שהספרדים "קרים" בכל מה שנוגע למצוות, הם תמיד מסתפקים במועט, כל איזה "היתר" דחוק הוא נהפך ללכתחילה, וכל עיקר דין נהפכת ל "מידת חסידות" וכד' , פחות תראה ספרדים שמהדרים במצוות לצאת ידי חובת כל השיטות וכד'
לעומת זאת אצל האשכנזים לבם חם במצוות , וישתדלו לצאת חובת כל השיטות, ויותר "שמחים" במצוות .
אין כאן קרירות, יש כאן שכל בריא, לא להחמיר בכל דבר ללא טעם וריח, או בגלל איזה חומרא חדשה שהתגלתה בקצה העולם, וכפי שהארכתי בכמה אשכולות (כבר המליצו לקחת משם תובנות, גם אני ממליץ).
זה לא ענין של "שמחה במצוות" כי אין שמחה כמו שאפשר למצוא אצל הספרדים, אבל "הידור לצאת ידי חובת כל השיטות" בדרך כלל לא נובע מדרגה אמיתית של המחמיר (שהגיע לדרגה מסויימת שצריך להחמיר על עצמו בגינוני קדושה מופלגים), כי בבית דין לממונות תראה אותו צורח ומאדים ורב מכות על חצי שקל, וכן בהרבה עניינים הוא מקל גדול, והחומרא לא נובעת מכך שהוא למד את הסוגיא וראה שיש מקום לשתי השיטות וצריך לחוש למחמירים, אלא מחמיר מקוצר שכלו.
ועל זה הביא ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".
וכן בגליון בית נאמן (317) אמר הגר"מ מאזוז זצ"ל, "יש היום כל מיני ספרים וכו', וכל אחד מתחרה בחבירו, כל מי שיכול להחמיר יותר מחבירו הרי זה משובח. אבל באמת הוא לא משובח אלא "מסובך", ולמה? כי הם מבלבלים את המח של בני האדם. אם יש מישהו שמחמיר, הם כותבים "ויש מחמירים", או "כדאי להחמיר". לא, תכתוב את ההלכה המקורית ע"פ הפוסקים המקובלים...
ולא תחמיר על כל העולם בגלל איזה חכם בסוף העולם שמחמיר, "ותחמרה בחמר ובזפת". וכי זו חכמה להחמיר? כל אחד יכול להחמיר".
"
אל תלכו עם האנשים האלה שמחפשים חומרות מתחת לאדמה. לא ככה עושים... היה חכם אחד שנשאל שאלה וכתב שאסור, והראה את זה למורנו הרב בוגיד סעדון ע"ה. והוא אמר לו: זו לא חכמה להגיד אסור, החכמה היא להתמודד עם זה, אולי תמצא דרך להתיר... רבי דוד בן בארון, הרב הראשי של תוניס, אמר לאבא ע"ה פירוש כזה על הפסוק: "כי אם הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר המה" (מלכים ב, ז' י').
מי שאינו יודע ללמוד, הוא כמו סוס וחמור, שכל דבר אסור. הסוס - אסור, והחמור - אסור... אבל מי שהוא יושב אהלים, "כאשר המה" - דבר שמותר מותר, ודבר שאסור אסור, ולא מפחדים לכתוב מותר".
ולמעשה דרכם של בני אשכנז היא היפך השמחה אלא מרירות ודיכאון (וכאשר ניתן לראות גם על פניהם, כולם אנפין חשיכין), וכאשר כתב בספר "ליקוטי מוהר"ן" (תניינא סי' מ"ד) וזה לשונו, "אלו החכמות מפילין מאוד את האדם מעבודת ה', דהיינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג'), ולא נתנה תורה למלאכי השרת (קידושין נ"ד). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר "וחי בהם" ולא שימות בהם (יומא פ"ה),
כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם במצוות שעושים".
