לא מובן כלל
הרי אין כאן ענין של ''שעת רצון'', אלא של זמן תפילה, וכשעבר הזמן ולא התפלל 19 ברכות כתיקון חכמים, אפי' התפלל 18 ברכות - נחשב שלא התפלל כלל, ומה אכפת לי שהתחיל תפילתו לפני כן ?
ובאמת לא מצינו שום מצוה שאפשר לקיים חוץ לזמנה אם התחיל בזמן (ק''ש מגילה הגדה לולב שופר וכו')
לא מובן כלל, כי היכא שתיקנו חז''ל להתפלל 19 ברכות, אפי' התפלל רוב תפילה לא יצא יד''ח כלל
??
לשיטות שברכה לבטלה זה דאורייתא יש כאן חשש ברכה לבטלה
כידוע שהרב יביע אומר נוקט שברכה לבטלה זה מה''ת (ויש עוד הרבה פוסקים שסוברים כן)
בסוגיא בברכות כו. וזה לשונה: וכולי עלמא עד חצות ותו לא? והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים! - כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות - יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך - שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה - לא יהבי ליה. עכ"ל.
מבואר מזה שזמן תפילה מחייב לא רק להתפלל בזמן תפילה אלא מחייב הוא גם כן להתפלל לאחר זמן התפילה אלא שאין לו שכר תפילה בזמנה.
הוי אומר, זמן התפילה אינו גורם בהגדרת מציאות התפילה, אלא זמן קיום לכתחילה של החיוב הנוצר בזמן זה.
מה שאין כן בכל שאר המצוות, כגון קריאת שמע וכו', שהזמן הוא בעיקר זמן קיום המצווה, וכל שלא עשה בזמן אין זה מצווה כלל.
וממילא מובנים דברי ג"ע הבן איש חי בפשטות, שכל שרוב התפילה היא בזמן נמצא שכשנבוא לדון אם קיים מצוות תפילה בזמנה, הרי שקיים המצוה. ודנים בזה רוב מתוך כל המעשה, שהרי שם התפילה נמשך גם לאחר הזמן. (אמנם נראה ברור, דאסור להתפלל מיעוט התפילה קודם הזמן, דעיקר חשיבות התפילה היא בראשה, ובעינן ראשה ורובה).
גם דברי היביע אומר אתי שפיר לפי זה, שכל שהיה שעת ריצוי של מנחה או שעת ריצוי של ערבית כל התפילה יכולה להכנס בשער ובשיעור זה.
ולפי הנ"ל ייראה דבתפילת מוסף יודו.
ומה שכתבתי שיש כאן ספק דרבנן, רצוני לומר, כמו שמברכין בבין השמשות על ספירת העומר, כמבואר בתוספות מנחות סו. וכן מים שהם ספק כשרים לנט"י מברכין עליהם, כמבואר במקומו, וכן עירוב בבין השמשות, וכל כיוצא בזה, ומזה יש ללמוד שספק קיום במצווה דרבנן חשוב כקיום ודאי.
וגדרים אלה כולם יש ללמדם בהכרח מדברי ראבי"ה שצויינו לעיל לגבי הדלקת נרות חנוכה (בקיצור: אם נימא שזמן הדלקת נרות חנוכה הוא הגדרה בעיקר מציאות קיום נר חנוכה, לא ייתכן להדליק מספק לאחר הזמן שהרי עתה הוא ספק פטור, אלא בהכרח שהוא נחשב מחוייב וספק אם יכול לקיים חיובו, וגם יש ללמוד שבספק אפשר לברך ואין חוששין לברכה לבטלה).
ולפי הנ"ל אפשר ביותר, דאין הכי נמי לא יהיה שכר תפילה בזמנה ומכל מקום שרי ליה להתפלל כתפילת תשלומין, אלא שצריך לחדש דכיון שמתחיל תוך הזמן יכול להתפלל התשלומין אפילו שאינו מתפלל תפילה שלאחריה, ואין כאן מקום להאריך.
לגבי מה שהסתפק אם אזלינן בתר הזמן או בתר המילים. תחילה יש להקדים שאם אזלינן בתר המילים, נראה גם כן שצריך להסיר כל המילים שאינן מחיוב התפילה ורק ראש כל ברכה וסופה יהיו חלק מן החיוב. ויש לדון בזה.
ולפי מה שכתבתי נראה לי דהעיקר תלוי במעשה, דהיינו אם מעשה התפילה היה רובו בזמן התפילה חשיבה תפילה בזמנה. אמנם באמת אין זה מוכרח.
