עלון השיעור השבועי צו תשפ"ה:
הצג קובץ מצורף 3094
כמנהגו הציג כביכול המתיר הוא רק רבי יוסף משאש ותו לא, וסברתו סברת טיפשים ומדומיינים שחשבו שיש אש בתוך החשמל ולא ידעו כיצד עובד החשמל.
אולם המתירים רבים המה, ומכל העדות והחוגים, וידעו היטב כיצד עובד החשמל, ולדוגמא הגאון רבי דוד שלוש רבה של נתניה חקר את הנושא היטב ושמע מומחי חשמל רבים. כמו כן, קהילות שלמות נהגו בחו"ל להתיר חשמל בשופי ביו"ט, וחלקם המועט ממשיך בארץ.
ואפרט בקיצור נמרץ מי המתירים הדלקת חשמל ביו"ט, ומה טענותיהם.
מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, רבה של מרוקו וירושלים, כתב בשו"ת שמ"ש ומגן ח"ב סי' ס"ה:
"אבל ההדלקה היינו מדליקין, ולא עלה על הדעת שיש בזה משום נולד רק
כמדליק מנר לנר, שהרי חוט אחד כבר יש בו חשמל, ועל ידי הגבהת הכפתור אנו מחברים החוט שאינו דולק לחוט הדולק ואין בזה משום נולד כלל, וכמו שכן היא סברת הרבה פוסקים. ואמנם בבואי לארץ מצאתי חילוקי דעות, מיימינים ומשמאלים, ועכ"פ אין למחות ביד המתירים שנהגו להקל בזה. ובפרט דיש בזה עונג יו"ט. וגם הרה"ג הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א מסכים לזה" (כוונתו שהגאון רבי עובדיה יוסף כתב ביביע אומר (חלק ב' או"ח סימן כ"ו) דאין למחות ביד המתירים בחוזקה, דיש להם על מה שיסמוכו).
וכן העיד הגר"ע יוסף שם על כל רבני מצרים, "שמעתי באומרים לי, כי כל הרבנים שקדמוני פה מצרים, עבדי עובדא בנפשייהו להקל בזה בפשיטות".
וכן הגאון רבי יוסף משאש, מגדולי רבני מרוקו ואלג'יר ולימים הרב הראשי לחיפה בספרו שו"ת מים חיים (ח"א סי' צ"ד עמוד פ"ח) כתב ש"מנהג פשוט בכל המקומות אשר ידעתים גם אצל השרידים להדליק ולכבות בידיים החשמל ביו"ט בלי שום חשש כלל", ובספרו אוצר המכתבים כתב (בסי' אלף תתי"ב) ש"האוסרים סוברים שההדלקה אסורה משום נולד ונתווכחנו עמהם שאין שום נולד בזה
רק הוא ממש כמדליק נר מנר, והישרים הודו על האמת והעקשים שבשתא כיון דעל על".
עיקר דבריו:
טעם ראשון,
משום שכל איסור להוציא אש ביו"ט הוא מפני שהיה אפשר להוציאו קודם יו"ט כדעת הרמב"ם (פ"ד ה"א מההל' יו"ט), וכן כתב מרן הבית יוסף:
"אין מוציאין האש לא מן העצים ולא מן האבנים וכו' משנה בפרק המביא כדי יין (לג:) ומפרש טעמא בגמרא (שם.) משום דקא מוליד
והרמב"ם כתב בפ"ד שהטעם מפני שלא הותר בי"ט אלא להבעיר מאש מצויה אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב. וכ' ה"ה שטעמו מפני שאין זה כביצה שנולדה שאסורה שהרי דבר זה אינו ראוי לעצמו אלא לבשל או לאפות בו ונראה שאם הוציא שמותר להשתמש בו ולא אסרוהו אלא מפני שלא היה לו להוליד כיון שאפשר לו מבערב והטעם הזה כ' ג"כ הרשב"א כדברי רבינו עכ"ל".
אולם בנדון דידן של חשמל, כיון שלא היה אפשר להוציאו ערב יו"ט מותר לדעת האחרונים להוציא אף ביו"ט עצמו.
וטעם שני, שאף איסור נולד אין בו, שזה לא נקרא מוציא יש מאין שהוא באמת דרך האיסור, וזה בודאי עדיף מחיכוך גפרור שנהגו להתיר שימושו ביו"ט,
שהכא החשמל הוא כעין טמון במערכת החשמלית בין הלוח למפסק, והמפסק אינו יוצר אותו מחדש אלא רק מחברו להמשך זרימתו, וכלשון הרב זצ"ל "ויותר זה דומה לנופח רוח פיו או למניף בידו על גחלת ועושה שלהבת ומדליק ממנה פתילה או עץ דשרי בלי שום ספק".
ובהרחבה: הרמב"ם (בספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ד', הלכה א') הסביר שמהתורה מותר להדליק אש בשופי ביו"ט, אלא שחז"ל אסרו "שהרי אפשר להמציא אותה מבערב", וכן בשולחן ערוך הרב (אורח חיים סימן תקב) הסביר שהאיסור הוא "מפני שהוא מוליד דבר חדש ודומה קצת למלאכה וכיון שהיה אפשר לעשות מערב יום טוב אסור לעשות ביום טוב", וכן ביאר המשנה ברורה סימן תקב ס"ק א,
"והואיל ואפשר להמציא אש מעיו"ט שיהיה מוכן לו ביום טוב לא הותר להוליד ביום טוב דלא עדיף משארי מכשירין שאפשר לעשותן מבע"י דאסור".
דהיינו שככל מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מבעוד יום, גזרו חז"ל שלא יעשו זאת ביו"ט, שזו טרחה יתירה ביו"ט שהיה אפשר לעשותה מבעוד יום.
וזהו יסוד ההיתר גם בגפרורים שהתירו כמה מחכמי המערב ונהגו בזה בעבר, ולא מחמת ש"האש טמונה בגפרור", אלא מחמת שהגפרור נדלק בנקל,
הרי זה כמוכן מבעוד יום, ולא כמדליק אש מהעצים והאבנים שזה אסרו חז"ל משום טרחה יתירה ביו"ט שאפשר להכינה מבעוד יום.
קל וחומר בחשמל שהוא עומד ומוכן מבעוד יום בשקע החשמל, וצריך רק להמשיכו, שבזה לא גזרו חז"ל על מוליד אש, והרי הוא ממש כ'מאש לאש' שממשיכים את האש הדלוקה מבעוד יום.
ונביא עוד מדברי האחרונים -
הגאון המקובל רבי דוד הכהן סקאלי, דיין באלג'רי'ה, בשו"ת קרית חנה דוד (ח"ב סי' נו') כתב:
"ודע שאור הנזכר לעניין הדלקתו ביו"ט עצמו נ"ל שאין לאוסרו משום דמקרי מוציא מוליד דתנן אין מוציאים האש וכו' (ביצה ל"ג) וכו' שאין זה נקרא מוציא אור משום דהכא מקומו ומקורו הכל הוא עשוי יפה דכל מה שמצטרך למלאכה זו כבא הוא עשוי במכונת מקורו שכבר כוחו שלו בתוקפם ובגבורתם נמשכים בחוטין וכו' ולכן לא דמי למוציא האש מן המים ומן האבנים ששם אין כאן דבר מוכן להזה האש וכו' ששם יש להוציאו ע"י מלאכת האדם אם בכוח ההכאה או בדבר אחר שעושה בו הכנה מיוחדת וכו' ואין כאן בית מיחוש ודוק וכו' מה שכתבו שיש איסור מוקצה לא ידעתי מאי אסורא איכא".
והראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, בשו"ת משפטי עוזיאל (חלק א' סי' י"ט) כתב:
"למדנו שגם בדבר שאינו אוכל נפש ממש אלא שיש בו הנאה ישירה לגוף מותר לעשותו ביום טוב לדברי הכל, ולדעת המרדכי ורמ"א והב"ח מותר לכבות הדליקה כדי שלא יתעשן הבית אם אין לו בית אחר. מעתה בנדון דידן הדבר ברור לכל, שהאור הוא דבר שהגוף כולו נהנה ממנו ויש בו משום שמחת יום טוב ודינו כאוכל נפש עצמו שמותר לעשותו ביום טוב, וכבר כתבנו שאין בהדלקה זו לא משום מוליד ולא משום נולד, ולכן נלע"ד להלכה להתיר הדלקת מאור החשמל ביום טוב".
והגאון הרב רפאל אהרן בן שמעון זצ"ל, רב ואב"ד קהיר, בספר מצור דבש (או"ח סי' ז') כתב:
"ובעניין אור האלקטריק... דע כי בזרם האור החשמלי הזה העובר תוך חוטי הנחושת הסובבים בכל כותלי הבית, שמדליקים בו. כל התולדה של האור הזה הנמצאת בתוך החוטים אינה נעשית ע"י בעל הבית המדליק, כי מאין לו ההכנה להוציא האור בנגיעת אצבעו ולהדליק עשרה נרות בפעם אחת, האם מעשה כשפים הוא זה? ומה עשה ומה הכין והזמין להמצאת האור הלזה? מה עשה והכין והזמין להמצאת האור? (בניגוד להדלקת אש רגילה ביו"ט, שם פעולת האדם בהמצאת האש משמעותית יותר, במעשה הדלקת החשמל פעולת האדם קלושה יותר ואין במעשהו משום נולד או מוליד, אלא רק פעולה שמסירה את המונע מהחשמל להתקיים, ומרכז הכובד בהולדת האור הוא בתחנות הכוח ולא באדם).
"אכן דע כי זאת מלאכת הפאבריק הגדולה של אור האלקטריק אשר בתוך העיר במקום החרושת המעשה לחוכמה זאת, ושם בבית הפאבריק נעשת כל ההכנה להמצאת הזרם הליקטריק הדולק ומאיר. ומאש שהמציאה בבית הפבריק היא שולחת קווים לכל הבתים והחצרות החפצים להשתמש באור הזה. ובעת שהפבליק נחה ממלאכתה, לא ימצא עוד אור בחוטים האלה, וגם בהניעה הכפתור אחור וקדם. א"כ האדם המדליק את ביתו ביו"ט הוא לא הוליד דבר, כי האור מוכן הוא בתוך החוטים ונגיעת האדם בכדי להדליק,
הוא ממש כמו להסיר מכסה החלון המונע אור החמה מלהיכנס לבית".
והגאון רבי מסעוד הכהן, ראב"ד קזלבנקה, בשו"ת פרחי כהונה (או"ח סי' טז') כתב:
"מצאנו וראינו דלא דמי למאי תנן אין מוציאים את אש וכו' דהתם אין מצויה באבנים וכו' לא בכוח ולא בפועל וכו' והוי ממש נולד גמור אם לא היה מאז מצוי לא הוא ולא מקצתו משא"כ האלקטרי"ק (חשמל) אשר האש מצויה בו תדיר ממכונתו ונמשכת אחר החוטים של ברזל הנמשכים ממנה וכו' ופעולת המפתח הוא להיות מפריד בין שני החוטים קבועים בו וכו'", עכ"ל.
"לאחר החקירה שחקרנו בעסק האלקטריק מצאנו וראינו... שהאלקטרי"ק אשר האש מצויה בו תמיד ממכונתו ונמשכת אחר החוטים של ברזל הנמשכים ממנה, אל מקום אשר יפנה החוט אשר אחריו ילך האש, ורק ע"י המפתח הפותח והסוגר אשר קבוע בחוטים בכל הבתים... שפעולת המפתח הוא להיות מפריד בין שני החוטים הקבועים בו אשר יתלכדו ומהם תצא אורה... אבל לעולם האש היא מצויה בחוטים אף אם יהיו נפרדים, א"כ נמצא שמה שפותח המפתח ביו"ט ונדלק המנורה ע"י שמחברים החוטים,
אינו אלא כמדליק פתילה מגחלת שמצוי בה אש והאור נתלה בה ואין כאן חשש נולד".
והגאון רבי יצחק חזן, אב"ד חיפה וחבר ביה"ד הגדול בירושלים, בשו"ת יחווה דעת (סימן לז עמוד לד) כתב:
"והנה מש"כ שכבר נוהגים לאיסור נראה דאין זה אלא מצד החומרא, אבל מדינא - הלא ראינו דדעת רבים וגדולים להתיר, וא"א לדחות את דבריהם המוסברים מקמי דברי אלה החולקים עליהם, ואותם שנוהגים עדיין להקל יש להם על מי שיסמכו, אומנם הרוצה לצאת ידי שמיים יש להיזהר ולחוש לדעת האוסרים... ולע"ד נראה שבמקום שיש צורך בדבר ולא הייתה לו אפשרות להשאירו דלוק מאתמול... דיש להתיר".
והגאון רבי צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים (ירחון קול תורה שנת תרצ"ד חוברת א' - ב'), כתב שלא מצאנו איסור הולדת אש ביום טוב, אלא כשמוליד את האש בידיו ממש, אבל כשעושה כן בצורה עקיפה, הנקראת "גרמא", יש להתיר הדלקת אש ביום טוב. והאריך בענין זה, והעלה שהלחיצה על מתג החשמל, אינה נחשבת מעשה הדלקה בידיו ממש, ולכן היקל בדבר לענין הדלקה ביום טוב.
והגאון רבי אליעזר וולדנברג, חבר ביה"ד הגדול, בשו"ת ציץ אליעזר (חלק א סי' כ' פרק ו') כתב:
"האיסור של מוליד הוא רק לעשות בידיים וכו' אבל לגרום להולדה כמו בנידון החשמל שבלחצו על הכפתור אף שגורם בחיבור לעצם פעולת הזרם מיד, אבל הרי עצם הולדת האור אינו עושה בזה, כי אם הזרם עובר על ידי גרמתו דרך שם ונכנס למנורה ושם נולד מאליו האור ע"י ההתנגדות הגדולה שנפגש הזרם בזכוכית, ויוצא שהאדם הלוחץ על הכפתור הוא רק הגורם להולדת האור, אבל בשו"א לא המוליד, וא"כ י"ל שאין איסור של מוליד בפעולת גרם - מוליד כזה וכו' וכן אין לאסור בכאן משום אינו מן המוכן, מכיון שהזרם המוליד כבר מוכן ועומד עוד מבערב יו"ט ע"י הגנרטור שבתחנה המרכזית העובד באופן אוטומטי יומם ולילה בלי הרף ומספק הזרם לחוטים וכו' וכפי שביארו לי המומחים אף שלהבת אין בתוך הזכוכית הדולקת א"כ י"ל שפיר בזה בלי שום פקפוקים שסברותיהם של הגאונים הנ"ל שאין בזה לכו"ע משום נולד מכיון שהוא דבר שאין בו ממש וכו' ובזה י"ל שפיר שאין בכאן משום הכנה כסברתנו וכו' ושאין לאסור משום זה הטלטול".
עוד התיר הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין בעל ערוך השולחן בתשובה כת"י, ונתפרסם בקובץ בית ועד לחכמים (חוברת א' ניו יורק תרס"ג), שאין זה אלא גרמא ושרי, וכן הביא בספר שרי המאה (ח"ה עמוד קי"ד) וכן איתא בשו"ת אבן יקרה (מהדו"ג סי' קסח).
וכן הגאון רבי דוד שלוש, רבה של נתניה, בשו"ת חמדה גנוזה ח"א (סי' ה' וסי' ו') האריך הרבה בהסברת מהות החשמל ופעולתו מפי מומחים לדבר, והתיר.
וכן הגאון רבי שמעון דיין, דיין במרקש ובקזבלנקה, בספר זהב שבא (ח"א סי' י"ז).
