באנר תרומה

שופטים הערות בספר שופטים

  • יוזם האשכול יוזם האשכול אחיעזר
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
באנר
פסוק ו.
ויעזבו את ה' ולא עבדוהו, ופירש"י אפילו בשיתוף. ומקורו טהור מהסוגיא בביצה כה. דאיתא שם דאפילו כתורמוס הזה ששולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו בקינוח סעודה לא עשאוני בני.
צריך להבין את עומק המליצה הזו, שמשמע שהיה להם לעבוד את הקדוש ברוך הוא על כל פנים לאחר סיבוב גדול ולעבדו על כל פנים כתוספת.
ואיך שיהיה, יש בזה מוסר גדול, שלא להתייאש לעולם מן העבודה, ואפילו אם נפל האדם הרבה, לא ירשע הרבה, והוא רצוי ואהוב לפני הקדוש ברוך הוא, כמו שקראנו הקדוש ברוך הוא במאמר זה "בנים", על אף שעשינו חטאים גדולים עד למאד.
וכן בפסוק טז, מבואר ותקצר נפשו בעמל ישראל, שלמרות כל מה שהיה היה קשה כביכול לפני הקדוש ברוך מה שנעשה לישראל. וכן ידוע מה שאומרת הגמרא בסנהדרין על היוצא ליהרג בבית דין, שבזמן שאדם מישראל בצער שכינה מה אומרת, כביכול קלני מראשי קלני מזרועי.
ומתבאר מזה, שהקדוש ברוך הוא קשור לישראל ולכל אחד מישראל, לרצונותיו ולהצלחתו, וקשה לפני הקדוש ברוך הוא צערינו.
ויהי רצון שכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות בגאולת עולמים.
 
שופטים פרק יא
והוא בן אשה זונה, מבואר בכמה מפרשים, (רלב"ג ורד"ק בשם תרגום) שהכוונה שהיה בן אשה משבט אחר, ורצונה בבן שבט אחר היה חשוב כזנות.
וזה דבר חדש, ויש לעיין כיצד יש ליישם עניין זה.
 
ויש מפרשים שהיתה זונה שנשואה לאביו, ולכן אמרו לו אחיו שלא ינחל אותם דלא אזלינן בממון אחר הרוב.
 
פסוק כג. הלא את אשר הורישך כמוש אלוהיך אותו תירש, וכל אשר הוריש ה' אלוקינו מפנינו אותו נירש. צריך עיון למה לא יאמר שעתה הוא יורש מתחילה.
 
שופטים פרק יא
והוא בן אשה זונה, מבואר בכמה מפרשים, (רלב"ג ורד"ק בשם תרגום) שהכוונה שהיה בן אשה משבט אחר, ורצונה בבן שבט אחר היה חשוב כזנות.
וזה דבר חדש, ויש לעיין כיצד יש ליישם עניין זה.
מה שנראה מבואר מזה, שכל אחד שנוטה מהמקום שלו הטבעי, זה בעייתי.
 
שופטים פרק יב
הן במלחמת גדעון והן במלחמת יפתח, שבט אפרים תבעו את הדבר למה לא נקראו להלחם, וצריך עיון למה קינאו בזה. ונראה שמפני שיש להם מלכות, לכן יש להם קנאה בדבר. וצריך עיון.
 
פסוק ד. ויקבץ יפתח את אנשי גלעד. לכאורה נראה שלא קבלו את טענותיו של יפתח. וצריך להבין למה שלכאורה דברי טעם דיבר אליהם.
 
פסוק ו.
לכאורה היתה שם הנהגה שנראית כאכזרית מאד, ולא מצאנו שנתבעו על כך.
 
פסוק ד. ויקבץ יפתח את אנשי גלעד. לכאורה נראה שלא קבלו את טענותיו של יפתח. וצריך להבין למה שלכאורה דברי טעם דיבר אליהם.
אתה מבין כן ממה שלהלן בהמשך הפסוק שהסיבה שנלחמו אנשי גלעד באפרים הוא מחמת שלעגו להם אבל אינו מוכרח יתכן כי חששו להילחם כי אנשי אפרים רבים היו וטענתו לא הייתה מספקת כדי לסכן בעצמם אף שהייתה צודקת אך בשביל כבודם הסכימו להילחם.
וכן הוא בפירוש הקהלת יעקב (לקט קדמונים עוז והדר) על הסיבה שכתוב בהתחלה וילחם ואחר כך ויכו שחששו אך אחרי ש"וילחם" יפתח נתחזק ליבם ואז ויכו. אמנם הוא לא כיוון לעניין הטענות אך מיישב גם את זה.
 
יש דמיון בין מה שמסופר על יאיר הגלעדי ובין אבצן מבית לחםבסיפור ובתיאור.
אבצן: וַיְהִי־ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים וּשְׁלֹשִׁ֤ים בָּנוֹת֙ שִׁלַּ֣ח הַח֔וּצָה וּשְׁלֹשִׁ֣ים בָּנ֔וֹת הֵבִ֥יא לְבָנָ֖יו מִן־הַח֑וּץ
יאיר: יְהִי־ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים רֹֽכְבִים֙ עַל־שְׁלֹשִׁ֣ים עֲיָרִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֥ים עֲיָרִ֖ים לָהֶ֑ם
לשניהם שלושים בנים, ועוד שלושים נוספים, לאלה הביא מבחוץ בנות, ולאלה היו שלשים עיירים.
 
פסוק ו.
לכאורה היתה שם הנהגה שנראית כאכזרית מאד, ולא מצאנו שנתבעו על כך.
הלכה אצלם ולא מצאו פתח ליפתח ולהתיר לו את נדרו, בעון אותן ששחט משבט אפרים. ועליו הוא אומר, גבר רש ועושק דלים מטר סוחף ואין לחם (משלי כח ג). גבר רש ועושק דלים, זה יפתח, שהיה רש בתורה כגרופו של שקמה, שהיה עושק את הדלים, שנאמר, ויאמרו לו אמר נא שבולת ויאמר סבלת ולא יבין לדבר כן (שופטים יב ו), והיה שוחטן. לפיכך, מטר סוחף ואין לחם, שהיה לו מי שיתיר את נדרו, אלא ואין לחם, שהעלים הקדוש ברוך הוא מהם את ההלכה, שלא ימצאו פתחו להתיר לו את נדרו. וכו'
תנחומא בחוקותי.
 
אתה מבין כן ממה שלהלן בהמשך הפסוק שהסיבה שנלחמו אנשי גלעד באפרים הוא מחמת שלעגו להם אבל אינו מוכרח יתכן כי חששו להילחם כי אנשי אפרים רבים היו וטענתו לא הייתה מספקת כדי לסכן בעצמם אף שהייתה צודקת אך בשביל כבודם הסכימו להילחם.
וכן הוא בפירוש הקהלת יעקב (לקט קדמונים עוז והדר) על הסיבה שכתוב בהתחלה וילחם ואחר כך ויכו שחששו אך אחרי ש"וילחם" יפתח נתחזק ליבם ואז ויכו. אמנם הוא לא כיוון לעניין הטענות אך מיישב גם את זה.
התכוונתי לומר שטענותיו לבני אפרים היו נכונות, וציינתי את הפסוק של תחילת מלחמתו עמהם, ועל זה תמהתי למה לא נתיישבו ההדורים, כשם שנתיישבו בימי גדעון.
 
הלכה אצלם ולא מצאו פתח ליפתח ולהתיר לו את נדרו, בעון אותן ששחט משבט אפרים. ועליו הוא אומר, גבר רש ועושק דלים מטר סוחף ואין לחם (משלי כח ג). גבר רש ועושק דלים, זה יפתח, שהיה רש בתורה כגרופו של שקמה, שהיה עושק את הדלים, שנאמר, ויאמרו לו אמר נא שבולת ויאמר סבלת ולא יבין לדבר כן (שופטים יב ו), והיה שוחטן. לפיכך, מטר סוחף ואין לחם, שהיה לו מי שיתיר את נדרו, אלא ואין לחם, שהעלים הקדוש ברוך הוא מהם את ההלכה, שלא ימצאו פתחו להתיר לו את נדרו. וכו'
תנחומא בחוקותי.
כבר ראיתי מביאים את המדרש הזה, ועדיין קשה שנראה שהעונש קטן מאד, ורק יפתח נענש עליו, ולא שאר בני גלעד, ולכאורה הוא שקול כעוון נוב עיר הכהנים, ויותר ממנו שנהרגו כאן הרבה מאד, ושם אבנר ועמשא לא שמעו לשאול כפי הדין, ושם נטרד דואג האדומי לגמרי.
ועוד יש לתמוה על מדרש זה, שלפי סדר המקרא נראה שכל עניין בת יפתח קדם לזה. וצריך לומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ואולי משמע למדרש כן, דלא מסתבר דאחרו טענתם כל כך (חודשיים של בכיה), אלא הנביא סידר כל ענין בת יפתח קודם לזה.
 
פסוק יד.
צריך לעיין למה היו לו רק שלשים בני בנים, מאחר שהיו לו ארבעים בנים, (ובראשונים מבואר שהדבר הוא להפלגת הצלחתו), ונראה שעדיין לא הולידו שאר בניו, או שרק שלשים מהם היו רוכבים על עיירים, ואולי נמשך להם עניין זה משררתו של סבם ורק לשלשים מהם נמשכה השררה.
 
התכוונתי לומר שטענותיו לבני אפרים היו נכונות, וציינתי את הפסוק של תחילת מלחמתו עמהם, ועל זה תמהתי למה לא נתיישבו ההדורים, כשם שנתיישבו בימי גדעון.
עכשיו הבנתי ייש"כ, אולי כי אם כל הכבוד להסברו של יפתח סוף סוף במסקנה יוצא "אתם אשמים" ואילו אצל גילעד פייסם שאמר להם בידכם נתן אלוקים את שרי מדין וגו' הרי שהילל ושיבח אותם והוא פיוס אמיתי.
 
עכשיו הבנתי ייש"כ, אולי כי אם כל הכבוד להסברו של יפתח סוף סוף במסקנה יוצא "אתם אשמים" ואילו אצל גילעד פייסם שאמר להם בידכם נתן אלוקים את שרי מדין וגו' הרי שהילל ושיבח אותם והוא פיוס אמיתי.
אמת.
 
שופטים פרק ד

פסוק ג פירש"י: לחץ את בני ישראל בחזקה - דרש ר' תנחומא בגידופין וכן הוא אומר חזקו עלי דבריכם. עכ"ל.
סבורני, שרובנו היינו מפרשים שבחזקה היינו בלחץ פיזי בלתי מתון, אבל מרש"י רואים להיפך, שעיקר הקושי הוא בחירופים ובגידופים. ולמרות שמדובר בדורות קודמים, שהיה להם כחות נפש גדולים, עדיין ההגדרה של הסבל החזק ביותר הוא, מה שלא מכבדים את האדם.
וכן הוא כביכול כלפי מעלה כמו כתב רש"י דעל זה נאמר חזקו עלי דבריכם.
והדברים הללו מעוררים מחשבה, וצריך לדעת כמה צריך להזהר בזה בין אדם לחברו.
וכעין המדרש ילקוט יואל תקלו כמדו' שה' מקלל רשעים בבושה
כלומר שזה עונש יותר מאשר יסורים פיזיים וכעי"ז בגיטין נז. על הבושה ששרפה את היכלו וכו'.

וכעי"ז פי' לגבי פרעה שעיקר העונש במה שמכת צפרדע התחילה בו היה הבזיון הגדול ולכן מובן
שגם הסתיימה בו כי הקיצבה של המכה גופא היה מוגבל, אבל הפואנטה העיקרית היתה בהשפלתו.

ואפשר לפרש בזה תן לי הנפש היינו הכבוד המינמלי והרכוש קח לך
היינו שכל הון שבעולם שווה לעומת הבזיון שהנפש נמחקת על ידו.
 
שופטים פרק טו
רש"י פסוק ה, כל טומאה, דברים האסורים לנזיר, והוא חידוש בלשון, שלא מצאנו שדברים שנאסרים קרויים טמאים מלבד מאכלות אסורות, וגם איני זוכר שחלב נקרא טמא, רק מאכלים משוקצים, אבל שאר איסורי אכילה לא, קל וחומר לדברים שאסורים רק לנזיר.
 
פסוק יא
פירש"י כמאן דאמר שלא היה עם הארץ. ויש בזה דעות מה העיקר למסקנא.
 
זה יידוו כל הדווים.
ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי שבגמ' קי' פא:
כיוצא בדבר אתה אומר (ויקרא ה, יז) ולא ידע ואשם ונשא עונו
כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוין לאכול
שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם ונשא עונו מי שנתכוין
לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה
איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו על דבר זה ידוו כל הדווים. ע"כ.
ופתיך טובא בנ"ד דשכיח היזקא [וכעי"ז כ' רבינו יונה בשע"ת ג, קמא על המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב,
ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעוה"ב, כי המלבין פני חבירו איננו מכיר גודל חטאו
ואין נפשו מרה על עונו כרוצח. על כן הוא רחוק מהתשובה] שפוגעים ולא מודעים.
ואכן ע"ד זה ידוו כל הדווים, וכדברי איסי בן יהודה האמורים.
 
ראשי תחתית