המחבר שלח לי את כל התשובות בעניין מבשל בקובץ אחד
לא ראיתי בדבריו שהביא את המקורות שהבאתי בענין. והנני לכתוב ולסדר את הדברים שהתחדשו בזה ולחדד את הראיות שהביא ההלכה ברורה ולהוסיף עליהם עוד מקורות ברורים בזה;
ראשית, נוכיח שביצה 'מגולגלת' היינו ביצה 'רכה', וביצה 'קשה' קרויה ביצה 'שלוקה'. שנית, נוכיח שביצה מגולגלת דהיינו רכה נקראת בלשון הראשונים 'חצי בישול'. וממילא תצא דינ'א שהמוסיף על בישול הביצה הרכה הרי הוא כמוסיף על תבשיל שמבושל כמאב"ד שחייב לדעת הרמב"ם ומרן השו"ע.
ביצה מגולגלת היינו ביצה רכה
ז"ל ר' פרחיה על מסכת שבת ל"ט ע"ב [מספר שרידים מפירושי הראשונים על מסכת שבת עמ' קי"ג, שהוא בצורה מתוקנת יותר מהנדפס]: ויקרב הביצה לדופנו [של המיחם] בשביל שתיצלה 'קצת'. ולפי שהביצה כשתתבשל 'קצת', אם יסבבו אותו בידים תתגלגל כמו האופן – קרא בישולה גילגול עי"ש. וכ"כ בפירוש קדמון על הרמב"ם [בסוף רמב"ם פרנקל] פ"ט ה"ח: שהביצה קודם שתתבשל לא תתגלגל וכשתתבשל תתגלגל ע"כ. ושיעור זה שהביצה מתגלגלת הוא כבר כשהביצה רכה.
וכן מבואר להדיא במשנה בעוקצין פ"ב מ"ו: ביצה מגולגלת [הקליפה חיבור] עד שיגוס, ושלוקה עד שירסס ע"כ. ובפירוש הגאונים לטהרות פירשו כך: עד שיגוס. פי' כשצולה אדם ביצה מגולגלת ורוצה לאוכלה שוברה בראשה ומביא קיסם ומגיס אותה עי"ש. וזוהי ביצה רכה. והרמב"ם שם פירש: ופירוש יגום יחתוך. אמר כי משיקלוף ממנה מקום אחד כדי לגמעה משם הרי כל אותה הקלפה הנשארת אינה חבור לפי שאינה נשמרת בתוכה משנפתח בה מקום מפני שהיא נגרת מאותו המקום. אבל אם היתה שלוקה מאד הרי כל הקלפה שומר לכל חלק ממנה ולפיכך מצטרפת עד שירצץ את כולה ואז לא תצטרף ע"כ. ומבואר להדיא שביצה מגולגלת היינו 'שגומעים אותה' והיא 'ניגרת', והיינו ביצה רכה. וביצה 'קשה' היינו ביצה 'שלוקה'.
ביצה מגולגלת נקראת בלשון הראשונים 'חצי בישול'
הראשונים דוברי שפת הערבית הגדירו את הביצה המגולגלת 'נמרשת' או נמברשת', וביארו דהיינו 'חצי בישול'; כ"כ הרס"ג בפירושו לברכות מ"ד ע"ב [נדפס בסוף אוה"ג שם]: ביצה מגולגלתא. נים ברישת ע"כ. ובפירוש הגאונים לטהרות בעוקצין שם איתא: ביצה מגולגלת. פי' חציו שלוק [נימרשת] בטיית [היינו בערבית] עי"ש. וכן הרמב"ם בפירושו למשנה בעוקצין שם כתב: ביצה מגולגלת - נימברשת ע"כ.
ובביאור המלה 'נימ[ב]רשת' כתב הר"י אבן ג'נאח בספר השרשים ערך תפן, לגבי המלה 'תופיני' דהיינו תאפה נא, דהיינו חצי אפיה: וזה דומה למה שאומרים בלשון יון לבצים שאינם מבושלים כאלו בישלו חצי בשול 'נימברשת', כי פירוש נימברשת בלשונם – המבשל חצי בישול, והיא מלה מורכבת אצלם ע"כ. ובספר המדריך המספיק ערך גלל ביאר יותר וז"ל ובביצה הצלויה אמרו בשביל שתתגלגל, כי הביצה שאינה צלויה לא תסתובב אם סובבו אותה וגלגלוה, ואם נצלתה מסתובבת והוא שתהיה 'נמרשת' היינו חצי בישול כי 'נים' הוא חצי בשפה הפרסית ו'רשת' הוא בישול. ובפה"מ לרמב"ם בנדרים פ"ו מ"א כתב: וביצת טרמיטא, ביצה מבושלת במים חמין ונזהרין בה מאד שלא תקפה [היינו 'תתקשה', 'תעקד' בערבית] והיא שקורין אותה הרופאים "נמברשת" ע"כ. ומבואר ג"כ שביצת מגולגלת דהיינו 'נמברשת' היא רכה ואינה קשה, והיא מוגדרת 'חצי בישול'.
ולפ"ז פשוט וברור שמי שממשיך לבשל ביצה רכה – דינו כמוסיף בישול בדבר שהתבשל חצי בישול, שלדעת הרמב"ם והשו"ע חייב משום מבשל, וכפי שהעלה בספר הלכה ברורה בסי' שי"ח עמ' רל"ג והלאה עי"ש.
ואע"פ שאנשים אוכלים ביצה רכה – מ"מ לא אזלינן בתר 'האנשים' אלא בתר 'המאכל', והמאכל עצמו לא הושלם בישולו כיון שעוד לא נתקשה כדבעי. ומה שאוכלים אותו כשהוא רך – זהו משום שאוכלים דבר שאינו מבושל כל צרכו. דוגמא לדבר פרי שנאכל כמות שהוא חי, שאע"פ שכולם אוכלים אותו חי – מ"מ יש בו בישול כיון 'שהפרי' לא התבשל, וה"ה הכא – אין לקבוע על פי מה שכולם אוכלים אותו אלא על פי המאכל עצמו.
ובשו"ת הראשון לציון ח"א סי' ל"ג הביא את דברי אחיו הנ"ל וכתב לדחות 'בסברא' את דבריו והעלה כדעת אביו בשו"ת יחו"ד ח"ג סי' כ"ב שביצה רכה נחשבת מבושלת כל צרכה עי"ש. אולם דבריו צע"ג, שהתעלם 'מהראיות' שהביא אחיו בהלכה ברורה שמבואר מהם שביצה מגולגלת חשיבא מבושלת 'קצת', וא"כ ודאי שיש בה משום בישול, וא"כ ע"כ לומר כסברא הנ"ל. ובפרט לפי מה שהרחבנו בזה מעוד ספרים וסופרים שבודאי הדין כן.
מסקנא דמילתא. ביצה רכה קרויה בלשון רבותינו ביצה 'מגולגלת', ובלשון הראשונים נקראת 'חצי בישול', ועל כן אין לחממה יותר דהוי מוסיף לבשלה ואסור לדעת הרמב"ם והשו"ע
