הסרת שיער בלייזר לגברים

[מרוקאי]

מותר?

 

[הולך בתמים]

שאלה מעניינת.
בפשטות עובר בלא ילבש, אלא אם זה מום שמתבייש בו, כדמצינו גבי תולש שערות לבנות.
אבל נשמח לשמוע חידושים!

 

[משיב כהלכה]

בגמ' נזיר (נט.) "רבי אליעזר בן יעקב אומר... שלא יתקן איש בתיקוני אשה", ובגמ' בשבת (נ:) "אם בשביל ליפות – אסור" ומפרש רש"י: "משום ליפות את עצמו אסור – משום לא ילבש גבר שמלת אשה".

וכן פסק כלבו (סי' צז) לגבי גבר צובע שיער לשחור, והתוס' (עבודה זרה כט. ד"ה המסתפר) לגבי הסתכלות במראה כדי להתנאות, אבל התירו "להסתפר ולגלח ולראות במראה שלא יחבל בעצמו או משום מיחוש עינים". ורבינו ירוחם (נתיב כ"ג ח"א), ובספר יראים (סי' שפ"ה) ובספר המצוות לרמב"ם (מצוות לא תעשה, מ') "וכל אדם שהתקשט גם כן או לבש מה שהוא מפורסם במקום ההוא שהוא תכשיט המיוחד לנשים לוקה".

אבל בהלכות עכו"ם כתב הרמב"ם (פרק י"ב הלכה ט'): "העברת השיער משאר הגוף כגון בית השחי ובית הערוה אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים והמעבירו מכין אותו מכת מרדות, במה דברים אמורים במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים, אבל במקום שמעבירין השיער הנשים ואנשים אם העביר אין מכין אותו".

והבית יוסף (יו"ד סי' קפ"ב) כתב שזו מחלוקת הראשונים, "ומכל מקום נראה שיש חילוק בין דעת הרמב"ם לדעת הגאונים דלדעת הרמב"ם אפילו במקום שנוהגים האנשים להעבירו אסור לישראל שיעבירנו אלא שאם העבירו אין מכין אותו, ולדעת הגאונים שכתבו הר"ן ונמוקי יוסף נראה דלכתחלה נמי מותר לישראל להעבירו כיון שמנהג המקום להעבירו האנשים".

והשו"ע פסק "במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו", והרמ"א הוסיף "ואפילו לכתחלה שרי, רק החברים נמנעים" ומשמע לכאורה שגם הם נחלקו במחלוקת הראשונים הנ"ל. וכן כתב הגר"א במקום.

וכן בשו"ע (יו"ד סי' קנ"ו ס"ב) פסק השו"ע "אסור לאיש להסתכל במראה, משום לא ילבש גבר", והרמ"א הוסיף "הא דאסור לראות במראה היינו דוקא במקום דאין דרך לראות במראה רק נשים... אבל במקום שדרך האנשים לראות ג"כ במראה, מותר".

דברי הרמ"א הם ע"פ הר"ן (עבודה זרה דף כ"ט) והביאו בשו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן מ"ט, "במקומות שרגילים גם האנשים להסתכל במראה, כמו הנשים, אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ומותר גם לאנשים במקום ההוא להסתכל במראה. ומה שהוצרכו להתיר לבית רבן גמליאל, לפי שהחברים נמנעים מכך בכל מקום. וכן מצינו כיוצא בזה בנזיר (נט) בההוא גברא דאתחייב נגידא בבי דינא דר' אמי, איגלאי בית השחי, חזייה דלא מגלח, אמר להו מן חברייא הוא דין שבקוה. והיינו לפי שבמקום ההוא נהגו האנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה, כמו הנשים, וזה שלא העבירו הכירו בו שהיה מן החברים, ואם היה הדבר אסור לאנשים, מהיכן ידע שהוא מן החברים, אלא ודאי שמותר הוא. ומכאן הורו הגאונים שמותר לאנשים להעביר שער של בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו. ע"כ.

וכן כתב בארחות חיים חלק ב' (עמוד רלב) בשם הרשב"א, שבכל מקום שנוהגים האנשים להסתכל במראה, כמו הנשים, אין כאן משום שמלת אשה, ושרי. ע"כ. וכן כתב מרן הבית יוסף בבדק הבית יורה דעה (סימן קנו), שכן כתב הארחות חיים בשם הרשב"א. ע"ש. וכן כתב בחידושי הריטב"א (פרק ב' דעבודה זרה כט), שבמקום שנהגו האנשים כנשים להסתכל במראה, אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ועל זה סמכו בקצת מקומות. עכ"ל. וכן כתב הנימוקי יוסף (עבודה זרה כט), שלדעת הגאונים שהתירו לאנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה, במקום שהאנשים מעבירים אותו, כמו הנשים, ואין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה, הוא הדין לענין הסתכלות במראה, ואפשר שהחברים החמירו על עצמם בזה משום חסידות, כההיא דנזיר (נט) מן חברייא הוא שבקוה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת הגאון רבי יהודה מינץ (סימן טז דף לא סע"ב) בשם רבותינו בעלי התוספות. ע"ש. ודברי הגאונים שמתירים לאנשים העברת שער בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו, הובאו בשו"ת הרשב"א חלק ה' (סימן קכא). ע"ש.

והעיר הגר"ע יוסף שמשמע מהשו"ע שלכתחילה אסור, כנ"ל, כי ציטט לשון הרמב"ם ש"אין מכין אותו" ובבית יוסף הוכיח מדברי הרמב"ם שאסור לכתחילה.

אבל בשו"ת גנת ורדים (חלק יורה דעה כלל ו' סימן יב) כתב להשוות דעת הרמב"ם לדברי הגאונים המתירים אף לכתחלה, אלא שאגב דנקט ברישא מכים אותו מכת מרדות, כתב בסיפא אין מכים אותו. ע"ש. וכן הסכים לזה בשו"ת פרח שושן (חלק יורה דעה כלל ו' סימן ב'). ע"ש. והגאון רבי יוסף חיים מבבל בשו"ת רב פעלים חלק ג' (חלק יורה דעה סימן יח) כתב, דאף על גב דאנן אתכא דמרן סמכינן שפסק בסתם כדעת הרמב"ם לאסור לכתחלה אף במקום שגם האנשים מעבירים שער בית השחי ובית הערוה, מכל מקום בבגדאד נהגו האנשים להעבירו אף לכתחלה, כדעת הגאונים שמתירים, והמנהג הזה הוא פשוט וברור בעירו בגדאד. ע"ש. ולפי דברי הגנת ורדים והפרח שושן מנהגם נכון אף לדעת הרמב"ם.

וכן נראה מדברי הנימוקי יוסף (סוף מכות) שהביא דברי רב שרירא גאון שמתיר לאנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו הכל להעבירו, ושכן כתב הרמב"ם (פרק יב מהלכות עבודה זרה) וכו'. ע"ש. ומשמע דסבירא ליה שגם הרמב"ם מתיר לכתחלה כדברי הגאונים. וכן כתב בפשיטות בשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן פא אות ג'). ע"ש. ועיין עוד בשו"ת שער שלמה זוראפה (סימן צד), ובשו"ת שארית יוסף ידיד חלק ב' (חלק יורה דעה סימן ח', עמוד צ'), ובספר סדר משנה (הלכות תפלה פרק ד' הלכה ג', דף צה ע"א). ע"ש.

וכן כתב הגאון בעל כנסת הגדולה בספרו דינא דחיי (לאוין מה, דף נג ע"א) ובזמן הזה מנהג העולם שגם האנשים מסתכלים במראה אפילו להתנאות ולהתקשט, ונראה שסמכו על מה שכתב הר"ן, שבמקום שרגילים גם האנשים להסתכל במראה מותר, שאז אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. וכמו שסמכו על דברי הגאונים שבמקום שנוהגים האנשים לגלח שער בית השחי ובית הערוה, כמו הנשים, מותר, וכן נהגו במקומינו שגם האנשים מעבירים שער בית השחי ובית הערוה, ומסתכלים במראה, ואין בזה שום איסור".

העולה מכל הנ"ל שמותר לגבר ללכת למכון לייזר ולהוריד שיער בגופו לשם יופי, כאשר מנהג הגברים כן הוא. והיות ומכוני הלייזר מצהירים כי לפחות 45 אחוז מהבאים בשעריהם הם גברים, נמצא שזהו מנהג הגברים (וזהו לגבי הורדת שיער הגוף, לא לגבי שיער הערוה שבזה רק מעטים מורידים בימינו).

וכן פסק הראשון לציון, הרב יצחק יוסף (שו"ת הראשל"צ חלק א, יו"ד ח): "יש להקל להסיר שיער מגופו ע"י לייזר או ע"י פינצטה, כיוון שדבר זה נפוץ היום גם בקרב הגברים ואין לחוש בזה משום איסור לבישת כלי של אישה".

וכן פסק הרב בנציון מוצפי באתר האינטרנט שלו: "שאלה. אני גבר קצת שעיר, האם מותר לי להסיר שיער בגוף? תשובה: מותר". וכן במקום אחר: "שאלה. האם מותר לגבר לעשות לייזר להסרת שיער בעורף ובכתפיים? תשובה: כיוון שבימינו אין זה רק מלאכת נשים, אלא מצוי שגברים עושים כן, יש מקום להקל".

וכן פסק הרב משה שטר, מו"צ ותלמיד הרב מאזוז: "אם אכן המציאות נהיה שונה וגם גברים מסירים בלייזר בכל העולם לשם נוי וכיו"ב אזי יהיה מותר גם לגברים הסרת שיער בלייזר במקומות המותרים".

אמנם יש לדון אי אזלינן בתר מנהג כל העולם או מנהג ישראל כשרים דוקא, ומדברי כל הראשונים והאחרונים הנ"ל משמע שאין שום הבדל אם הוא מנהג העולם או מנהג ישראל (ויש שנקטו "מנהג המקום"), והיחיד שדן בזה הוא הפרישה ביורה דעה סימן קפב, שהביא שני הצדדים ולא הכריע: "אבל במקום שמעבירין השער האנשים. נראה דרצה לומר אנשים גוים, דכיון דנהוג נהוג, ולמדינן ממנהג הגוים. גם יש לומר דעל ישראל קאמר, דהיכי דהנהיגו כן כולם יחד אין מוחין בידם".

והלכה למעשה כמעט ואין בנמצא יהודי חרדי שיעביר את שערו "לשם יופי" (ושיער הערוה ובית השחי מאן דכר שמיה), אלא כאשר מצטער מהשיער, או משום שלום בית שאשתו אינה סובלת את השיער, או משום בושה שמתבייש שנראה שעיר לעזאזל, ובזה הקילו הפוסקים בפשיטות.

וראה בים של שלמה (יבמות פרק י"ב סי' יז): "והמרדכי כתב בפרק במה טומנין (שבת סימן שכ"ז) בני אדם שיש להן ריבוי שערות על ידם, ובושים בין האנשים מותר להסירן, דהו"ל צער מחמת בושה, ואין לך צער גדול מזה ע"כ, וכן נראה, מאחר דשאר איברים מדרבנן, במקום צערא לא גזרו רבנן".

ובשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' מ"א): "לכל השיטות יש להתיר ציבוע השערות אם אינו מתכוין ליפוי כי אם לתועלת מעשית, כמו שהוכחנו לעיל. שלסמ"ג ולר"ת הדבר מפורש בגמ' נזיר נ"ט, ושאר הראשונים כתבו, שלהרחיק צער או את הביוש או להזהר מנזק או מפני הצינה, מותר ללבוש בגדי אשה או להסיר שער בית השחי וכן מותר להסתכל במראה. וה"ה דמותר לצבוע שערו במקום שגורם לו הלובן הפסד או ביוש, שהיסוד של האיסור ומהותו הוא להתקשט בתכשיטי אשה, וכל שאינו עושה לתכשיט – אין כאן איסור".

וכן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' פ"א) הסיק להתיר הסרת שומא בניתוח, "והנה ברפואת מום שבגוף בודאי אין משום לא ילבש, וכן התיר לצבוע השערות הלבנות משום רפואתו ובושתו של האיש.

וכן בשו"ת עטרת פז (ח"א כרך ג, חו"מ סימן ז) היקל לגבי ניתוח פלסטי לאיש "אם רוצה להסיר דבר מכוער מחזותו הגורם לו צער ובושה גדולה, אבל היכא דעושה זאת ליופי יש לאסור מכל וכל".

 

[בדרך סיפרתי מעשה]

האם ניתן לומר השתנתה ההלכה כיון שהשתנתה המציאות [שבעולם גברים כן עושים זאת]?
נפקא מינה להסרת שיער שבין הגבות,
או לליקוט שערות לבנות מתוך שחורות

 

[משיב כהלכה]

מכלל דברי האחרונים אתה רואה שההלכה בענין זה תלויה במציאות.

ואכן הרבה גברים מסירים שיער מבין הגבות, וזה יותר "הסרת פגם" מאשר ייפוי בעלמא.

אבל לגבי ליקוט לבנות מתוך שחורות, נראה שרוב הגברים לא צובעים שערותיהם ויש בזה משום לא ילבש.

 

[מים חיים]

בגמ' נזיר (נט.) "רבי אליעזר בן יעקב אומר... שלא יתקן איש בתיקוני אשה", ובגמ' בשבת (נ:) "אם בשביל ליפות – אסור" ומפרש רש"י: "משום ליפות את עצמו אסור – משום לא ילבש גבר שמלת אשה".

וכן פסק כלבו (סי' צז) לגבי גבר צובע שיער לשחור, והתוס' (עבודה זרה כט. ד"ה המסתפר) לגבי הסתכלות במראה כדי להתנאות, אבל התירו "להסתפר ולגלח ולראות במראה שלא יחבל בעצמו או משום מיחוש עינים". ורבינו ירוחם (נתיב כ"ג ח"א), ובספר יראים (סי' שפ"ה) ובספר המצוות לרמב"ם (מצוות לא תעשה, מ') "וכל אדם שהתקשט גם כן או לבש מה שהוא מפורסם במקום ההוא שהוא תכשיט המיוחד לנשים לוקה".

אבל בהלכות עכו"ם כתב הרמב"ם (פרק י"ב הלכה ט'): "העברת השיער משאר הגוף כגון בית השחי ובית הערוה אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים והמעבירו מכין אותו מכת מרדות, במה דברים אמורים במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים, אבל במקום שמעבירין השיער הנשים ואנשים אם העביר אין מכין אותו".

והבית יוסף (יו"ד סי' קפ"ב) כתב שזו מחלוקת הראשונים, "ומכל מקום נראה שיש חילוק בין דעת הרמב"ם לדעת הגאונים דלדעת הרמב"ם אפילו במקום שנוהגים האנשים להעבירו אסור לישראל שיעבירנו אלא שאם העבירו אין מכין אותו, ולדעת הגאונים שכתבו הר"ן ונמוקי יוסף נראה דלכתחלה נמי מותר לישראל להעבירו כיון שמנהג המקום להעבירו האנשים".

והשו"ע פסק "במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו", והרמ"א הוסיף "ואפילו לכתחלה שרי, רק החברים נמנעים" ומשמע לכאורה שגם הם נחלקו במחלוקת הראשונים הנ"ל. וכן כתב הגר"א במקום.

וכן בשו"ע (יו"ד סי' קנ"ו ס"ב) פסק השו"ע "אסור לאיש להסתכל במראה, משום לא ילבש גבר", והרמ"א הוסיף "הא דאסור לראות במראה היינו דוקא במקום דאין דרך לראות במראה רק נשים... אבל במקום שדרך האנשים לראות ג"כ במראה, מותר".

דברי הרמ"א הם ע"פ הר"ן (עבודה זרה דף כ"ט) והביאו בשו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן מ"ט, "במקומות שרגילים גם האנשים להסתכל במראה, כמו הנשים, אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ומותר גם לאנשים במקום ההוא להסתכל במראה. ומה שהוצרכו להתיר לבית רבן גמליאל, לפי שהחברים נמנעים מכך בכל מקום. וכן מצינו כיוצא בזה בנזיר (נט) בההוא גברא דאתחייב נגידא בבי דינא דר' אמי, איגלאי בית השחי, חזייה דלא מגלח, אמר להו מן חברייא הוא דין שבקוה. והיינו לפי שבמקום ההוא נהגו האנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה, כמו הנשים, וזה שלא העבירו הכירו בו שהיה מן החברים, ואם היה הדבר אסור לאנשים, מהיכן ידע שהוא מן החברים, אלא ודאי שמותר הוא. ומכאן הורו הגאונים שמותר לאנשים להעביר שער של בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו. ע"כ.

וכן כתב בארחות חיים חלק ב' (עמוד רלב) בשם הרשב"א, שבכל מקום שנוהגים האנשים להסתכל במראה, כמו הנשים, אין כאן משום שמלת אשה, ושרי. ע"כ. וכן כתב מרן הבית יוסף בבדק הבית יורה דעה (סימן קנו), שכן כתב הארחות חיים בשם הרשב"א. ע"ש. וכן כתב בחידושי הריטב"א (פרק ב' דעבודה זרה כט), שבמקום שנהגו האנשים כנשים להסתכל במראה, אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ועל זה סמכו בקצת מקומות. עכ"ל. וכן כתב הנימוקי יוסף (עבודה זרה כט), שלדעת הגאונים שהתירו לאנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה, במקום שהאנשים מעבירים אותו, כמו הנשים, ואין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה, הוא הדין לענין הסתכלות במראה, ואפשר שהחברים החמירו על עצמם בזה משום חסידות, כההיא דנזיר (נט) מן חברייא הוא שבקוה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת הגאון רבי יהודה מינץ (סימן טז דף לא סע"ב) בשם רבותינו בעלי התוספות. ע"ש. ודברי הגאונים שמתירים לאנשים העברת שער בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו, הובאו בשו"ת הרשב"א חלק ה' (סימן קכא). ע"ש.

והעיר הגר"ע יוסף שמשמע מהשו"ע שלכתחילה אסור, כנ"ל, כי ציטט לשון הרמב"ם ש"אין מכין אותו" ובבית יוסף הוכיח מדברי הרמב"ם שאסור לכתחילה.

אבל בשו"ת גנת ורדים (חלק יורה דעה כלל ו' סימן יב) כתב להשוות דעת הרמב"ם לדברי הגאונים המתירים אף לכתחלה, אלא שאגב דנקט ברישא מכים אותו מכת מרדות, כתב בסיפא אין מכים אותו. ע"ש. וכן הסכים לזה בשו"ת פרח שושן (חלק יורה דעה כלל ו' סימן ב'). ע"ש. והגאון רבי יוסף חיים מבבל בשו"ת רב פעלים חלק ג' (חלק יורה דעה סימן יח) כתב, דאף על גב דאנן אתכא דמרן סמכינן שפסק בסתם כדעת הרמב"ם לאסור לכתחלה אף במקום שגם האנשים מעבירים שער בית השחי ובית הערוה, מכל מקום בבגדאד נהגו האנשים להעבירו אף לכתחלה, כדעת הגאונים שמתירים, והמנהג הזה הוא פשוט וברור בעירו בגדאד. ע"ש. ולפי דברי הגנת ורדים והפרח שושן מנהגם נכון אף לדעת הרמב"ם.

וכן נראה מדברי הנימוקי יוסף (סוף מכות) שהביא דברי רב שרירא גאון שמתיר לאנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו הכל להעבירו, ושכן כתב הרמב"ם (פרק יב מהלכות עבודה זרה) וכו'. ע"ש. ומשמע דסבירא ליה שגם הרמב"ם מתיר לכתחלה כדברי הגאונים. וכן כתב בפשיטות בשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן פא אות ג'). ע"ש. ועיין עוד בשו"ת שער שלמה זוראפה (סימן צד), ובשו"ת שארית יוסף ידיד חלק ב' (חלק יורה דעה סימן ח', עמוד צ'), ובספר סדר משנה (הלכות תפלה פרק ד' הלכה ג', דף צה ע"א). ע"ש.

וכן כתב הגאון בעל כנסת הגדולה בספרו דינא דחיי (לאוין מה, דף נג ע"א) ובזמן הזה מנהג העולם שגם האנשים מסתכלים במראה אפילו להתנאות ולהתקשט, ונראה שסמכו על מה שכתב הר"ן, שבמקום שרגילים גם האנשים להסתכל במראה מותר, שאז אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. וכמו שסמכו על דברי הגאונים שבמקום שנוהגים האנשים לגלח שער בית השחי ובית הערוה, כמו הנשים, מותר, וכן נהגו במקומינו שגם האנשים מעבירים שער בית השחי ובית הערוה, ומסתכלים במראה, ואין בזה שום איסור".

העולה מכל הנ"ל שמותר לגבר ללכת למכון לייזר ולהוריד שיער בגופו לשם יופי, כאשר מנהג הגברים כן הוא. והיות ומכוני הלייזר מצהירים כי לפחות 45 אחוז מהבאים בשעריהם הם גברים, נמצא שזהו מנהג הגברים (וזהו לגבי הורדת שיער הגוף, לא לגבי שיער הערוה שבזה רק מעטים מורידים בימינו).

וכן פסק הראשון לציון, הרב יצחק יוסף (שו"ת הראשל"צ חלק א, יו"ד ח): "יש להקל להסיר שיער מגופו ע"י לייזר או ע"י פינצטה, כיוון שדבר זה נפוץ היום גם בקרב הגברים ואין לחוש בזה משום איסור לבישת כלי של אישה".

וכן פסק הרב בנציון מוצפי באתר האינטרנט שלו: "שאלה. אני גבר קצת שעיר, האם מותר לי להסיר שיער בגוף? תשובה: מותר". וכן במקום אחר: "שאלה. האם מותר לגבר לעשות לייזר להסרת שיער בעורף ובכתפיים? תשובה: כיוון שבימינו אין זה רק מלאכת נשים, אלא מצוי שגברים עושים כן, יש מקום להקל".

וכן פסק הרב משה שטר, מו"צ ותלמיד הרב מאזוז: "אם אכן המציאות נהיה שונה וגם גברים מסירים בלייזר בכל העולם לשם נוי וכיו"ב אזי יהיה מותר גם לגברים הסרת שיער בלייזר במקומות המותרים".

אמנם יש לדון אי אזלינן בתר מנהג כל העולם או מנהג ישראל כשרים דוקא, ומדברי כל הראשונים והאחרונים הנ"ל משמע שאין שום הבדל אם הוא מנהג העולם או מנהג ישראל (ויש שנקטו "מנהג המקום"), והיחיד שדן בזה הוא הפרישה ביורה דעה סימן קפב, שהביא שני הצדדים ולא הכריע: "אבל במקום שמעבירין השער האנשים. נראה דרצה לומר אנשים גוים, דכיון דנהוג נהוג, ולמדינן ממנהג הגוים. גם יש לומר דעל ישראל קאמר, דהיכי דהנהיגו כן כולם יחד אין מוחין בידם".

והלכה למעשה כמעט ואין בנמצא יהודי חרדי שיעביר את שערו "לשם יופי" (ושיער הערוה ובית השחי מאן דכר שמיה), אלא כאשר מצטער מהשיער, או משום שלום בית שאשתו אינה סובלת את השיער, או משום בושה שמתבייש שנראה שעיר לעזאזל, ובזה הקילו הפוסקים בפשיטות.

וראה בים של שלמה (יבמות פרק י"ב סי' יז): "והמרדכי כתב בפרק במה טומנין (שבת סימן שכ"ז) בני אדם שיש להן ריבוי שערות על ידם, ובושים בין האנשים מותר להסירן, דהו"ל צער מחמת בושה, ואין לך צער גדול מזה ע"כ, וכן נראה, מאחר דשאר איברים מדרבנן, במקום צערא לא גזרו רבנן".

ובשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' מ"א): "לכל השיטות יש להתיר ציבוע השערות אם אינו מתכוין ליפוי כי אם לתועלת מעשית, כמו שהוכחנו לעיל. שלסמ"ג ולר"ת הדבר מפורש בגמ' נזיר נ"ט, ושאר הראשונים כתבו, שלהרחיק צער או את הביוש או להזהר מנזק או מפני הצינה, מותר ללבוש בגדי אשה או להסיר שער בית השחי וכן מותר להסתכל במראה. וה"ה דמותר לצבוע שערו במקום שגורם לו הלובן הפסד או ביוש, שהיסוד של האיסור ומהותו הוא להתקשט בתכשיטי אשה, וכל שאינו עושה לתכשיט – אין כאן איסור".

וכן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' פ"א) הסיק להתיר הסרת שומא בניתוח, "והנה ברפואת מום שבגוף בודאי אין משום לא ילבש, וכן התיר לצבוע השערות הלבנות משום רפואתו ובושתו של האיש.

וכן בשו"ת עטרת פז (ח"א כרך ג, חו"מ סימן ז) היקל לגבי ניתוח פלסטי לאיש "אם רוצה להסיר דבר מכוער מחזותו הגורם לו צער ובושה גדולה, אבל היכא דעושה זאת ליופי יש לאסור מכל וכל".

הדברים לא מובנים. קיבלנו הוראות השולחן ערוך. לפי השו"ע והבית יוסף גם במקום שגברים נוהגים, עדיין אסור רק לא מכים אותו.
אז למה כאן עוזבים את השולחן ערוך בהלכה זו?

 

[משיב כהלכה]

בשו"ע לא מפורש כן, אלא משמע ממה שציטט לשון הרמב"ם, שלפי הסברו בבית יוסף אין זה היתר לכתחילה, אבל הגינת ורדים הסביר שגם ע"פ הרמב"ם מותר לכתחילה והשו"ע הרי פסק כרמב"ם.

 

[מים חיים]

הבית יוסף פירש את הרמב"ם אחרת והביאו בשולחן ערוך. זה חתום וברור שזה אסור לפי השו"ע