר חזקו עלי דבריכם. עכ"ל.
סבורני, שרובנו היינו מפרשים שבחזקה היינו בלחץ פיזי בלתי מתון, אבל מרש"י רואים להיפך, שעיקר הקושי הוא בחירופים ובגידופים. ולמרות שמדובר בדורות קודמים, שהיה להם כחות נפש גדולים, עדיין ההגדרה של הסבל החזק ביותר הוא, מה שלא מכבדים את האדם.
וכן הוא כביכול כלפי מעלה כמו כתב רש"י דעל זה נאמר חזקו עלי דבריכם.
והדברים הללו מעוררים מחשבה, וצריך לדעת כמה צריך להזהר בזה בין אדם לחברו.
 
פסוק ד, מדברי רש"י מתבאר שדבורה עצמה היתה אשה שעושה לפידים לבית המקדש, אבל הרד"ק פירש שלפידות הוא שם בעלה, וייתכן שהוא ברק בן אבינועם, ושם ברק ושם לפידות קרויים על שם האור, ולכן יכולים להתחלף.
 
פסוק ד, מדברי רש"י מתבאר שדבורה עצמה היתה אשה שעושה לפידים לבית המקדש, אבל הרד"ק פירש שלפידות הוא שם בעלה, וייתכן שהוא ברק בן אבינועם, ושם ברק ושם לפידות קרויים על שם האור, ולכן יכולים להתחלף.
הם מדרשים חלוקים דברי רש"י הם ע"פ מגילה יד. והרד"ק הביא את ב' הפירושים אמנם את הפירוש החולק הביא כראשון ומקורו בתנדב"א רבא פ"י.
והמהרש"א במגילה שם הסביר שרש"י העדיף המדרש של מסכת מגילה כי היא היתה יותר מפורסמת מבעלה ואין עניין לייחסה אליו ע"ש [הובא בעטרת צבי על רש"י באוצר מפרשי רש"י של המקראות גדולות עוז והדר].
 
רש"י פסוק ה
וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט
תחת תומר - תמרים היו לה ביריחו בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים, לפי תרגומו של יונתן יש ללמוד שאין מקרא זה כמשמעו, ואין אלו סימני מקום ישיבתה אלא למדנו שאשה עשירה היתה ומן המקומות האלו היתה פרנסתה (מכאן ואילך רש"י מעתיק את תרגום יונתן בעברית) והיא יושבת בעירה עטרות שמה, תחת תומר תמרים היו לה ביריחו וכרמים ברמה וזיתים בבקעת בית אל שהוא מקום שמן ועפר חיור בהר אפרים בטור מלכא אומר אני שמוכרין אותה ליוצרי חרש ויש פותרין עפר חיור שדה זרע כמו שדה הלבן:
וצריך עיון מנין ליונתן שהיתה בעטרות. והנה עטרות של היום באמת מצויה בין הרמה של שמואל הנביא ובין בית אל, ובגבולות שבספר יהושע היא מוזכרת בגבול שבט אפרים אחרי בית אל. ואם היה קשה ליהונתן למה לא כתוב את מקומה בפירוש ולכן פירש כן, לא היתה לו ראיה שהיתה בעטרות.

ומה שפירש בטור מלכא, על שם הר אפרים, נראה שהוא לפי מה שפירש בשמואל א א דאפרתי הוא לשון חן.
 
פסוק ד, מדברי רש"י מתבאר שדבורה עצמה היתה אשה שעושה לפידים לבית המקדש, אבל הרד"ק פירש שלפידות הוא שם בעלה, וייתכן שהוא ברק בן אבינועם, ושם ברק ושם לפידות קרויים על שם האור, ולכן יכולים להתחלף.
דברי רש"י הם דברי חז"ל בממגילה יד.
והמהרש"א שם ביאר דלא רצו לפרש שהיתה אשתו של אדם בשל לפידות, משום שהיתה מפורסמת ממנו.
עריכה: כעת ראיתי שקדמני הרב @נוריאל עזרא.
 
שופטים פרק ד

פסוק ג פירש"י: לחץ את בני ישראל בחזקה - דרש ר' תנחומא בגידופין וכן הוא אומר חזקו עלי דבריכם. עכ"ל.
סבורני, שרובנו היינו מפרשים שבחזקה היינו בלחץ פיזי בלתי מתון, אבל מרש"י רואים להיפך, שעיקר הקושי הוא בחירופים ובגידופים. ולמרות שמדובר בדורות קודמים, שהיה להם כחות נפש גדולים, עדיין ההגדרה של הסבל החזק ביותר הוא, מה שלא מכבדים את האדם.
וכן הוא כביכול כלפי מעלה כמו כתב רש"י דעל זה נאמר חזקו עלי דבריכם.
והדברים הללו מעוררים מחשבה, וצריך לדעת כמה צריך להזהר בזה בין אדם לחברו.
באוצר מפרשי רש"י של עוז והדר הביאו את העטרת צבי שפירש מה הוקשה לרש"י [ולמדרש תנחומא] שביאר כך מצד מידה כנגד מידה ע"ש.
 
דברי רש"י הם דברי חז"ל בממגילה יד.
והמהרש"א שם ביאר דלא רצו לפרש שהיתה אשתו של אדם בשל לפידות, משום שהיתה מפורסמת ממנו.
עריכה: כעת ראיתי שקדמני הרב (נוראיל) [נוריאל] עזרא.
רק לציין שהקוראים לא יתבלבלו החכם הנעים @אחיעזר רק ביאר את הרד"ק ולא שביאר למה פירושו של הרד"ק עדיף אלא כל ביאור העניין הם דברי הרד"ק עצמו וכנראה רק היה רצונו להראות הדעות החולקות בתוספת נופך.
וז"ל הרד"ק: "לפידות. אמרו שהוא ברק בן אבינועם, וברק ולפידות קרובים. ובמדרש נקראת אשת לפידות שהיתהעושה פתילות".
 
באוצר מפרשי רש"י של עוז והדר הביאו את העטרת צבי שפירש מה הוקשה לרש"י [ולמדרש תנחומא] שביאר כך מצד מידה כנגד מידה ע"ש.
אשמח לדעת מה כתוב שם, והאם בסופו של דבר זה מביא פרשנות שונה מהמסקנה שהסקתי, שהרי רש"י פירש וקישר לזה גם את הפסוק בהושע, באופן שאלמלא כתוב אי אפשר לאמרו.
 
אשמח לדעת מה כתוב שם, והאם בסופו של דבר זה מביא פרשנות שונה מהמסקנה שהסקתי, שהרי רש"י פירש וקישר לזה גם את הפסוק בהושע, באופן שאלמלא כתוב אי אפשר לאמרו.
לא עיינתי בזה אני רק מעתיק:
א. דרש רבי תנחומא בגידופין. לעניות דעתי נראה שלא מפרש כפשוטו, בחזקה דחק ישראל בחזק רב, משום דקשה ליה שמידת הקב"ה לשלם מידה כנגד מידה (סנהדרין צ.), וכתיב (להלן ה, כ) 'מן שמים נלחמו הכוכבים', ומפרש רש"י ז"ל (פסוק כב) שהיה חם הכוכב מרתיח בתית וכו', וקשה ליה למה דן את סיסרא באש דוקא, הגם שהקב"ה שלח בם צבאות שאינם רוצים שום שכר, כמו שפירש רש"י שם, הא זולת אש יש לו צבאות שאינם רוצים שום שכר. ולזה הוכרח להביא הרבי תנחומא שדרש מילת בחזקה בגידופין דיקא, ורוצה לומר שלפי זה יהיה מידה נכונה מידה כנגד מידה, כי זה לשון הילקוט שמעוני (שמואל ב' רמז קסא) בשם הרבי תנחומא ז"ל, דכתיב (תהלים יח, יד) 'היא העולה על מוקדה' כל המעלה עצמו סופו לידון באש, פרעה אמר 'מי ה'" (שמות ה, ב), לפיכך 'ברד וגחלי אש' וכו' (תהלים יח ,יד), סיסרא שחרף דכתיב בו בחזקה - בחירופין וגידופין, לפיכך נידון באש שנאמר (להלן ה, כ) 'נלחמו הכוכבים' כו' וקל להבין [עטרת צבי].
 
שופטים פרק ה

פסוקים ב-ד. רש"י מפרש דענין המתנדבים בעם היינו לעסוק בתורה, וזה קישור הפסוקים שהתורה ניתנה בגבורה ובמורא, ולכן קשה הפורש ממנה, וטובה להדבק בה.

והרד"ק פירש דהמתנדבים היינו אלה שנלחמו במלחמה, ופירש בשם ראב"ע פסוק 'ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום' דהיינו לומר שהקדוש ברוך הוא בא לעזרת ישראל למלחמה.
 
פסוק ג. פירש"י: אנכי, אנכי - כפול שמעתי מדרש אגדה לא קפח הקדוש ברוך הוא שכר תבור וכרמל שבא למתן תורה לתת עליהם את התורה וחזרו בבשת הפנים אמר להם הקדוש ב"ה סוף שאני פורע לכם כפלים נאמר בסיני אנכי ה' אלהיך בתבור יאמר אנכי אנכי, נאמר בסיני אנכי ה' אלהיך בכרמל יאמר כפול ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים בימי אליהו. עכ"ל.

ויש כאן חידוש, דבמתן תורה אמרו הקדוש ברוך הוא, והמקומות שבהם פרע הקדוש ברוך הוא להרים אלה, אמרו עליהם ישראל וקבלו עליהם את מלכות השם, ושקולים הם זה לזה.

וכל לשון שירה זו כפולה, בפסוקים דלהלן: ג, כנ"ל. פסוק ד נטפו. פסוק ה, מפני. פסוק ו, בימי. פסוקים ו-ז חדלו. פסוקים ז-ח בישראל. פסוקים ב וט, בהתנדב עם המתנדבים בעם וברכו ה' ברכו ה' בשניהם. פסוק יא צדקות צדקות. (פסוקים ח ויא, שערים). פסוק יב עורי עורי ארבע פעמים. פסוק יג ירד. טו-טז לפלגות ראובן וגו'. טז-יז, למה. יט נלחמו. כ נלחמו. כא נחל קישון. כב דהרות. כג אורו מרוז, לעזרת ה'. כד תבורך מנשים. כז בין רגליה כרע. כח מדוע מדוע. ל שלל צבעים.
 
פסוק ו, מה שכתב רש"י שיעל שפטה את ישראל בימיה, מקורו במדרש רות רבה. וצריך תלמוד מאיזה שבט היתה, שאם היתה מבני הקיני צריך עיון אם יכלה לשפוט שהרי מקרב אחיך כתיב, אלא אם כן אמה מישראל, ויעויין תוספות יבמות מה ב ד"ה כיון דאמו מישראל.

הגר"א כתב שארח הוא דרך ליחיד, וגם זה חדל בימיהם. וצריך עיון מהו הולכי נתיבות, שהם הלכו ארחות עקלקלות.
 
פסוק ז. חדלו פרזון, נראה דהיינו יושבי פרזון, ולכן חדלו הוא בלשון רבים.
 
פסוק י. מבואר שיש לתת שבח במקום הצער שהיה תחילה, דהיינו כיון שלא היו יכולים ללכת בגילוי, כשבאת התשועה עליהם להודות דוקא שם, שם יתנו צדקות השם, וכן במהרה בימינו בישועתנו אנו. אמנם צריך עיון מה נתייחד דוקא ענין זה מתוך כלל הצער שהיה להם, והשירה עסוקה בהרחבה בענין זה של הפרזון.
 
פסוק יד. מבואר שלפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך, ולכן הוזכרו כאן. וזבולן שהוזכר הוא מפני שהוא היה הלוחם העיקרי ונפתלי.

ומה שכתוב כאן שמזבולן מושכים בשבט סופר עיין במדרש רבה במדבר יב, וזה לשונו: אלו שבטים שהיו סמוכים למשה ולאהרן יהודה ויששכר וזבולן היו כולם גדולים בתורה (בראשית מט) לא יסור שבט וגו' ומבני יששכר יודעי בינה וגו' (שופטים ה) ומזבולון מושכים בשבט סופר על שהיו שכנים לתורה נעשו כולן בני תורה. מבואר שלמרות שזבולן עשה עסק עם יששכר, מכל מקום היו הם גדולים בתורה, ועיין ברד"ק דהוא מלשון כתיבה, משמע שהם עצמם היו חכמים. ואולי יש לדחות שכל זה בשימוש חכמים הוא, וגם הם נקראים גדולים בתורה.

ומכאן מקור לדברי הרמב"ם שיש היתר לכתוב תורה שבעל פה כל אחד לעצמו, גם בזמן האיסור, דאי לאו הכי מה היו מושכים בשבט סופר, שלכאורה כדי לכתוב ספרי תורה אין צורך בחכמה. אבל אינו מוכרח, שאולי לכוונות הכתיבה של ספר תורה צריך גדלות בתורה.
 
פסוק כד. נקראת אשת חבר הקיני. וצריך עיון שעתה נאסרה לו לחבר מפני שזנתה, כמו שכתב מהרי"ק שורש קסז שכל שזנתה אפילו בהיתר אם לא היתה אנוסה ממש נאסרת שהרי מעלה מעל באישה. ויליף לה מאסתר שנאסרה למרדכי במה שבאה לאחשוורוש, והכי נמי במה שאמרה סורה אדוני סורה אלי, יש עליה להאסר. ואולי יש מקור מכאן למה שכתבו התוספות בריש מנחות שאין חיוב לגרש אשה הזונה וזה לשונם, סתם אשה לאו לגירושין עומדת - ואפי' זינתה תחת בעלה מכל מקום לאו להתגרש בגט זה עומדת וגם אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו. עד כאן. ועיין בברכי יוסף אבן העזר סימן יא מה שכתב בנוסחת התוספות. ועל כל פנים עדיין צריך עיון דהרי מהר"ם כתב (עיין בברכי יוסף שם, ובבית יוסף סימן קיז) דטעם ההיתר משום שהיא מאוסה בעיניו כיון שזנתה תחתיו, ואם כן צריך עיון באופן זה שעשתה בהיתר אם עדיין מאוסה היא בעיניו. ומסתברא כיון דמיקריא מעילה כמו שכתב מהרי"ק הכי נמי דמאיסא. (ובנודע ביהודה באיזהו מקומן כתב דאין הדין כן באשת כהן שזנתה באונס מפני שאין לו היתר לעגנה, מה שאין כן באשת ישראל שזנתה היא גרמה לעצמה, אמנם לדבריו הדרה קושיית התוספות לדוכתה, אלא שקשה גם כן מכל הנשים האסורות שמעשין אותן. ומכל מקום יש ללמוד מדבריו דגם המזנה באונס בכלל המאיסות).

נראה דקיני, מגזרת קין. כגון ביתי מגזרת בית. ולכן נזכר זה פעמיים בשם קין בפרק הקודם, וגם כי אם יהיה לבער קין. אבל רש"י כתב בשמות ששמו הוא קיני.

גם צריך עיון מה שכתב בשמות שיתרו נקרא חבר ולכאורה היינו חבר דידן, וזה תימה שהיה חי עד אותו זמן. ומאי חבר הקיני נפרד מקין שנזכר בפרק הקודם. אחר כך ראיתי שעמדו על דבריו המפרשים שם ויש שפירשו שחבר אינו שם העצם ונקרא בן בנו על שמו. (ומצאתי בזוהר נשא קכא, שכתב שחבר בן בנו של יתרו היה. ובדברי האר"י מבואר שחבר הוא גלגול רחב הזונה אשת יהושע, ומשמע שאינו יתרו).
 
פסוק כה. כתב רש"י שהמים נקראו אדירים, כמו שכתוב במים אדירים, וכבר הביאו מכאן ראיה לפירוש שהמים הם האדירים ולא המצרים. אלא שצריך עיון גדול הכי כל מים נקראים אדירים אלא הם שהיו אדירים נקראים אדירים.
 
פסוק כז. בנזיר כג למדו מכאן שגדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה. דהיינו שהלשמה שקול לציווי. כך מתבאר שם.
 
ראשי תחתית