אם הבנתי נכון החבר בורר פסולת עבורך ונותן לך אותה ואתה לא באמת רוצה אותה, ואתה דן להתיר מצד שעבורו זה לא מלאכה כי הוא בורר את מה שהוא חושב שהאחר רוצה לאכול מיד.
קודם כל לא שייך כאן שליח לדבר עבירה בשוגג כי אם דבריך כנים אין כאן עבירה כלל לשליח.
שנית זה לא כל כך פרקטי כי בפסולת גמור זה ודאי נתפס כשקר גמור, וכדי שהפטנט שלך יעבוד צריך שהחבר יאמין לגמרי.
שלישית ולגופו של עניין - עצם האמירה לעשות מלאכה מה שעבורך היא מלאכה זה אסור לכל הפחות מצד ודבר דבר.
ועוד נקודה יסודית לגופו של עניין, והיא הראשונה מצד שנוגעת בעיקר הרעיון שלך - אם נניח יש דג ועצמות, ואתה מצליח לשכנע את חברך שהעצמות הם מה שאתה רוצה, הרי שבוודאי גם בדג יש מי שירצה, וא"כ זה תלוי בפלוגתת המשנ"ב והפמ"ג בריש הסימן האם המין שרוצה הוא מה שרוצה ושלא רוצה הוא לא רוצה באופן מוחלט, או שגם אם רוצה את זה לבנו גדול וזה לבנו קטן הוי רוצה ולא רוצה, ולדעת הביאור הלכה זה איסור גמור, ולכן מנהג רוב ישראל לאסור מיון במשחקים ובכלי מטבח, ולפי הביאור הלכה המהלך שלך לא מתחיל.
[אם כי רבינו חכם עובדיה פסק לסמוך על הפמ"ג בזה בתוספת צירופים נוספים].
