כללי הפסיקה של הגר"ע יוסף זצ"ל
- יוזם האשכול אלישמע
- תאריך התחלה
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
הרי יש ראשונים שסוברים שלא מהני תנאי. והובאו בב"י. וגם בשו"ע הביא י"א שמועיל תנאי וי"א (בתרא) שלא מועיל תנאי.
וזה בדיוק טעם המנהג להדליק ואח"כ לברך, שחששו למ"ד שלא מועיל תנאי.
צודק בזה שיש אומרים שלא מועיל תנאי, ובאמת זה לא "לכולי עלמא".
אבל המ"ב, מג"א ועוד אחרונים כתבו "שבמקום צורך" מותר להתנות - ועל זה כתב מרן הגרע"י זצוק"ל,
במקום צורך אפשר לסמוך על הסוברים שמהני תנאי. אבל לא להפוך את זה ללכתחילה.
ומה שכתב שזה צורך לנהוג ככל הפוסקים, גם הרמב"ם יודה שאין זו ברכה לבטלה, כי היא מצוה נמשכת [ורק לכתחילה ס"ל לברך תחילה, כי הוא חולק על בה"ג].
ומצד שני זה צורך ג"כ שלא לעבור על איסור חילול שבת. וגם צורך שלא לבטל מנהגים.
כבר הבאנו שהארץ חיים כותב שיש לשמור על מנהגים אף שהם לאחר מרן.
וכמה קשה חידוש הכללים הללו, שאם זה מנהג שיש בו בעיה [אף שיש ראשונים לסמוך עליהם], יש לבטלו, אבל אם אין בעיה "כל כך" [מה הכוונה?], יש להשאר עם המנהג.
והנסיון מוכיח שמי שמתבונן במנהגים שנהגו אבותינו, יראה שהם היותר מרווחים כמו שהדלקת נרות שרצו להנצל מאיסור חילול שבת
לאחרונה יש מישהו שמשתמש הרבה בציבור בלשון 'בטיח', השאלה אם זו לשון מכובדת?
אני לא יודע מי הם האחרונים שאליהם התכוונת
אך מ"מ גם אם יש כאלה אחרונים
מ"מ הבית מדרש הרווח הספרדי, שאף מנהגים אחרי מרן יש לקיים
ולכן רוב מפוסקי הספרדים לדורותיהם קיבלו את המנהג של הדלקת נר שבת [החיד"א, כנסה"ג ר' חיים פלאג'י לקט הקציר חסד לאלפים בא"ח כף החיים ועוד] אע"פ שהוא מנהג מאוחר.
וכן שנשים תברכנה על מצוות עשה שהז"ג.
ובאלו המנהגים שציינתי- נהגו כך ברוב תפוצות הספרדים, עיראק, מרוקו, טוניס וכו' במאות שנים האחרונות אע"פ שהוא מאוחר ממרן
כך שגם אם יש אחרונים שדעתם אחרת, מ"מ הספרדים לדורותיהם ב- 300 שנה האחרונות סברו וקיבלו דגם מנהג אחרי מרן אזלינן כהמנהג
[וכן גבי נפילת אפיים אע"פ שהוא מנהג מאוחר מאוד מאוד, קיימו וקיבלו הספרדים ב- 100 שנה האחרונות שלא ליפול על פניהם]
[וכן גבי תפילין בת"ב אע"פ שהוא מנהג מאוחר שנתייסד בירושליים בגלל הרש"ש, אעפ"כ קיימו הספרדים ברובם ללכת אחר המנהג המאוחר]