מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אם במחתרת ימצא הגנב אין לו דמים (כב א)
בסנהדרין עב: ילפינן מדכתיב בלשון רבים "אין לו דמים", דבין בחול ובין בשבת מותר להרגו, ולא אמרינן דהוי כמו הרוגי בית דין דלא קטלינן להו בשבת.
והקשה בחידושי מר שמואל לרבי שמואל מאמדור זצ״ל [נכדו של בעל ה"בית שמואל", ובהסכמת בעל הנחלת דוד כתב שרבו הגר״ח מוולוז׳ין זצ״ל הפליא בשבחו עד למאוד], למ״ד בדף עג: דהרודף לחלל את השבת ג״כ ניתן להצילו בנפשו, א״כ מאי קמ״ל בזה דהבא במחתרת ניתן להצילו בנפשו גם בשבת, הרי דל מהכא את דין בא במחתרת שהוא מצד רדיפת בעל הבית, תיפו״ל מדין רודף לחלל את השבת דניתן להצילו בנפשו והכא נמי הרי הוא בא לחלל שבת בהריגת בעל הבית.
וצידד שם ליישב דהריגת בעל הבית היא מקלקל, ולכן אין בה חילול שבת דאורייתא.
ואמנם יש לדון בזה דאפשר דראב״ש סבר לה כאבוה דהיינו ר״ש דס״ל מקלקל בחבורה חייב.
ועי״ש עוד מה שכתב בזה.
וכתב שם ליישב דנפק״מ בקטן הבא במחתרת דג״כ נהרג כמ״ש הרמב״ם גניבה פ״ט ה״ט, ובזה לא שייך אלא מצד רודף להרוג נפש, אבל מצד רודף לחלל את השבת לא שייך כיון שאינו בר חיובא על חילול שבת.
עוד יש לומר כי הבא במחתרת אינו נחשב רודף גמור, וצריך חידוש מיוחד של בא במחתרת, כדחזינן דבעינן לזה קרא מיוחד, ועוד שכתב הרמב״ם גניבה פ״ט ה״ז דהריגתו רק רשות, והטעם בזה כתבו אחרונים דעכשיו עדיין לא התחיל ברדיפה רק אם יקום עליו בעל הבית למנוע ממנו הגניבה, וא״כ החידוש הוא רק מדין רודף שבא להרוג את בעה״ב, ולא שייך בזה דין הריגה מצד רודף לחלל שבת, שלא התחיל בזה עדיין.
[ובפשוטו יש לומר דהא טעמו דראב״ש הוא דיליף חילול חילול מע״ז, וע״ז ילפינן בק״ו מפגם דהדיוט, דהיינו עריות. ויש לומר דכל זה הוא רק לאחר דבעריות גופייהו הדין הוא שניתן להצילה גם בשבת, וזה ילפינן רק מבא במחתרת דאפילו בשבת, וק״ל].
אם במחתרת ימצא הגנב אין לו דמים (כב א)
בסנהדרין עב: ילפינן מדכתיב בלשון רבים "אין לו דמים", דבין בחול ובין בשבת מותר להרגו, ולא אמרינן דהוי כמו הרוגי בית דין דלא קטלינן להו בשבת.
והקשה בחידושי מר שמואל לרבי שמואל מאמדור זצ״ל [נכדו של בעל ה"בית שמואל", ובהסכמת בעל הנחלת דוד כתב שרבו הגר״ח מוולוז׳ין זצ״ל הפליא בשבחו עד למאוד], למ״ד בדף עג: דהרודף לחלל את השבת ג״כ ניתן להצילו בנפשו, א״כ מאי קמ״ל בזה דהבא במחתרת ניתן להצילו בנפשו גם בשבת, הרי דל מהכא את דין בא במחתרת שהוא מצד רדיפת בעל הבית, תיפו״ל מדין רודף לחלל את השבת דניתן להצילו בנפשו והכא נמי הרי הוא בא לחלל שבת בהריגת בעל הבית.
וצידד שם ליישב דהריגת בעל הבית היא מקלקל, ולכן אין בה חילול שבת דאורייתא.
ואמנם יש לדון בזה דאפשר דראב״ש סבר לה כאבוה דהיינו ר״ש דס״ל מקלקל בחבורה חייב.
ועי״ש עוד מה שכתב בזה.
וכתב שם ליישב דנפק״מ בקטן הבא במחתרת דג״כ נהרג כמ״ש הרמב״ם גניבה פ״ט ה״ט, ובזה לא שייך אלא מצד רודף להרוג נפש, אבל מצד רודף לחלל את השבת לא שייך כיון שאינו בר חיובא על חילול שבת.
עוד יש לומר כי הבא במחתרת אינו נחשב רודף גמור, וצריך חידוש מיוחד של בא במחתרת, כדחזינן דבעינן לזה קרא מיוחד, ועוד שכתב הרמב״ם גניבה פ״ט ה״ז דהריגתו רק רשות, והטעם בזה כתבו אחרונים דעכשיו עדיין לא התחיל ברדיפה רק אם יקום עליו בעל הבית למנוע ממנו הגניבה, וא״כ החידוש הוא רק מדין רודף שבא להרוג את בעה״ב, ולא שייך בזה דין הריגה מצד רודף לחלל שבת, שלא התחיל בזה עדיין.
[ובפשוטו יש לומר דהא טעמו דראב״ש הוא דיליף חילול חילול מע״ז, וע״ז ילפינן בק״ו מפגם דהדיוט, דהיינו עריות. ויש לומר דכל זה הוא רק לאחר דבעריות גופייהו הדין הוא שניתן להצילה גם בשבת, וזה ילפינן רק מבא במחתרת דאפילו בשבת, וק״ל].