אסביר לך דבר אחד, אולי יעצבן אותך אולי לא.
אבל...
כשהקימו את הישיבות, היתה להם מטרה מסויימת. - מי שלא אהב אותה יכול היה לפתוח ישיבות אחרות, והיתה להם חזו"ע.
הבעייה שהם שלחו את התלמידים מחד, והשמיצו מאידך.
אם אתה (כלומר הם) לא היו אומרים לתלמיד אל תשמע לראש ישיבה שלך, וכל המחמיר חמור, והוא רוצה להעביר אותך על דתך.
אז לא היתה בעייה, אתה היית גודל כך, אני הייתי גודל אחרת, והכל היה בא על מקומו בשלום.
אבל כשהשתמשת בי נגדי, אז פתחת חזית. וכשפותחים חזית, אז הכל נראה אחרת.
טוב, זה היה, עכשיו חכם עובדיה כבר איננו, ובנו (או נכדו) כבר הבין שצריך לעשות שידרוג במהות ההווי של הישיבה.
חשבנו שזה נגמר, אבל הם ממשיכים. (כלומר הפירות הבאושים ממשיכים את השנאה פה, והם לא אשמים כי כך גידלו אותם. אבל עליהם להבין שיש אחרים שגדלו אחרת, וזה הדדי)...
אני בעד להוריד את האש, אבל נא להפסיק ללבות אותה.
בוא נגדיר זאת כך (וסליחה על האריכות):
1. בעיניי מה שנעשה לעולם הישיבות, היחס לראשי הישיבות [אגב שים לב: זה לכולם, מהגר"י עדס עד הגר"מ מאזוז] הוא עוול.
2. אבל יתירה מזאת, הוא טעות אסטרטגית. אבל אין כאן המקום להאריך בנקודה זו.
3. למרות זאת, אני אינני מוכן ליטול חלק בין אלו שכורכים את מרן הגרע"י ובנו ר"י בבחינת 'כורכן ואוכלן בבת אחת' - לטוב אבל גם למוטב.
4. אני מחלק בין מרן, שברי לי שמלחמותיו לא הגיעו מנקודת רוע אלא מנקודת מבט שונה. שאפשר לא להסכים איתה, אבל א"א לזלזל.
5. לבין לאידך גיסא בנו, שכולם מסכימים כיום שזו מלחמה במעמד צד אחד. ודו"ק.
6. ואם נחזור לעיקר הודעתך עליה נסוב הדיון בינינו:
"צא וראה מן הספרדים שלא אבדו מן הדרך, ואדרבא התעלו להיות בני תורה" - אי אפשר להתנתק מזכויותיו של מרן הגרע"י באותם ספרדים שהתעלו להיות בני תורה. אתה יכול שלא להסכים, לדעתך - הדרך בה פעל אינה נכונה.
אבל שוב, זה נתון לויכוח. זה בדיוק כמו שאם אני מתווכח איתך כעת - זה לא אומר שאני צריך לזלזל בך.
7. באחד האשכולות המקבילים (לע"ע אני לא מוצאה) הובא כאן צילום מספר 'לב נאמן' של מרן הגר"מ מאזוז, ושם הוא קובל על מרן הגרע"י שבמקום לעודד את לימוד העיון עודד את לימוד ההלכה.
בעיניי היתה זו מציאה של ממש. נדיר למצוא מקומות שהגר"מ מאזוז מעביר ביקורת על הגרע"י. והנה כאן הוא מעביר ביקורת בדבר שלענ"ד הוא חמור ביותר. אממה, הגר"מ עשה את ההפרדה בין ההערכה שלו להגרע"י כאדם ענק, לגישה שלו להלכה ומאידך לעיון.
אני לא מתלהב ממחלוקות הלכתיות, מבחינתי, כל חכם יכול להיות בר פלוגתא של החכם השני, אבל מחלוקת רעיונית - השקפתית בעיניי היא בבחינת תורה היא וללמוד אני צריך. ויש לי הרבה מה ללמוד מהמציאה הזו.
8. עוד נקודה: לענ"ד הגרע"י לא פתח חזית, כי הוא מעולם לא נלחם ב... אלא נלחם על... ודו"ק.
9. והנקודה הסופית היא: במקום להתמקד בקולא פה או קולא שם, שיתכן שפה ושם אתה צודק, ויתכן גם שלא. מה שבטוח שזה מלבה אש מיותרת ולא מקדמת לשום מקום. תתמקד בייחס לראשי הישיבות ותלמידיהם, תתייחס למעמד הכללי של הישיבות בדורנו.
ואני מסכים, וכתבתי כך בכמה מקומות כאן, שאחד הדברים החשובים החסרים לנו כאן הוא הייחס לראשי הישיבות, לר"מי הישיבות. וכל מיישיב מתחיל בישיבות הספרדיות יכול להעיד על כך, שהאברכון הצעיר, שהחליט שהוא בר הכי למסור שיעור בפרשת שבוע בבית כנסת של האבא של הבחור, נחשב פי כמה מראש הישיבה בה לומד בנו....
כמו כן תתייחס ללימוד בעיון כמו שקיבלנו מרבותינו. אם תצליח לשנות את הייחס ללימוד בעיון אצל אברכים ספרדים, אם תצליח לשנות את היחס למי שיודע ש"ס - אבל מה לעשות לא 'עשה' רבנות... - זה יחסוך לך הרבה מאמץ להוכיח משהו לגבי פסק כזה או אחר. ממ"נ.