היחס הנכון למציאות המסובכת עמה אנו מתמודדים

[עת שערי רצון]

קודם כל בואו נגדיר מהו דרך ה''לימוד'' בישיבות הליטאיות
לא הרי 'מיר' כהרי 'פוניב'ז' 'חברון' ו'סלבודקא' וגם 'בית מתתיהו' זה סגנונות שונים.
אח''כ נדון מה שונה ב'דרך הספרדית' המדוברת
ואח''כ נדון למה זה נחשב 'דרך ספרדית' ומה ההבדל בין 'משנה למלך' ל'רבי עקביא איגר' ב''דרך הלמוד'' (חוץ מזה שהוא אשכנזי והוא ספרדי) או מה ההבדל בין 'אור לציון' ל'חדושי רבי נחום'
אולי זה שווה אשכול בפנ''ע (בלאו הכי אף אחד לא הבין את מטרת האשכול המוזר הזה)

 

[אלישמע]

אבל מי שטוען שיש "סגנון ספרדי" טוען שכל אלו הם לא הלימוד שלו,
אז בא נשמע מה כן.

 

[שאינו יודע לשאול]

קבלתי הצעה לפני כחודש לשמש כר"מ בישיבה ספרדית שאני מעריך מאוד מאוד את העומד בראשה, סירבתי מכמה סיבות, אך בזמן שנשאתי ונתתי עימו, שאלתי לגבי סגנון הלימוד, ואם אוכל ללמד כפי שאני מלמד כעת וכפי שלימדו אותי בסגנון שנקרא ישיבתי ליטאי, ראש הישיבה שהוא בן של אחד מהגדולים והמפוארים שבחכמי פורת יוסף, השיב שכן יש צורך להיצמד לקו העיוני של אביו זצוק"ל, וכשניסיתי לברר מה זה בדיוק אומר, הוא אמר שהוא בעצמו לא הצליח להגדיר עד הסוף רק ללמוד טוב, ולחשב טוב ולעומק כל סוגיא, וללמוד מהרש"א ופני יהושע וכו', ופחות להזכיר את החידושים של ראשי הישיבות שנהוג להזכיר בימינו בישיבות כמו הגרש"ר והגרנ"פ וכיוצא בהם.
ובאמת שאני לא חושב שזה כל כך משנה, ולדעתי הרבה מחכמי פורת יוסף היו נהנים טובא מחידושי ר' נחום, ומהרבה ראשי ישיבות אחרים, [אם כי מתורת בריסק יש הרגשה שפחות, וכן הגרב"ב, למרות שהגר"ש עמאר טען בעבר שמרוקו למדו ממש כמו בבריסק, אז אני כבר לא יודע].
ישנו סיפור דומה ששמעתי בכמה גרסאות על רבי יהודה עדס שלמד בצעירותו בשבת אחת או בין הזמנים אחד עם חכם עזרא, והמשותף לכל הגירסאות שאמר שאין כל כך הבדל בין הלימוד של ר' שמואל רוזובסקי לזה של חכם עזרא.
[לפני כמה שנים, תלמיד בישיבה בה אני נמצא בתפקיד מסוים, בא אליי בטענה מדוע לא לומדים בישיבה "עיון ספרדי", כאשר שאלתי למה בדיוק הכוונה, הוא אמר שהוא רוצה ללמוד כדרך חכמי הספרדים שהיו מדקדקים לשון רש"י והגמרא, ועומדים בעיקר על הפשט ועוד, הלכתי למחרת והכנתי לו דף הכנה לשיעור עם נקודות של דקדוק ברש"י שהקפדתי לקחת את כולם מספר חידושי ר' נחום וכן מספר שערי שמועות להגרמ"ש שפירא, הלה נהנה מאוד, ורק למחרת סיפרתי לו מהיכן לקוחים הדברים...]

 

[קרן שן ורגל]

קבלתי הצעה לפני כחודש לשמש כר"מ בישיבה ספרדית שאני מעריך מאוד מאוד את העומד בראשה, סירבתי מכמה סיבות, אך בזמן שנשאתי ונתתי עימו, שאלתי לגבי סגנון הלימוד, ואם אוכל ללמד כפי שאני מלמד כעת וכפי שלימדו אותי בסגנון שנקרא ישיבתי ליטאי, ראש הישיבה שהוא בן של אחד מהגדולים והמפוארים שבחכמי פורת יוסף, השיב שכן יש צורך להיצמד לקו העיוני של אביו זצוק"ל, וכשניסיתי לברר מה זה בדיוק אומר, הוא אמר שהוא בעצמו לא הצליח להגדיר עד הסוף רק ללמוד טוב, ולחשב טוב ולעומק כל סוגיא, וללמוד מהרש"א ופני יהושע וכו', ופחות להזכיר את החידושים של ראשי הישיבות שנהוג להזכיר בימינו בישיבות כמו הגרש"ר והגרנ"פ וכיוצא בהם.
ובאמת שאני לא חושב שזה כל כך משנה, ולדעתי הרבה מחכמי פורת יוסף היו נהנים טובא מחידושי ר' נחום, ומהרבה ראשי ישיבות אחרים, [אם כי מתורת בריסק יש הרגשה שפחות, וכן הגרב"ב, למרות שהגר"ש עמאר טען בעבר שמרוקו למדו ממש כמו בבריסק, אז אני כבר לא יודע].
ישנו סיפור דומה ששמעתי בכמה גרסאות על רבי יהודה עדס שלמד בצעירותו בשבת אחת או בין הזמנים אחד עם חכם עזרא, והמשותף לכל הגירסאות שאמר שאין כל כך הבדל בין הלימוד של ר' שמואל רוזובסקי לזה של חכם עזרא.
[לפני כמה שנים, תלמיד בישיבה בה אני נמצא בתפקיד מסוים, בא אליי בטענה מדוע לא לומדים בישיבה "עיון ספרדי", כאשר שאלתי למה בדיוק הכוונה, הוא אמר שהוא רוצה ללמוד כדרך חכמי הספרדים שהיו מדקדקים לשון רש"י והגמרא, ועומדים בעיקר על הפשט ועוד, הלכתי למחרת והכנתי לו דף הכנה לשיעור עם נקודות של דקדוק ברש"י שהקפדתי לקחת את כולם מספר חידושי ר' נחום וכן מספר שערי שמועות להגרמ"ש שפירא, הלה נהנה מאוד, ורק למחרת סיפרתי לו מהיכן לקוחים הדברים...]

באיזה ישיבה אתה נמצא

 

[שאינו יודע לשאול]

באיזה ישיבה אתה נמצא

טוב שלא ביקש כבודו שם תמונה ומספר זהות...

 

[במערבא אמרי]

באיזה ישיבה אתה נמצא

טוב שלא ביקש כבודו שם תמונה ומספר זהות...

מה שבטוח לי, שאשריהם הבחורים שכבודו עומד על גביהם!
סגנון הודעותיך מיוחד ושובה לב

 

[בית יוסף להבה]

יישר כח לכל הרבנים המגיבים.

ברצוני להגדיר שוב את השאלה המקורית של האשכול, על מנת שהדיון בנושא יהיה ברור.

לנו, הציבור הספרדי, ישנה התמודדות מיוחדת בדור שלנו.
אין ספק שהבעייה הזו יוצרת מועקה, וכתוצאה מכך רגשות שליליים, כגון דכדוך, כעס, התכנסות, ניכור, ועוד ועוד, וממילא נוצרים ויכוחים ופילוגים וזלזולים כו' (וכמו שקורה בכל מקרה דומה של מועקה).
מסתבר גם כן, שברמה מסויימת פתרון הבעיה הזו נמצא בידיים שלנו, והוא בשליטתנו.

מצירוף שני הנתונים הנ"ל, ישנה מסקנה שנשנמעת בהרבה מהדיבורים בציבור שלנו, שאנחנו עצמנו אשמים בבעיה, ואולי גם עיקר סיבת הבעיה.

כאן מגיעה השאלה: האם זה נכון שאנחנו האשמים, או שזה נורמלי שכך אנחנו נתנהג, כל עוד לא יצאנו מכלל הרמה הסטנדרטית האנושית?!

שאלת משנה: האם ישנם אנשים שמעוניינים שנחשוב ככה, כדי שנישאר תקועים במצב הזה, והם גם תורמים להמשך קיומו באמצעות כינון המחשבה הזו?

ועכשיו, למה זה חשוב להגדיר את התשובה לשאלה הזו, ומה זה משנה בכלל ולמי?

תשובה: אם נסיק שההתנהגות הכללית שלנו היא נכונה\אנושית\סבירה, ושאנחנו לא צריכים להיעקר מאזור הנוחות שלנו, והמצב הוא הבעייתי, אז נוכל להרים ראש ולחשוב מה צריך לעשות, למרות כל ההתמודדויות.
מה שאין כן במצב הנוכחי קשה להגיע למצב של שיח פנימי פרודוקטיבי ופותר בעיות.
הסיבה לכך, כי כשאנחנו מתייחסים לבעיה כאל בעיה מהותית, גם העמדה שאנו מוצאים לעצמנו כדי להתמודד עם הבעיה (כלומר, רמת שיתוף הפעולה עם גורם הכח האשכנזי), מקבלת משמעות מהותית.
מצב זה, גורם קיטוב וחידוד עמדות, ובסופו של דבר, אי שיתוף פעולה ציבורי, שבמישור המעשי הינו מהות הנפילה.
אילו היינו מסתכלים על הבעיה כבעיה טכנית, היה קל בהרבה לגשר על פערי הדעות, ולזרום יחדיו בשיתוף פעולה אל המקום אשר היה שם אהלנו בתחילה (עם כל הקניינים שקנינו במסע).

עצם קיום הדיון, יכול לתרום להרחבת אופקי המחשבה, ולייצר פתרונות לפחות ברמה חלקית, לנו ולסובבים אותנו. ולכן כדאי שכל אחד יתרום את חלקו.

 

[אלישמע]

יישר כח לכל הרבנים המגיבים.

ברצוני להגדיר שוב את השאלה המקורית של האשכול, על מנת שהדיון בנושא יהיה ברור.

לנו, הציבור הספרדי, ישנה התמודדות מיוחדת בדור שלנו.
אין ספק שהבעייה הזו יוצרת מועקה, וכתוצאה מכך רגשות שליליים, כגון דכדוך, כעס, התכנסות, ניכור, ועוד ועוד, וממילא נוצרים ויכוחים ופילוגים וזלזולים כו' (וכמו שקורה בכל מקרה דומה של מועקה).
מסתבר גם כן, שברמה מסויימת פתרון הבעיה הזו נמצא בידיים שלנו, והוא בשליטתנו.

מצירוף שני הנתונים הנ"ל, ישנה מסקנה שנשנמעת בהרבה מהדיבורים בציבור שלנו, שאנחנו עצמנו אשמים בבעיה, ואולי גם עיקר סיבת הבעיה.

כאן מגיעה השאלה: האם זה נכון שאנחנו האשמים, או שזה נורמלי שכך אנחנו נתנהג, כל עוד לא יצאנו מכלל הרמה הסטנדרטית האנושית?!

זה נכון באופן חלקי, ובחלק מהדברים זה נורמלי, ובחלק זה יותר מדאי (השאלה במה?).

שאלת משנה: האם ישנם אנשים שמעוניינים שנחשוב ככה, כדי שנישאר תקועים במצב הזה, והם גם תורמים להמשך קיומו באמצעות כינון המחשבה הזו?

לא נראה לי, הם פשוט אומרים מה שהם חושבים/רואים/מבינים.

ועכשיו, למה זה חשוב להגדיר את התשובה לשאלה הזו, ומה זה משנה בכלל ולמי?

תשובה: אם נסיק שההתנהגות הכללית שלנו היא נכונה\אנושית\סבירה, ושאנחנו לא צריכים להיעקר מאזור הנוחות שלנו, והמצב הוא הבעייתי, אז נוכל להרים ראש ולחשוב מה צריך לעשות, למרות כל ההתמודדויות.

זה נכון בהנחה שכך אנחנו צריכים להמשיך.

אלו שחושבים אחרת, כמובן יסיקו אחרת.

הבעייה מתחילה, באלו שחושבים כמוך ולאידך מתבייכנים כמו השניים.

(והבעייה הנוספת היא, שכל צד לא מוכן לקבל שיש כאלו שחושבים אחרת, וממילא הדו שיח מתפוצץ כל הזמן, משום שהם שותפים לדו שיח אחד. - וזו התשובה בעצם לשאלתך הבאה:

מה שאין כן במצב הנוכחי קשה להגיע למצב של שיח פנימי פרודוקטיבי ופותר בעיות.
הסיבה לכך, כי כשאנחנו מתייחסים לבעיה כאל בעיה מהותית, גם העמדה שאנו מוצאים לעצמנו כדי להתמודד עם הבעיה (כלומר, רמת שיתוף הפעולה עם גורם הכח האשכנזי), מקבלת משמעות מהותית.
מצב זה, גורם קיטוב וחידוד עמדות, ובסופו של דבר, אי שיתוף פעולה ציבורי, שבמישור המעשי הינו מהות הנפילה.
אילו היינו מסתכלים על הבעיה כבעיה טכנית, היה קל בהרבה לגשר על פערי הדעות, ולזרום יחדיו בשיתוף פעולה אל המקום אשר היה שם אהלנו בתחילה (עם כל הקניינים שקנינו במסע).

ע"כ).

עצם קיום הדיון, יכול לתרום להרחבת אופקי המחשבה, ולייצר פתרונות לפחות ברמה חלקית, לנו ולסובבים אותנו. ולכן כדאי שכל אחד יתרום את חלקו.

זה רק בהתחשב בעובדה שיש מי שניגשים לסויגא הזו מכיוונים אחרים לגמרי, וממילא יציעו/יאירו/יעירו אחרת,

בהנחה שכולם צריכים להגיע מאותו כיוון, הרי שהדיון צריך להיות בדלתיים סגורות, קרי: בין חברי אותה אידיאולוגיה.

 

[בית יוסף להבה]

זה נכון באופן חלקי, ובחלק מהדברים זה נורמלי, ובחלק זה יותר מדאי (השאלה במה?).

אשמח שתפרט.

זה נכון בהנחה שכך אנחנו צריכים להמשיך.

אלו שחושבים אחרת, כמובן יסיקו אחרת.

הבעייה מתחילה, באלו שחושבים כמוך ולאידך מתבייכנים כמו השניים.

האמת, שלא הבנתי את כוונתך, לאיזה סוג מחשבות מדובר, ובמה חושבים אחרת.

זה רק בהתחשב בעובדה שיש מי שניגשים לסויגא הזו מכיוונים אחרים לגמרי, וממילא יציעו/יאירו/יעירו אחרת,

אדרבה ואדרבה.

 

[בית יוסף להבה]

זה רק בהתחשב בעובדה שיש מי שניגשים לסויגא הזו מכיוונים אחרים לגמרי, וממילא יציעו/יאירו/יעירו אחרת,

אני רוצה להוסיף, שאם באמת נגיע למקום שבו הדיון יהיה באוירה נעימה ולא מתוחה, אז הפוריות וכיווני המחשבה רק יגדלו מהמתיחה לקצוות של כל צד.
אבל כשהמצב הוא קשוח ותקוע, אז כל אחד ניזוק מהשני.
ומשנכנס אדר קיימא לן שמרבין בשמחה.

 

[אלישמע]

א. אשמח שתפרט.

ב. האמת, שלא הבנתי את כוונתך, לאיזה סוג מחשבות מדובר, ובמה חושבים אחרת.

ג. אדרבה ואדרבה.

א. ג. זה כל הודעותי כאן (ובאשכולות אחרים) בארוכה.

ב. ר"ל, שמי שחושב שהוא יכול להיות עצמאי, אז שיהיה עצמאי לחלוטין.
ומי שחושב שלא, אז ש"יכנע" לתכתיבים מ"ההם".
הבעייה מתחילה, כשיש אנשים שרוצים עצמאות, אבל רצים למוסדות של אלו הנכנעים (או פותחים מוסדות בסגנון כזה), או חמור מכך רוצים למוסדות של אלו שמכניעים אותם.
ואז מה שקורה זה, שהם בעצם עושים משהו שהם לא מאמינים בו, ואינם מבינים למה.
והם מחפשים את ה"למה" או אצל עצמם אך הם פשוט לא מוצאים. או אצל זולתם אך אז הם מתרגזים על כל מה שאומרים להם, כי הם בעצם לא באו לשמוע למה זה כך, אלא באו לתנות את צערם על זה שזה כך.

 

[עשרה זהב]

טוב שלא ביקש כבודו שם תמונה ומספר זהות...

תמונה כבר יש....

 

[שאינו יודע לשאול]

יישר כח לכל הרבנים המגיבים.

ברצוני להגדיר שוב את השאלה המקורית של האשכול, על מנת שהדיון בנושא יהיה ברור.

לנו, הציבור הספרדי, ישנה התמודדות מיוחדת בדור שלנו.
אין ספק שהבעייה הזו יוצרת מועקה, וכתוצאה מכך רגשות שליליים, כגון דכדוך, כעס, התכנסות, ניכור, ועוד ועוד, וממילא נוצרים ויכוחים ופילוגים וזלזולים כו' (וכמו שקורה בכל מקרה דומה של מועקה).
מסתבר גם כן, שברמה מסויימת פתרון הבעיה הזו נמצא בידיים שלנו, והוא בשליטתנו.

מצירוף שני הנתונים הנ"ל, ישנה מסקנה שנשנמעת בהרבה מהדיבורים בציבור שלנו, שאנחנו עצמנו אשמים בבעיה, ואולי גם עיקר סיבת הבעיה.

כאן מגיעה השאלה: האם זה נכון שאנחנו האשמים, או שזה נורמלי שכך אנחנו נתנהג, כל עוד לא יצאנו מכלל הרמה הסטנדרטית האנושית?!

שאלת משנה: האם ישנם אנשים שמעוניינים שנחשוב ככה, כדי שנישאר תקועים במצב הזה, והם גם תורמים להמשך קיומו באמצעות כינון המחשבה הזו?

ועכשיו, למה זה חשוב להגדיר את התשובה לשאלה הזו, ומה זה משנה בכלל ולמי?

תשובה: אם נסיק שההתנהגות הכללית שלנו היא נכונה\אנושית\סבירה, ושאנחנו לא צריכים להיעקר מאזור הנוחות שלנו, והמצב הוא הבעייתי, אז נוכל להרים ראש ולחשוב מה צריך לעשות, למרות כל ההתמודדויות.
מה שאין כן במצב הנוכחי קשה להגיע למצב של שיח פנימי פרודוקטיבי ופותר בעיות.
הסיבה לכך, כי כשאנחנו מתייחסים לבעיה כאל בעיה מהותית, גם העמדה שאנו מוצאים לעצמנו כדי להתמודד עם הבעיה (כלומר, רמת שיתוף הפעולה עם גורם הכח האשכנזי), מקבלת משמעות מהותית.
מצב זה, גורם קיטוב וחידוד עמדות, ובסופו של דבר, אי שיתוף פעולה ציבורי, שבמישור המעשי הינו מהות הנפילה.
אילו היינו מסתכלים על הבעיה כבעיה טכנית, היה קל בהרבה לגשר על פערי הדעות, ולזרום יחדיו בשיתוף פעולה אל המקום אשר היה שם אהלנו בתחילה (עם כל הקניינים שקנינו במסע).

עצם קיום הדיון, יכול לתרום להרחבת אופקי המחשבה, ולייצר פתרונות לפחות ברמה חלקית, לנו ולסובבים אותנו. ולכן כדאי שכל אחד יתרום את חלקו.

אי אפשר שלא להתפעל שוב ושוב מתרבות הדיון הנבונה והיעילה של הרב בית יוסף להבה - חילך לאורייתא כפשוטו.
לא מבואר מדוע יש ערך להכרעה ברורה או אפילו לדיון בשאלת האשמה, אטו אילו יתברר שאנו אשמים או שאחינו אשמים באופן מוחלט, או לחלופין שתתברר חלוקת האשמה וגדריה, האם זה יועיל לנו לשיח ולהתקדמות ? אני מבין שיש מקום לדון בשאלה ביד מי הכוח להועיל ולשפר, ובזה אני מוכן לדון בהרחבה ומתוך פתיחות לדעות אחרות, [למרות שדעתי פשוטה וברורה שהכוח אצלנו], אבל אשמה ?! היא נחלת העבר ויש לענ"ד לתת לבית דין של מעלה לעשות את עבודתו...

 

[שאינו יודע לשאול]

יישר כח לכל הרבנים המגיבים.

ברצוני להגדיר שוב את השאלה המקורית של האשכול, על מנת שהדיון בנושא יהיה ברור.

לנו, הציבור הספרדי, ישנה התמודדות מיוחדת בדור שלנו.
אין ספק שהבעייה הזו יוצרת מועקה, וכתוצאה מכך רגשות שליליים, כגון דכדוך, כעס, התכנסות, ניכור, ועוד ועוד, וממילא נוצרים ויכוחים ופילוגים וזלזולים כו' (וכמו שקורה בכל מקרה דומה של מועקה).
מסתבר גם כן, שברמה מסויימת פתרון הבעיה הזו נמצא בידיים שלנו, והוא בשליטתנו.

מצירוף שני הנתונים הנ"ל, ישנה מסקנה שנשנמעת בהרבה מהדיבורים בציבור שלנו, שאנחנו עצמנו אשמים בבעיה, ואולי גם עיקר סיבת הבעיה.

כאן מגיעה השאלה: האם זה נכון שאנחנו האשמים, או שזה נורמלי שכך אנחנו נתנהג, כל עוד לא יצאנו מכלל הרמה הסטנדרטית האנושית?!

שאלת משנה: האם ישנם אנשים שמעוניינים שנחשוב ככה, כדי שנישאר תקועים במצב הזה, והם גם תורמים להמשך קיומו באמצעות כינון המחשבה הזו?

ועכשיו, למה זה חשוב להגדיר את התשובה לשאלה הזו, ומה זה משנה בכלל ולמי?

תשובה: אם נסיק שההתנהגות הכללית שלנו היא נכונה\אנושית\סבירה, ושאנחנו לא צריכים להיעקר מאזור הנוחות שלנו, והמצב הוא הבעייתי, אז נוכל להרים ראש ולחשוב מה צריך לעשות, למרות כל ההתמודדויות.
מה שאין כן במצב הנוכחי קשה להגיע למצב של שיח פנימי פרודוקטיבי ופותר בעיות.
הסיבה לכך, כי כשאנחנו מתייחסים לבעיה כאל בעיה מהותית, גם העמדה שאנו מוצאים לעצמנו כדי להתמודד עם הבעיה (כלומר, רמת שיתוף הפעולה עם גורם הכח האשכנזי), מקבלת משמעות מהותית.
מצב זה, גורם קיטוב וחידוד עמדות, ובסופו של דבר, אי שיתוף פעולה ציבורי, שבמישור המעשי הינו מהות הנפילה.
אילו היינו מסתכלים על הבעיה כבעיה טכנית, היה קל בהרבה לגשר על פערי הדעות, ולזרום יחדיו בשיתוף פעולה אל המקום אשר היה שם אהלנו בתחילה (עם כל הקניינים שקנינו במסע).

עצם קיום הדיון, יכול לתרום להרחבת אופקי המחשבה, ולייצר פתרונות לפחות ברמה חלקית, לנו ולסובבים אותנו. ולכן כדאי שכל אחד יתרום את חלקו.

בדברים הללו מובלעות שתי הנחות יסוד שעל שתיהן אפשר להתווכח.
א - מצבנו בגדול לא טוב.
ב - הקיטוב בין בני תורה ספרדים לבין בני תורה ספרדים אחרים, שייך ביסודו לתפיסה של חלקם שאנחנו אשמים במצבנו, ואילו רק נכריע או נדון מתוך כבוד בשאלה זו, יתרכך הקיטוב.
על שני הדברים אפשר לדון וצריך לדון, ורק כתוצאה מזה יהיה שייך להפוך בשאלה שמציע מר להפוך בה.

 

[בית יוסף להבה]

א. ג. זה כל הודעותי כאן (ובאשכולות אחרים) בארוכה.

הייתי סבור שאתה מעוניין להוסיף תוכן (אני חזרתי על דבריי כי ראיתי כמה שכתבו שאינם מבינים את הדיון).

ב. ר"ל, שמי שחושב שהוא יכול להיות עצמאי, אז שיהיה עצמאי לחלוטין.
ומי שחושב שלא, אז ש"יכנע" לתכתיבים מ"ההם".

יכול להיות אחד שהוא מעוניין להיות עצמאי ולחיות לפי הלך רוחו, אבל אין לו מספיק חברים לזה. ולכן זה לא בהכרח שהוא מבין שהוא צריך להכנע לתכתיב.
וכאן נשנה הנושא, (שאינו חלק מן הנושא הפרטי שאנו דנים בו), למה באמת אין לו חברים?
וכדי להבהיר את דעתם של החולקים, אני אתן דוגמא ממקום אחר לחלוטין. בחתונות, ככל שהדור יורד, חודרים מושגים שהם תמוהים לחלוטין בעיני מי שיצא מהישיבה בסך הכל לפני מספר שנים, ואין מי שיכול לעצור את זה, כי המוחין דקטנות שולטים ובני הנוער אינם יכולים להתנהל [במצב הדור הזה] לפי הבנתם של המבוגרים (למרות שבליבם הם יודעים שהם צודקים, והם ודאי מעוניינים להמעיט את הנזקים שהם גורמים לעצמם), ומצד שני כל אחד מבין שלבלום את הסחף ככל האפשר זה מוצדק, ויש בלבו תרעומת על מייצרי ומגבירי התרבות הקלוקלת הזו.
וכך זה בענייננו בעיני החולקים. הם מסתכלים על כיוון התנועה הזה כסחף בלתי שכלי ובלתי מוצדק, ולכן יש בפיהם ובלבבם טענות על הצד השני.

הבעייה מתחילה, כשיש אנשים שרוצים עצמאות, אבל רצים למוסדות של אלו הנכנעים (או פותחים מוסדות בסגנון כזה), או חמור מכך רוצים למוסדות של אלו שמכניעים אותם.
ואז מה שקורה זה, שהם בעצם עושים משהו שהם לא מאמינים בו, ואינם מבינים למה.

מסכים לגמרי.

והם מחפשים את ה"למה" או אצל עצמם אך הם פשוט לא מוצאים. או אצל זולתם אך אז הם מתרגזים על כל מה שאומרים להם, כי הם בעצם לא באו לשמוע למה זה כך, אלא באו לתנות את צערם על זה שזה כך.

מסכים איתך שאין שיח אמיתי.

 

[בית יוסף להבה]

אי אפשר שלא להתפעל שוב ושוב מתרבות הדיון הנבונה והיעילה של הרב בית יוסף להבה - חילך לאורייתא כפשוטו.
לא מבואר מדוע יש ערך להכרעה ברורה או אפילו לדיון בשאלת האשמה, אטו אילו יתברר שאנו אשמים או שאחינו אשמים באופן מוחלט, או לחלופין שתתברר חלוקת האשמה וגדריה, האם זה יועיל לנו לשיח ולהתקדמות ? אני מבין שיש מקום לדון בשאלה ביד מי הכוח להועיל ולשפר, ובזה אני מוכן לדון בהרחבה ומתוך פתיחות לדעות אחרות, [למרות שדעתי פשוטה וברורה שהכוח אצלנו], אבל אשמה ?! היא נחלת העבר ויש לענ"ד לתת לבית דין של מעלה לעשות את עבודתו...

תודה על הפרגון.
השתמשתי במילה "אשמה", לא בהגדרה של את מי להעניש, אלא כדי להגדיר לעצמנו שהמצב שאנו נמצאים בו אינו מצב שמראה על שפלות הנפש, ושאנו נושאים באחריות מתוך טיפשותינו או נחיתותינו. כי המחשבה הזו היא לספות רעה על רעה ומעמיקה את חוסר המוטיבציה ואת היכולת האישית להתמודד ברצון בריא לצאת מהבעיה, קל וחומר במישור הציבורי, שזורקים את האחריות על אחרים.

 

[שאינו יודע לשאול]

תודה על הפרגון.
השתמשתי במילה "אשמה", לא בהגדרה של את מי להעניש, אלא כדי להגדיר לעצמנו שהמצב שאנו נמצאים בו אינו מצב שמראה על שפלות הנפש, ושאנו נושאים באחריות מתוך טיפשותינו או נחיתותינו. כי המחשבה הזו היא לספות רעה על רעה ומעמיקה את חוסר המוטיבציה ואת היכולת האישית להתמודד ברצון בריא לצאת מהבעיה, קל וחומר במישור הציבורי, שזורקים את האחריות על אחרים.

כלומר הנושא הוא עצם זה שאנו תופסים את עצמנו כנחותים ?

 

[בית יוסף להבה]

בדברים הללו מובלעות שתי הנחות יסוד שעל שתיהן אפשר להתווכח.
א - מצבנו בגדול לא טוב.

מה אפשר לדון בזה?
מסכים שאפשר לדון כמה לא טוב, אבל לא מספיק שאנשים מדירים שינה מעיניהם במשך שנה או שנתיים להיכן ישלחו את בתם בשנה הבאה?!

ב - הקיטוב בין בני תורה ספרדים לבין בני תורה ספרדים אחרים, שייך ביסודו לתפיסה של חלקם שאנחנו אשמים במצבנו, ואילו רק נכריע או נדון מתוך כבוד בשאלה זו, יתרכך הקיטוב.

גם אם זה לא ימוטט לחלוטין את הקיטוב, אבל הדיון יהיה כמו דיון על איזה צבע לקנות לריהוט של בית הכנסת (וכקוריוז, ראיתי שגבאים דנים בנושא הזה באופן שהשתייך באופן אבסורדי לנושא העדתי. אבסורדי אבל נוכחתי שם).

על שני הדברים אפשר לדון וצריך לדון, ורק כתוצאה מזה יהיה שייך להפוך בשאלה שמציע מר להפוך בה.

אמת.

 

[בית יוסף להבה]

כלומר הנושא הוא עצם זה שאנו תופסים את עצמנו כנחותים ?

כן, מהאספקט המסויים, של האם המצב הנוכחי מחייב שהוא יימשך ככה, ושאנו צריכים למצוא פתרונות דחוקים, או שיש לנו יכולת לדון בנושא בלי בעיה ובלי מועקה, ולמצוא פתרונות מניחים את הדעת באופן מלא.

 

[שאינו יודע לשאול]

מה אפשר לדון בזה?
מסכים שאפשר לדון כמה לא טוב, אבל לא מספיק שאנשים מדירים שינה מעיניהם במשך שנה או שנתיים להיכן ישלחו את בתם בשנה הבאה?!

אני ואחותי אשר נולדה שנה אחריי, שנינו בוגרי החוויה המצערת הזאת, ומסוג הסיפורים שגורמים לכל מי שמכיר את הפרטים להתקומם בכל ליבו.
ואני לפחות [לגביה אני לא בטוח] מבין בהחלט היום, שנים רבות אחרי את השיקולים של מנהלי הישיבה שלא רצו אותי, אע"פ שבס"ד הצלחתי שם.
עם זאת ממה נפשך, אם "אנחנו" קרי ה"ספרדים" אנחנו עולם תורה בפני עצמו, הרי שברוך ה' ישנם ישיבות וסמינרים בשנים הלא מעטות האחרונות שמספקות אלטרנטיבה, וכמעט תמיד לו נרצה לשלוח אליהם, נוכל למנוע את הצער העצום, ובעצם רצוננו לסבול את אותה הדרת שינה מונחת הודאה והכרה בכך שהמוסדות של "האשכנזים" טובים יותר, ואם כן מהיכא תיתי לנו לצפות מהם לראות את הדברים אחרת ועוד להאשים אותם בגזענות?

 

[שאינו יודע לשאול]

גם אם זה לא ימוטט לחלוטין את הקיטוב, אבל הדיון יהיה כמו דיון על איזה צבע לקנות לריהוט של בית הכנסת (וכקוריוז, ראיתי שגבאים דנים בנושא הזה באופן שהשתייך באופן אבסורדי לנושא העדתי. אבסורדי אבל נוכחתי שם).

ואולי לא שם מונח שורש העניין ?
אולי יש כאן באמת שני תפיסות עולם בשאלה מה משקל ה"ספרדיות" בזהות שלנו ?
אולי זה הדבר שצריך לדבר עליו ?

 

[שאינו יודע לשאול]

כן, מהאספקט המסויים, של האם המצב הנוכחי מחייב שהוא יימשך ככה, ושאנו צריכים למצוא פתרונות דחוקים, או שיש לנו יכולת לדון בנושא בלי בעיה ובלי מועקה, ולמצוא פתרונות מניחים את הדעת באופן מלא.

מועקה זו אני מכיר אותה היטב, ופוגש אותה אצל כמה וכמה מהסובבים אותי בכל מיני מסגרות, קשה לשים את האצבע אבל אולי אוכל לתרום לדיון מהזוית הבאה -
1 : האם כציבור אנחנו מכירים בזה שהמוסדות שהוקמו על ידי יוצאי אירופה מצליחים יותר ?
התשובה היא כן.
פשוט כי כך רוב רובו של הציבור מתנהג.
ומה ששולחים למוסדות ספרדים, היינו שהאנשים הם צאצאיהם של יהודים אשר נולדו בארצות האסלאם, אבל מבנה המוסד השיטה החינוכית והקו הלימודי הוא מה שראשי הישיבות והרמי"ם למדו אצל רבותיהם האשכנזים, אם כן זה בכלל זה.
2 : האם כתוצאה מזה נגזרת המסקנא שאנו נחותים יותר מהותית ?
אצל הפחות מעורים והפחות מכירים מביננו כן. [יש מעט שמודים בזה בגלוי, אבל להרגשתי הרבה חושבים כך ולא מודים בגלוי, צא ולמד משיקולי אמהות בשידוכים ששואלים על צבע העור של המדובר/ת שוב ושוב ושוב ובכמה נוסחאות... אבל זו רק דוגמא יש עוד הרבה סימנים לכך]
אצל המעורים והמכירים יותר ממש לא, גם כי מכירים את האשכנזים יותר ויותר... וגם כי מבינים שהפער נוצר מחמת כורח המציאות ותהיה הפרשנות שלה אשר תהא, אבל לא מחמת סיבות מהותיות.
3 : האם אפשר לשכנע את הציבור שבאמת באמת אנחנו שוים לא פחות ?
רק באמצעות מעשים. כך נראה לענ"ד. שפשוט יראו הצלחה מסחררת, אבל בשביל זה צריך להקים ישיבות בשביל להקים ישיבות, ולהקים ת"ת בשביל להקים ת"ת, ולא בשביל להושיע את הספרדים, כי זה עצמו הכרזה אדירה של נחיתות.

 

[בית יוסף להבה]

אני ואחותי אשר נולדה שנה אחריי, שנינו בוגרי החוויה המצערת הזאת, ומסוג הסיפורים שגורמים לכל מי שמכיר את הפרטים להתקומם בכל ליבו.
ואני לפחות [לגביה אני לא בטוח] מבין בהחלט היום, שנים רבות אחרי את השיקולים של מנהלי הישיבה שלא רצו אותי, אע"פ שבס"ד הצלחתי שם.
עם זאת ממה נפשך, אם "אנחנו" קרי ה"ספרדים" אנחנו עולם תורה בפני עצמו, הרי שברוך ה' ישנם ישיבות וסמינרים בשנים הלא מעטות האחרונות שמספקות אלטרנטיבה, וכמעט תמיד לו נרצה לשלוח אליהם, נוכל למנוע את הצער העצום, ובעצם רצוננו לסבול את אותה הדרת שינה מונחת הודאה והכרה בכך שהמוסדות של "האשכנזים" טובים יותר, ואם כן מהיכא תיתי לנו לצפות מהם לראות את הדברים אחרת ועוד להאשים אותם בגזענות?

אני לא מחפש אשמים כדי להעניש אותם.
אני מחפש להגדיר לעצמנו שאנחנו לא אשמים, במובן של כאלה שלא יכולים לזוז מהמקום.
כלפי דבריך שהדגשתי, כתבתי בהודעה #135, שאפשר לפרשן את הענין אחרת כך שאני חושב שאין כאן הודאה. זה בדיוק כמו שכולם מאולצים לומר שבמבה אוסם היא באמת יותר טעימה, ושקוקה קולה היא מיוחדת, ואחר כך נאלצים לשלם על זה את המחיר (שהיינו יכולים לראות את זה כהוכחה לדבר שבאמת זה יותר טעים).
מצד שני כל בר דעת יודע זה ברור שאם לא היו פרסומות כל הסיפור הזה כולו לא היה, וזה רק הוכחה לכחה של פרסומת. והוא הדין לעניינינו.

 

[בית יוסף להבה]

ואולי לא שם מונח שורש העניין ?
אולי יש כאן באמת שני תפיסות עולם בשאלה מה משקל ה"ספרדיות" בזהות שלנו ?
אולי זה הדבר שצריך לדבר עליו ?

מסכים לספק שאתה מעלה.
מה דעתך האישית בעניין?

 

[בית יוסף להבה]

ולא בשביל להושיע את הספרדים, כי זה עצמו הכרזה אדירה של נחיתות.

לפי רוח דבריי, אני מעוניין להגיע ולהעמד במקום של כבוד, ולומר ולהצהיר בריש גלי: אולי אני נחיתי, ואולי גם טיפש וחסר יכולת, וכל מילת גנאי שתאמר, אבל אותי זה לא יעניין ולא יפריע לי לעשות את מה שאני צריך לעשות כדי לבנות את הציבור שלי.
כך תהיה ההצהרה שלי, עם כל העוז והכח.
נראה לי שעצם ההסכמה להיות במקום הזה, כבר תשיל הרבה מן האיום.

 

[שאינו יודע לשאול]

אני לא מחפש אשמים כדי להעניש אותם.
אני מחפש להגדיר לעצמנו שאנחנו לא אשמים, במובן של כאלה שלא יכולים לזוז מהמקום.
כלפי דבריך שהדגשתי, כתבתי בהודעה #135, שאפשר לפרשן את הענין אחרת כך שאני חושב שאין כאן הודאה. זה בדיוק כמו שכולם מאולצים לומר שבמבה אוסם היא באמת יותר טעימה, ושקוקה קולה היא מיוחדת, ואחר כך נאלצים לשלם על זה את המחיר (שהיינו יכולים לראות את זה כהוכחה לדבר שבאמת זה יותר טעים).
מצד שני כל בר דעת יודע זה ברור שאם לא היו פרסומות כל הסיפור הזה כולו לא היה, וזה רק הוכחה לכחה של פרסומת. והוא הדין לעניינינו.

קוקה קולה באמת יותר טעימה...
יש משהו מעבר ל"רק פרסומת" הציבור לא בוחר בישיבות ובסמינרים מסוימים בגלל פרסומת או בגלל צבע העור או סגנון דיבור.

 

[מחשבות טובות]

האם כתוצאה מזה נגזרת המסקנא שאנו נחותים יותר מהותית ?
אצל הפחות מעורים והפחות מכירים מביננו כן. [יש מעט שמודים בזה בגלוי, אבל להרגשתי הרבה חושבים כך ולא מודים בגלוי, צא ולמד משיקולי אמהות בשידוכים ששואלים על צבע העור של המדובר/ת שוב ושוב ושוב ובכמה נוסחאות... אבל זו רק דוגמא יש עוד הרבה סימנים לכך]
אצל המעורים והמכירים יותר ממש לא, גם כי מכירים את האשכנזים יותר ויותר... וגם כי מבינים שהפער נוצר מחמת כורח המציאות ותהיה הפרשנות שלה אשר תהא, אבל לא מחמת סיבות מהותיות.

כדרכך אתה מחדש לנו דברים חשובים, ומשנה את ההסתכלות מן הקצה אל הקצה.
כמדומני שבשנים האחרונות, ראיתי הרבה כותבים כדבר פשוט (אפילו ב'אריות קשורים בחוט') שה'אינם מעורים' אינם מרגישים נחיתות מול האשכנזים יען אינם מבינים את כל העושר הגלום שם, ואילו ה'מעורים' מבינים כמה עושר יש שם ומרגישים את הבעיה של עצמם ולהכי נחתי דרגה ומבקשים את הנרדף...

חשוב מאוד, שהשיח האוטומטי יהיה כפי שכת"ר מציג כאן!

 

[שאינו יודע לשאול]

לפי רוח דבריי, אני מעוניין להגיע ולהעמד במקום של כבוד, ולומר ולהצהיר בריש גלי: אולי אני נחיתי, ואולי גם טיפש וחסר יכולת, וכל מילת גנאי שתאמר, אבל אותי זה לא יעניין ולא יפריע לי לעשות את מה שאני צריך לעשות כדי לבנות את הציבור שלי.
כך תהיה ההצהרה שלי, עם כל העוז והכח.
נראה לי שעצם ההסכמה להיות במקום הזה, כבר תשיל הרבה מן האיום.

זה נשמע באמת טוב.
אבל במציאות כאשר הלך הרוח בהקמת מקום תורה הוא להעמיד תיקון עולם עבור הספרדים, זה הופך אותך למוסד שמניף דגל נוסף מלבד הדגל של אני בית לה' ולתורתו, ואני הולך לרומם גדיים לתיישים בתורה ויראת שמים, בהרגשים ובהתנהלות היומיומית יש בזה הרבה הרבה נפקא מינה, ועל כרחך התוצאות יהיו פחות טובות.
ואדרבה, דווקא האמירה הזו, הנפת הדגל הזו, היא משהו שמשדר לתודעה של הבחורים וההורים, שאנחנו פחות שווים, אם נתבונן באלה בינינו שהצליחו באמת, [לא ששילמו לאתרים באינטרט או לעלוני בתי כנסת שיספרו שהצליחו, אלא שכל בחור בישיבה ספרדית קטנה שיעור ג' ישמח ללכת לשם וכן הוריו או בכיתה ח'], נראה שראשי המוסדות הללו פשוט הקימו מוסד, כי אני ראובן או שמעון רוצה להקים בית לה' ותורתו זה היה הדגל זו היתה האמירה.

 

[בית יוסף להבה]

ראה כאן, השוואת מוצרים אמריקאית, וכן כאן "מבחן פפסי".

 

[שאינו יודע לשאול]

מסכים לספק שאתה מעלה.
מה דעתך האישית בעניין?

דעתי האישית לא חשובה כי היא לא תשנה דבר לאיש.
אבל אני מכבד את כת"ר אז אשיב בקצרה.
ספרדיות אצלי היא סל של מנהגים המחייבים הלכתית.
היא מזג ותרבות נפלאים ומתוקים שאני לא יכול בלעדיהם, [ביניהם שחרור, רגישות טבעית, חשיבות לאוכל... ועוד]
היא לא קשורה כי הוא זה לזהות שלי כבן תורה ולאיזה מין ת"ח אני רוצה להיות.