לחצו כאן – תרומה לשמואל

התחיל להתפלל סמוך לסוף הזמן - ספק ברכה לבטלה !

כמו שהביאו כבר לפני, מצא תשובת רבינו האי שהובאה ג"כ באשכול והוכיח מינה דלא כהאחרו' הנ"ל, ולא חשש לסב"ל ע"פ כלל הידוע אצלו, דאם היו רואים את הראשון הנ"ל בוודאי היו חוזרים מסברת עצמם ופוסקים כמו המתירים בזה. [וישנם מתירים, ועולה בזכורני ארץ צבי פרומר, וישנם עוד]. ונכון שיש לפלפל בראייתו מדברי האשכול, אולם אין להשאירו בצ"ע כאילו נעלם מעיני הבדול
אין שום ראיה תרבינו האי הנ''ל כיון ששם מדובר על לגמור חזרת הש''צ בבין השמשות לפני צאת הכוכבים באופן שבדיעבד התחיל לפני השקיעה אפשר לגמור אפילו בלילה בדיעבד, ולא ח''ו להתחיל לכתחילה באופן שרוב התפילה תהיה לאחר הזמן שהוא דבר ללא שום הגיון ועדיין לא נמצאית סברא נורמלית לזה, אדרבה מי שיביא סברא נורמלית נשמח ...
ולא מדובר כלל על להתחיל להתפלל לכתחילה תפילת לחש סמוך לצאה''כ באופן שרוב ככל התפילה
וגם מדברי רב האי שהובאו בשבלי הלקט מבואר להדיא שאסור להתחיל לכתחילה ע''י ששיגמור בלילה, ונפסק בשלחן ערוך !
 
כמו שהביאו כבר לפני, מצא תשובת רבינו האי שהובאה ג"כ באשכול והוכיח מינה דלא כהאחרו' הנ"ל, ולא חשש לסב"ל ע"פ כלל הידוע אצלו, דאם היו רואים את הראשון הנ"ל בוודאי היו חוזרים מסברת עצמם ופוסקים כמו המתירים בזה. [וישנם מתירים, ועולה בזכורני ארץ צבי פרומר, וישנם עוד]. ונכון שיש לפלפל בראייתו מדברי האשכול, אולם אין להשאירו בצ"ע כאילו נעלם מעיני הבדולח.
הוא לא נעלם ח''ו
אבל לא נמצאה עדיין שום סברא לילך לפי תחילת התפילה
וזה שוה לגמרי ממ''ש השו''ע לגבי ציבור שקבלו שבת שאינו חיב להפסיק תפילת חול, כיון שכתב שם המ''ב דאינו איסור גמור מדינא אלא מנהג בעלמא, ודוק מיניה דהיכא שאסור להתפלל (כגון שעבר הזמן באמצע תפילתו) חייב להפסיק !
אלו גזרות חדשות.
המציאות מויחכה שאנשים כל הזמן סמכו וסומכים על ההיתר הדחוק הזה, וקשה להם לקבל משהו אחר, כי לצערנו כל הענין של 'זמן תפילה' הופך ל'כוחא ואיטלולא' אצל הרבה אנשים, אפילו יראים, תוכל לראות אנשים עם פראק וזקן ותפקידים והכל, מזלזלים בזמן תפילה ומתפללים הרבה אחרי סוף זמן תפילת שחרית, לפי כל השיטות
עכ''פ המציאות מוכיחה שלהורות דבר כזה ברבים הזה מכשול גדול, ובעיני ראיתי כמה פעמים כאלו שהתפללו חזרת הש''צ של מנחה הרבה אחרי 13.5 דק', שאין שום פוסק 0גם לא יבי''א) שהתיר זאת, או כאלו שמתחילים לקרוא ק''ש בבוקר, חצי דקה לפני סוף הזמן, וכיו''ב. כל אחד יכול להיווכח עד כמה זה נכון, לא מדובר כאן ב'גזירה' אלא ב'מכשלה'.
 
כאן הנידון הוא להתפלל אחרי צאת הכוכבים לכתחילה !!!
ההערה שדברי רש"ג ורה"ג נאמרו רק בדיעבד היא הערה נכונה [ואולי ס"ל להגרע"י שאין סברא לחלק בין לכתחילה לדיעבד, ואולי לא היקל כ"א בצירוף עוד סניפים, וצריך לעיין בדבריו]
אבל מ"ש כת"ר שהם מדברים רק אחרי השקיעה ולא אחרי צאה"כ, שותא דמר לא ידענא
חדא לו יהא כדבריך, הרי סו"ס סוברים שמי שהתחיל קודם סוף זמן תפלת מנחה יכול להמשיך
ועוד, אדרבה נר' שהם מדברים דוקא אחרי צאה"כ
שמתחילה כתבו שבהכנסת שבת ויו"ט, אם התחילו קודם ביאת השמש [- שקיעה], יש שהות עד עונת ק"ש [- צאה"כ] לסיים שמונה עשרה, ולכן יתפללו כרגיל
ואם אי אפשר לעשות כן [- לסיים קודם צאה"כ], אז יש להתפלל הביננו, ועל זה כתבו שבחול מתפלל כרגיל, היינו במקרה שאינו מסיים עד אחר צאה"כ
וכן משמע מלשונם בסוף שכתבו גומר והולך "אפילו בלילה", משמע שמדברים על לילה גמור
 
משום מה לא מוזכר ההחרגה של ערב שבת בדברי היבי''א.
אגב המעיין יראה שמה שהשו''ע כתב בשם השבלי הלקט זה מקצת אותו לשון שהובאה בדברי האשכול והשאלה למה השבלי הלקט חתך את זה.
לכאורה מבואר בדברי רב האי שהיסוד הוא שאפשר להמשיך תפילה אחרי זמנה זה מדין לא גרע מתשלומין. וזה לא שייך בשבת שצריך להתפלל של שבת וא''א להתפלל תשלומין של חול בשבת בנוסח חול. ולפי זה יש לתלות את המחלוקת בין השבלי הלקט לבין האשכול בהעתקת רב האי במחלוקת השו''ע בסי' פ''ט והגר''א שהיא מחלוקת הרמב''ם והטור והב''י מול רי''ף והרא''ש אם הזיד ולא התפלל בתוך ד' שעות אם יכול להשלים עד חצות. דהיינו אם יש מושג של תשלומין בלי התפילה החדשה. ודעת מרן להקל בזה שתפילה אחרי ד' לא יתכן שהיא מדין תשלומין כמו שביאר שם בב''י. ונמצא שדברי מרן תואמים לדבריו בשם השבלי הלקט שאי אפשר להשלים אחרי סוף זמנה.
 
משום מה לא מוזכר ההחרגה של ערב שבת בדברי היבי''א.
אגב המעיין יראה שמה שהשו''ע כתב בשם השבלי הלקט זה מקצת אותו לשון שהובאה בדברי האשכול והשאלה למה השבלי הלקט חתך את זה.
לכאורה מבואר בדברי רב האי שהיסוד הוא שאפשר להמשיך תפילה אחרי זמנה זה מדין לא גרע מתשלומין. וזה לא שייך בשבת שצריך להתפלל של שבת וא''א להתפלל תשלומין של חול בשבת בנוסח חול. ולפי זה יש לתלות את המחלוקת בין השבלי הלקט לבין האשכול בהעתקת רב האי במחלוקת השו''ע בסי' פ''ט והגר''א שהיא מחלוקת הרמב''ם והטור והב''י מול רי''ף והרא''ש אם הזיד ולא התפלל בתוך ד' שעות אם יכול להשלים עד חצות. דהיינו אם יש מושג של תשלומין בלי התפילה החדשה. ודעת מרן להקל בזה שתפילה אחרי ד' לא יתכן שהיא מדין תשלומין כמו שביאר שם בב''י. ונמצא שדברי מרן תואמים לדבריו בשם השבלי הלקט שאי אפשר להשלים אחרי סוף זמנה.
אי אפשר להתפלל תשלומין של מנחה לפני שמתפלל את הערבית של חובה, כלומר אי אפשר להקדים את התשלומין לתפילה עצמה
 
אבל מ"ש כת"ר שהם מדברים רק אחרי השקיעה ולא אחרי צאה"כ, שותא דמר לא ידענא
חדא לו יהא כדבריך, הרי סו"ס סוברים שמי שהתחיל קודם סוף זמן תפלת מנחה יכול להמשיך
לא בהכרח
כי בין השמשות הוא ספק לילה, ומספק עדיף לא להפסיק התפילה כי אולי הוא יום וניתן להתפלל מנחה ולפי''ז אין לגרום לודאי ברכה לבטלה בשביל כך
פשוט וברור שלא כתבו להתיר להתפלל חזרת הש''צ דמנחה בלילה גמור, שזה נסתר מתשובת רב האי (שהביאה שבלי הלקט) שנפסקה בשלחן ערוך ובכל האחרונים (בניגוד לתשובה השנייה) שאין להתחיל כלל אם אין שהות לגמור י'ח ברכות ביום
ועוד, אדרבה נר' שהם מדברים דוקא אחרי צאה"כ
שוב קשה לומר כן, וכנ''ל
שמתחילה כתבו שבהכנסת שבת ויו"ט, אם התחילו קודם ביאת השמש [- שקיעה], יש שהות עד עונת ק"ש [- צאה"כ] לסיים שמונה עשרה, ולכן יתפללו כרגיל
ואם אי אפשר לעשות כן [- לסיים קודם צאה"כ], אז יש להתפלל הביננו, ועל זה כתבו שבחול מתפלל כרגיל, היינו במקרה שאינו מסיים עד אחר צאה"כ
לא הבנתי
וכן משמע מלשונם בסוף שכתבו גומר והולך "אפילו בלילה", משמע שמדברים על לילה גמור
שוב:
א. מדובר על חזרת הש'צ
ב. מדובר על 'בדיעבד', מ'מ לכתחילה בודאי עדיף לא להתפלל כלל ולעשות 'תשלומין' (או הביננו) כמבואר בשלחן ערוך רלב בשם רב האי גאון בעצמו !
 
נערך לאחרונה:
אי אפשר להתפלל תשלומין של מנחה לפני שמתפלל את הערבית של חובה, כלומר אי אפשר להקדים את התשלומין לתפילה עצמה
כבודו לא דקדק בדברי, זה גופיה המחלוקת בין הרשב''א לרא''ש לגבי שחרית אחרי ד' שעות. ועי' מה שכתבו בזה באריכות מרובה בהאוצר פ''ח בתליית כל המחלוקות בעניין זה. [וגם בעניין להמשיך תפילה אחרי זמנה]
 
כבודו לא דקדק בדברי, זה גופיה המחלוקת בין הרשב''א לרא''ש לגבי שחרית אחרי ד' שעות. ועי' מה שכתבו בזה באריכות מרובה בהאוצר פ''ח בתליית כל המחלוקות בעניין זה. [וגם בעניין להמשיך תפילה אחרי זמנה]
כמובן עכ''פ כוונתי שלפי חלק מהאחרונים אין אפשרות להקדים התשלומין לתפילה הרגילה, והדרינן לכללא דסב''ל
 
בכל מקרה כל הסברות תמוהות מאוד
עדיין לא מצאתי סברא הגיונית שמספיק שתחילת התפילה תהיה בזמנה !
אין בזה הגיון, וזה קושיא גם על תשובת הגאונים
לכאורה הכי מסתברא כהחזון איש דבין בתפילת לחש בין בתפילת ציבור פוסק אפילו באמצע ברכה אם הגיע סוף הזמן ומתפלל תשלומין
אני מחכה שהת''ח מופלגים דהפורום יאירו עיני איך יתכן שמה שהתפלל אחרי הזמן יחשב כאילו התפלל תוך הזמן, הרי יש דין להתפלל 19 ברכות, ואם חיסר ברכה אחת לא יצא ! אין דין ''להתחיל'' את התפילה. הרי כאן כשעבר זמן התפילה עדיין נחשב שלא התפלל !
כבר עשרות שנים שאני מחפש סברא בזה, ודברתי ע''ז עם הרבה ת''ח, וכולם אמרו לי כל מיני סברות דחוקות וכו', עדיין לא נחה דעתי בזה.
 
בכל מקרה כל הסברות תמוהות מאוד
עדיין לא מצאתי סברא הגיונית שמספיק שתחילת התפילה תהיה בזמנה !
אין בזה הגיון, וזה קושיא גם על תשובת הגאונים
לכאורה הכי מסתברא כהחזון איש דבין בתפילת לחש בין בתפילת ציבור פוסק אפילו באמצע ברכה אם הגיע סוף הזמן ומתפלל תשלומין
אני מחכה שהת''ח מופלגים דהפורום יאירו עיני איך יתכן שמה שהתפלל אחרי הזמן יחשב כאילו התפלל תוך הזמן, הרי יש דין להתפלל 19 ברכות, ואם חיסר ברכה אחת לא יצא ! אין דין ''להתחיל'' את התפילה. הרי כאן כשעבר זמן התפילה עדיין נחשב שלא התפלל !
כבר עשרות שנים שאני מחפש סברא בזה, ודברתי ע''ז עם הרבה ת''ח, וכולם אמרו לי כל מיני סברות דחוקות וכו', עדיין לא נחה דעתי בזה.
הוא אשר דיברתי לפי סברת הרא''ש הכל מיושב ולא גרע תפילה בבין השמשות מתפילה אחרי שעה ד' ששניהם אינו זמן כלל. (ודעת הרא''ש שזמן תפילת מנחה הוא עד עלות השחר אלא רק יש תנאי צדדי שצריך להקדים תפילת החובה לתפילה שהיא פחות חובה כמו שכתב אפילו לגבי נדבה וחובה ואילו לרשב''א הקדמת התפילה היא חובה ממש) אמנם מרן לשיטתו פסק להיפך וקשה לסמוך על זה למעשה.
בשעה''ד אפשר לתרץ שגם לרשב''א כל הדין להקדים תפילת החובה לתפילת הרשות זה כשבא להתחיל תפילה מלכתחילה בזמן של ערבית אבל אם התחיל בהיתר הרי זה כמו שהתחיל את התפילה של החובה קודם. (שמאותו סברא שהתחיל בערבית ממשיך למנחה ה''ה התחיל בהיתר) אמנם ודאי שהצדק עם כת''ר בתמיהות של הדימויים כאן שדימו לסוגיות אחרות של התחיל בהיתר.
 
הרב @עת שערי רצון

עיין בעמודי הוראה על המ"ב סי' פט שהאריך בדברי המג"א, מ"ב, וש"א שלא מוכרח כלל שחולקים לעניין "דיעבד". - עיי"ש.
ולפ"ז ביאר שמובן מדוע בשו"ת רב פעלים האריך טובא בנושא ולא הזכיר מדברי השו"ע והמג"א.

(ובכל מקרה במנחה יש לצרף שיטת ר"ת, ושיטת חישוב צאת הכוכבים, וכן בשחרית יש לצרף האומרים שמותר להתפלל אחר חצות)
 
הרב @עת שערי רצון

עיין בעמודי הוראה על המ"ב סי' פט שהאריך בדברי המג"א, מ"ב, וש"א שלא מוכרח כלל שחולקים לעניין "דיעבד". - עיי"ש.
צודק
אבל עיקר הנידון הוא האם מותר לכתחילה להתחיל, כי ישנם יותר מ10 פוסקים שלשיטתם זה ספק ברכה לבטלה !
ולפ"ז ביאר שמובן מדוע בשו"ת רב פעלים האריך טובא בנושא ולא הזכיר מדברי השו"ע והמג"א.

(ובכל מקרה במנחה יש לצרף שיטת ר"ת, ושיטת חישוב צאת הכוכבים, וכן בשחרית יש לצרף האומרים שמותר להתפלל אחר חצות)
זה נכון ליישב את דעת היביע אומר, אבל לא מוסכם כלל להלכה
ועדיין לא הארתם את עיני בעומק הסברא בזה, וצ''ע
 
וכן הוא מסברא, דהרי החיוב הוא להתפלל כל התפילה כולה, ואם דילג ברכה אחת לא יצא ידי חובה, וא''כ איך שייך לומר שהברכות שיברך לאחר שיעבור זמן תפילה לגמרי יצטרפו למה שהתפלל לפני שעברה השעה ? הרי באמצע שהתפלל כבר פקע ממנו חיוב תפילה.
לפי מה שכתב ביביע אומר שכיון שהתחיל יכול להמשיך שהרי התחיל בשעת רצון, אין כאן התחלת קושיא, שהרי לא פקע ממנו, ואדרבה יש לו חיוב גמור להמשיך, ופקע חיוב תפילה רק כשלא התחיל.
ובאמת יש להתפלא מ''ש בבן איש חי (שנה ראשונה פ' ויקהל אות ט) שסגי שיגמור 'רוב' התפילה. א. מה הסברא בזה, וכי מי שהתפלל 'רוב' תפילה יצא? ב. לא מצינו ד''ז באחרונים אלא כתבו שיגמור כל התפילה כולה בזמנה או סתמו, ולא מצינו מי שיכתוב כן להדיא, וקשה לומר שחידש זה מדעתו וצ''ע. ד. ובאמת בשו''ת רב פעלים סימן ו' הוכיח שאם לא יגמור כל התפילה בזמנה אסור לו להתחיל להתפלל.
נראה דדעתו דשדינן לה בתר רובא, ואי רובה בזמנה חשיבא ככולה בזמנה, דרובו ככולו. ואפילו כשכבר עבר הזמן.
אגב, זמן טובא נסתפקתי אם חושבים "רוב" ע"פ מספר המילים / הברכות, או שחושבים ע"פ הזמן
וזה נוגע למעשה כשממהר בתפילתו להספיק את הזמן, האם צריך למהר בכל התפילה, או רק בחציו הראשונה
לפי הנ"ל אזלינן בתר רוב הזמן.
ועכ''פ קשה איך נעלמו דברים הללו מעיני קדשו של היביע אומר, ולא חשש לסב''ל לדעת כל האחרונים ש' לעיל, ופסק דמותר להתחיל התפילה אף שתיגמר לאחר זמנה, וצ''ע, ועוד דלענ''ד לאו שפיר להורות כן לרבים מחשש שמא יטעו ויתחילו מעט אחר הזמן (דאף לסברא זו הוי ברכה לבטלה) ועוד שמא יטעו ויבואו לנהוג כן בק''ש ושאר מצוות.
לפי מה שכתב בהגהות מיימוניות הלכות חנוכה פרק ג בשם ראבי"ה דאזלינן לקולא בשל דברי סופרים ומורינן לכתחילה להקל הוא הדין לכאן. אלא שיש לשדות בזה נרגא לפי מה שצידד ביחוה דעת בשם ארץ צבי (איני זוכר היכן) דבפלוגתא דרבוותא לא אמרינן הכי, הוא הדין לכאן.
 
לפי מה שכתב ביביע אומר שכיון שהתחיל יכול להמשיך שהרי התחיל בשעת רצון, אין כאן התחלת קושיא, שהרי לא פקע ממנו, ואדרבה יש לו חיוב גמור להמשיך, ופקע חיוב תפילה רק כשלא התחיל.
לא מובן כלל
הרי אין כאן ענין של ''שעת רצון'', אלא של זמן תפילה, וכשעבר הזמן ולא התפלל 19 ברכות כתיקון חכמים, אפי' התפלל 18 ברכות - נחשב שלא התפלל כלל, ומה אכפת לי שהתחיל תפילתו לפני כן ?
ובאמת לא מצינו שום מצוה שאפשר לקיים חוץ לזמנה אם התחיל בזמן (ק''ש מגילה הגדה לולב שופר וכו')
נראה דדעתו דשדינן לה בתר רובא, ואי רובה בזמנה חשיבא ככולה בזמנה, דרובו ככולו. ואפילו כשכבר עבר הזמן.
לא מובן כלל, כי היכא שתיקנו חז''ל להתפלל 19 ברכות, אפי' התפלל רוב תפילה לא יצא יד''ח כלל
לפי הנ"ל אזלינן בתר רוב הזמן.
??
לפי מה שכתב בהגהות מיימוניות הלכות חנוכה פרק ג בשם ראבי"ה דאזלינן לקולא בשל דברי סופרים ומורינן לכתחילה להקל הוא הדין לכאן. אלא שיש לשדות בזה נרגא לפי מה שצידד ביחוה דעת בשם ארץ צבי (איני זוכר היכן) דבפלוגתא דרבוותא לא אמרינן הכי, הוא הדין לכאן.
לשיטות שברכה לבטלה זה דאורייתא יש כאן חשש ברכה לבטלה
כידוע שהרב יביע אומר נוקט שברכה לבטלה זה מה''ת (ויש עוד הרבה פוסקים שסוברים כן)
 
לא מובן כלל
הרי אין כאן ענין של ''שעת רצון'', אלא של זמן תפילה, וכשעבר הזמן ולא התפלל 19 ברכות כתיקון חכמים, אפי' התפלל 18 ברכות - נחשב שלא התפלל כלל, ומה אכפת לי שהתחיל תפילתו לפני כן ?
ובאמת לא מצינו שום מצוה שאפשר לקיים חוץ לזמנה אם התחיל בזמן (ק''ש מגילה הגדה לולב שופר וכו')

לא מובן כלל, כי היכא שתיקנו חז''ל להתפלל 19 ברכות, אפי' התפלל רוב תפילה לא יצא יד''ח כלל

??

לשיטות שברכה לבטלה זה דאורייתא יש כאן חשש ברכה לבטלה
כידוע שהרב יביע אומר נוקט שברכה לבטלה זה מה''ת (ויש עוד הרבה פוסקים שסוברים כן)
בסוגיא בברכות כו. וזה לשונה: וכולי עלמא עד חצות ותו לא? והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים! - כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות - יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך - שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה - לא יהבי ליה. עכ"ל.
מבואר מזה שזמן תפילה מחייב לא רק להתפלל בזמן תפילה אלא מחייב הוא גם כן להתפלל לאחר זמן התפילה אלא שאין לו שכר תפילה בזמנה.
הוי אומר, זמן התפילה אינו גורם בהגדרת מציאות התפילה, אלא זמן קיום לכתחילה של החיוב הנוצר בזמן זה.
מה שאין כן בכל שאר המצוות, כגון קריאת שמע וכו', שהזמן הוא בעיקר זמן קיום המצווה, וכל שלא עשה בזמן אין זה מצווה כלל.
וממילא מובנים דברי ג"ע הבן איש חי בפשטות, שכל שרוב התפילה היא בזמן נמצא שכשנבוא לדון אם קיים מצוות תפילה בזמנה, הרי שקיים המצוה. ודנים בזה רוב מתוך כל המעשה, שהרי שם התפילה נמשך גם לאחר הזמן. (אמנם נראה ברור, דאסור להתפלל מיעוט התפילה קודם הזמן, דעיקר חשיבות התפילה היא בראשה, ובעינן ראשה ורובה).
גם דברי היביע אומר אתי שפיר לפי זה, שכל שהיה שעת ריצוי של מנחה או שעת ריצוי של ערבית כל התפילה יכולה להכנס בשער ובשיעור זה.
ולפי הנ"ל ייראה דבתפילת מוסף יודו.
ומה שכתבתי שיש כאן ספק דרבנן, רצוני לומר, כמו שמברכין בבין השמשות על ספירת העומר, כמבואר בתוספות מנחות סו. וכן מים שהם ספק כשרים לנט"י מברכין עליהם, כמבואר במקומו, וכן עירוב בבין השמשות, וכל כיוצא בזה, ומזה יש ללמוד שספק קיום במצווה דרבנן חשוב כקיום ודאי.
וגדרים אלה כולם יש ללמדם בהכרח מדברי ראבי"ה שצויינו לעיל לגבי הדלקת נרות חנוכה (בקיצור: אם נימא שזמן הדלקת נרות חנוכה הוא הגדרה בעיקר מציאות קיום נר חנוכה, לא ייתכן להדליק מספק לאחר הזמן שהרי עתה הוא ספק פטור, אלא בהכרח שהוא נחשב מחוייב וספק אם יכול לקיים חיובו, וגם יש ללמוד שבספק אפשר לברך ואין חוששין לברכה לבטלה).
ולפי הנ"ל אפשר ביותר, דאין הכי נמי לא יהיה שכר תפילה בזמנה ומכל מקום שרי ליה להתפלל כתפילת תשלומין, אלא שצריך לחדש דכיון שמתחיל תוך הזמן יכול להתפלל התשלומין אפילו שאינו מתפלל תפילה שלאחריה, ואין כאן מקום להאריך.
לגבי מה שהסתפק אם אזלינן בתר הזמן או בתר המילים. תחילה יש להקדים שאם אזלינן בתר המילים, נראה גם כן שצריך להסיר כל המילים שאינן מחיוב התפילה ורק ראש כל ברכה וסופה יהיו חלק מן החיוב. ויש לדון בזה.
ולפי מה שכתבתי נראה לי דהעיקר תלוי במעשה, דהיינו אם מעשה התפילה היה רובו בזמן התפילה חשיבה תפילה בזמנה. אמנם באמת אין זה מוכרח.
 
מבואר מזה שזמן תפילה מחייב לא רק להתפלל בזמן תפילה אלא מחייב הוא גם כן להתפלל לאחר זמן התפילה אלא שאין לו שכר תפילה בזמנה.
הוי אומר, זמן התפילה אינו גורם בהגדרת מציאות התפילה, אלא זמן קיום לכתחילה של החיוב הנוצר בזמן זה.
מה שאין כן בכל שאר המצוות, כגון קריאת שמע וכו', שהזמן הוא בעיקר זמן קיום המצווה, וכל שלא עשה בזמן אין זה מצווה כלל.
וממילא מובנים דברי ג"ע הבן איש חי בפשטות, שכל שרוב התפילה היא בזמן נמצא שכשנבוא לדון אם קיים מצוות תפילה בזמנה, הרי שקיים המצוה. ודנים בזה רוב מתוך כל המעשה, שהרי שם התפילה נמשך גם לאחר הזמן. (אמנם נראה ברור, דאסור להתפלל מיעוט התפילה קודם הזמן, דעיקר חשיבות התפילה היא בראשה, ובעינן ראשה ורובה).
גם דברי היביע אומר אתי שפיר לפי זה, שכל שהיה שעת ריצוי של מנחה או שעת ריצוי של ערבית כל התפילה יכולה להכנס בשער ובשיעור זה.
ייש"כ
כעין דריך ראיתי בשם הגר"ע דנגור ז"ל ראב"ד בגדאד
1752118613511.png
 
בסוגיא בברכות כו. וזה לשונה: וכולי עלמא עד חצות ותו לא? והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים! - כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות - יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך - שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה - לא יהבי ליה. עכ"ל.
מבואר מזה שזמן תפילה מחייב לא רק להתפלל בזמן תפילה אלא מחייב הוא גם כן להתפלל לאחר זמן התפילה אלא שאין לו שכר תפילה בזמנה.
הוי אומר, זמן התפילה אינו גורם בהגדרת מציאות התפילה, אלא זמן קיום לכתחילה של החיוב הנוצר בזמן זה.
מה שאין כן בכל שאר המצוות, כגון קריאת שמע וכו', שהזמן הוא בעיקר זמן קיום המצווה, וכל שלא עשה בזמן אין זה מצווה כלל.
וממילא מובנים דברי ג"ע הבן איש חי בפשטות, שכל שרוב התפילה היא בזמן נמצא שכשנבוא לדון אם קיים מצוות תפילה בזמנה, הרי שקיים המצוה. ודנים בזה רוב מתוך כל המעשה, שהרי שם התפילה נמשך גם לאחר הזמן. (אמנם נראה ברור, דאסור להתפלל מיעוט התפילה קודם הזמן, דעיקר חשיבות התפילה היא בראשה, ובעינן ראשה ורובה).
גם דברי היביע אומר אתי שפיר לפי זה, שכל שהיה שעת ריצוי של מנחה או שעת ריצוי של ערבית כל התפילה יכולה להכנס בשער ובשיעור זה.
ולפי הנ"ל ייראה דבתפילת מוסף יודו.
ומה שכתבתי שיש כאן ספק דרבנן, רצוני לומר, כמו שמברכין בבין השמשות על ספירת העומר, כמבואר בתוספות מנחות סו. וכן מים שהם ספק כשרים לנט"י מברכין עליהם, כמבואר במקומו, וכן עירוב בבין השמשות, וכל כיוצא בזה, ומזה יש ללמוד שספק קיום במצווה דרבנן חשוב כקיום ודאי.
וגדרים אלה כולם יש ללמדם בהכרח מדברי ראבי"ה שצויינו לעיל לגבי הדלקת נרות חנוכה (בקיצור: אם נימא שזמן הדלקת נרות חנוכה הוא הגדרה בעיקר מציאות קיום נר חנוכה, לא ייתכן להדליק מספק לאחר הזמן שהרי עתה הוא ספק פטור, אלא בהכרח שהוא נחשב מחוייב וספק אם יכול לקיים חיובו, וגם יש ללמוד שבספק אפשר לברך ואין חוששין לברכה לבטלה).
ולפי הנ"ל אפשר ביותר, דאין הכי נמי לא יהיה שכר תפילה בזמנה ומכל מקום שרי ליה להתפלל כתפילת תשלומין, אלא שצריך לחדש דכיון שמתחיל תוך הזמן יכול להתפלל התשלומין אפילו שאינו מתפלל תפילה שלאחריה, ואין כאן מקום להאריך.
לגבי מה שהסתפק אם אזלינן בתר הזמן או בתר המילים. תחילה יש להקדים שאם אזלינן בתר המילים, נראה גם כן שצריך להסיר כל המילים שאינן מחיוב התפילה ורק ראש כל ברכה וסופה יהיו חלק מן החיוב. ויש לדון בזה.
ולפי מה שכתבתי נראה לי דהעיקר תלוי במעשה, דהיינו אם מעשה התפילה היה רובו בזמן התפילה חשיבה תפילה בזמנה. אמנם באמת אין זה מוכרח.
סברות יפות, אבל יש עשרות אחרונים שכתבו להתפלל בכה''ג הביננו, או שכתבו להדיא דלא כך, וחלקו על כל ה'שטיקל-תורה' הזה
ובהמשך אאריך בביאור הדברים
 
ראשי תחתית