בב"ק דף ט' ע"ב הברייתא כתבה - כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו, כיצד? שור ובור שמסרן (בעה"ב) לחש"ו והזיקו - חייב לשלם מה שאין כן באש, עכ"ל הברייתא,
מסקנת הגמ' - לר"ל הברייתא מדברת בשור קשור, (התוס' מדגיש - קשור כראוי) ובור מכוסה, וחייב, ולר"י הברייתא מדברת על שור מותר, ובור מגולה, וחייב,
ונראה לאמר שר"ל מדבר על החרש עצמו ור"י מדבר על בעה"ב, כי לר"ל הברייתא מדברת על שור שקשור כראוי, - בעה"ב עשה כל שביכולתו כדי לשמור על השור בזמן שהוא אצל החרש, ומכיוון שכך אם בכל זאת השור ברח זה כבר אחריותו של החרש, ולכן לפיו ה"חייב" של הברייתא מדבר על החרש,
ולר"י שהעמיד את הברייתא בשור מותר, לא שמור, ולכן כל האחריות לנזקים על בעה"ב, ולכן ה"חייב" של הברייתא מדבר על בעה"ב,
מסקנת הגמ' - לר"ל הברייתא מדברת בשור קשור, (התוס' מדגיש - קשור כראוי) ובור מכוסה, וחייב, ולר"י הברייתא מדברת על שור מותר, ובור מגולה, וחייב,
ונראה לאמר שר"ל מדבר על החרש עצמו ור"י מדבר על בעה"ב, כי לר"ל הברייתא מדברת על שור שקשור כראוי, - בעה"ב עשה כל שביכולתו כדי לשמור על השור בזמן שהוא אצל החרש, ומכיוון שכך אם בכל זאת השור ברח זה כבר אחריותו של החרש, ולכן לפיו ה"חייב" של הברייתא מדבר על החרש,
ולר"י שהעמיד את הברייתא בשור מותר, לא שמור, ולכן כל האחריות לנזקים על בעה"ב, ולכן ה"חייב" של הברייתא מדבר על בעה"ב,