קידושין (כט ע"ב) בן כ' ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה

[אלישמע]

שאלני חבר,
משמע דלאחר שנשא אין ימיו בהרהור עבירה.
ואילו בב"ב (קסד ע"ב) ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום, וחד מינייהו הרהור עבירה.
והשבתי לו; שמא "כל ימיו" היינו כל רגעיו (כל הימים בשלימותם), ואין אדם ניצול מהם בכל יום היינו אפי' פעם ביום.

אח"כ מצאתי בספר תורת ההרהור, שתירץ בשם הגרח"ק (סי' כ) בקידושין איירי בהרהור של זנות, ובב"ב בהרהור עבירה כל דהו.
והקשה החבר; וכי בשאר עבירות הרהור הוא איסור ודנים עליו? והרי אפי' חישב לעשות עבירה אין מצרפים מחשבה למעשה כ"ש הרהור (זולתי בהרהורי עבירה, שעצם ההרהור הוא האיסור).

מה הרבנים שליט"א אומרים (על תירוץ א, ועל תירוץ ב') ?

 

[שאינו יודע לשאול]

תירוץ ב' מסתבר, ולקושיית החבר -
א' יתכן שכוונת הגרח"ק ששניהם בהרהור אישה, זה שמהרהר בזנות ממש וזה שמהרהר בקירבה האסורה [וגם אם אין כוונתו כן אפשר לחלק כך ותסור הקושיא].
ב' גם אם נתרץ כפי שהביא כת"ר מהגרח"ק, עדיין זה ממש לא מדויק שעל הרהור אין עוון, וידועים דברי הספרי שהובאו ברש"י בפרשת מטות על חשב לאכול חזיר ועלה בידו טלה שנענש וצריך כפרה, ועל זה נאמר וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה, שאע"פ שהנדר הופר, מ"מ כיון שבדעתה היא עוברת על נדרה צריכה כפרה, ולא קשיא כלל מההיא דמחשבה רעה כמבואר במשך חכמה סו"פ וירא עי"ש, ומלבד זאת י"ל שבגמ' שם בדף מ כמדומני מבואר שהעובר עבירה ושנה בה מחשבתו מצטרפת למעשה, ומלבד זאת י"ל שגם שאין מחשבה רעה מצטרפת למעשה מ"מ בתורת מחשבה היא צריכה כפרה.

 

[אור יעקב]

שאלני חבר,
משמע דלאחר שנשא אין ימיו בהרהור עבירה.

הפשט הוא שאם יתאחר לא יוכל להנצל מהרהורי עבירה.
זה לא שאם יתחתן "יעלמו" לו ההרהורים אלא שיהא לו כח להנצל מהם וכמו שכתב המאירי להדיא.

דברי המאירי בנושא.
הצג קובץ מצורף 5281
הצג קובץ מצורף 5282

 

[אלישמע]

תירוץ ב' מסתבר, ולקושיית החבר -
א' יתכן שכוונת הגרח"ק ששניהם בהרהור אישה, זה שמהרהר בזנות ממש וזה שמהרהר בקירבה האסורה [וגם אם אין כוונתו כן אפשר לחלק כך ותסור הקושיא].
ב' גם אם נתרץ כפי שהביא כת"ר מהגרח"ק, עדיין זה ממש לא מדויק שעל הרהור אין עוון, וידועים דברי הספרי שהובאו ברש"י בפרשת מטות על חשב לאכול חזיר ועלה בידו טלה שנענש וצריך כפרה, ועל זה נאמר וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה, שאע"פ שהנדר הופר, מ"מ כיון שבדעתה היא עוברת על נדרה צריכה כפרה, ולא קשיא כלל מההיא דמחשבה רעה כמבואר במשך חכמה סו"פ וירא עי"ש, ומלבד זאת י"ל שבגמ' שם בדף מ כמדומני מבואר שהעובר עבירה ושנה בה מחשבתו מצטרפת למעשה, ומלבד זאת י"ל שגם שאין מחשבה רעה מצטרפת למעשה מ"מ בתורת מחשבה היא צריכה כפרה.

איני יודע אם הרהור עוון הכוונה "רצה לאכול חזיר",
רק הרהר בעוון.
לא שתיכנן לעשות אותו. (ובינינו, אתה כל יום מתכנן לעשות איסור ?).
ויותר נראה שהכוונה להרהורי עבירה בעריות (לא תכנון, סתם הרהור).

 

[אלישמע]

הפשט הוא שאם יתאחר לא יוכל להנצל מהרהורי עבירה.
זה לא שאם יתחתן "יעלמו" לו ההרהורים אלא שיהא לו כח להנצל מהם וכמו שכתב המאירי להדיא.

לא הבנתי מה ענית,
אני מבין מהמאירי שמי שמתאחר אז כל ימיו בהרהור עבירה, היינו גם לאחר שיתחתן - או קיי.
אבל על מי נאמר ש"אינו ניצול מהרהר בכל יום" על זה שלא התחתן מוקדם ? לא נראה !
אלא אפי' על זה שהתחתן מוקדם, א"כ מה ההבדל ביניהם ?

 

[שאינו יודע לשאול]

איני יודע אם הרהור עוון הכוונה "רצה לאכול חזיר",
רק הרהר בעוון.
לא שתיכנן לעשות אותו. (ובינינו, אתה כל יום מתכנן לעשות איסור ?).
ויותר נראה שהכוונה להרהורי עבירה בעריות (לא תכנון, סתם הרהור).

נו, אז בוודאי שהרהור לפי איך שכת"ר מבין הוא מחשבת עוון בעלמא השייכת לעריות, וכמו שתירץ הגרח"ק, ואין להקשות כלל מחישב לעשות עבירה שאין מצרפים דהתם בוודאי איירי בתכנן לעשות עבירה ונאנס ולא עשאה, א"כ זה תכנון מעשי ולא קשיא הקושיא כלל.
וכאן רואים שגם על הרהור בעלמא יש תביעה מסוימת בשמים, בהחלט כן.
אני כתבתי לפי דברי כת"ר שהקשה ממחשבה רעה אין מצטרפת, משמע שיש להשוות בין שמעתתא דמחשבה רעה אין מצטרפת, לסוגיא דג' דברים אין אדם ניצול, ואפילו לפי השוואה זו כתבתי מה שכתבתי, אם אנו נסוגים מהשוואה זו - לא קשיא כלל הקושיא מעיקרא.

 

[אלישמע]

נו, אז בוודאי שהרהור לפי איך שכת"ר מבין הוא מחשבת עוון בעלמא השייכת לעריות, וכמו שתירץ הגרח"ק, ואין להקשות כלל מחישב לעשות עבירה שאין מצרפים דהתם בוודאי איירי בתכנן לעשות עבירה ונאנס ולא עשאה, א"כ זה תכנון מעשי ולא קשיא הקושיא כלל.
וכאן רואים שגם על הרהור בעלמא יש תביעה מסוימת בשמים, בהחלט כן.
אני כתבתי לפי דברי כת"ר שהקשה ממחשבה רעה אין מצטרפת, משמע שיש להשוות בין שמעתתא דמחשבה רעה אין מצטרפת, לסוגיא דג' דברים אין אדם ניצול, ואפילו לפי השוואה זו כתבתי מה שכתבתי, אם אנו נסוגים מהשוואה זו - לא קשיא כלל הקושיא מעיקרא.

הגרח"ק תירץ שיש "הרהור עבירה" גם בשאר איסורים, וזה לא מובן.
ואני רק השתמשתי בתור דוגמא, שאפי' מחשבה של תכנון אינה מצטרפת למעשה, אך עיקר הקושיא היא הסתירה בדברי הגמ' מחד, ותירוצו של הגרח"ק מאידך.

 

[שאינו יודע לשאול]

הגרח"ק תירץ שיש "הרהור עבירה" גם בשאר איסורים, וזה לא מובן.
ואני רק השתמשתי בתור דוגמא, שאפי' מחשבה של תכנון אינה מצטרפת למעשה, אך עיקר הקושיא היא הסתירה בדברי הגמ' מחד, ותירוצו של הגרח"ק מאידך.

היכן מבואר בגמ' שעל הרהור עוון בעלמא בלי תכנון אין תביעה בשמים ולו דקה מן הדקה, ולא יהא אלא חסרון באת ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד.

 

[איש ימיני]

לענ"ד נראה שמה שאמרו שאין אדם ניצול בכל יום מהרהור עבירה הכוונה מן הבזק ראשוני קל של הרהור שעליו להתגבר כנגדו ואם רוצה דוחה אותו לגמרי.
כמו שאומר רבי נחמן שאדם לא נענש על תחילת ההרהור מה שבא עליו בלא שליטה רק על אחר כך מה שהמשיך את ההרהור לתודעה וחשב בו מעצמו.
ומה שאמרו כל ימיו בהרהורי עבירה הכוונה הרהורים רבים וקשים.
הנראה לענ"ד כתבתי

 

[אלישמע]

היכן מבואר בגמ' שעל הרהור עוון בעלמא בלי תכנון אין תביעה בשמים ולו דקה מן הדקה, ולא יהא אלא חסרון באת ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד.

כל עוד שלא מבואר שיש, עליך להביא ראייה.

 

[אלישמע]

לענ"ד נראה שמה שאמרו שאין אדם ניצול בכל יום מהרהור עבירה הכוונה מן הבזק ראשוני קל של הרהור שעליו להתגבר כנגדו ואם רוצה דוחה אותו לגמרי.
כמו שאומר רבי נחמן שאדם לא נענש על תחילת ההרהור מה שבא עליו בלא שליטה רק על אחר כך מה שהמשיך את ההרהור לתודעה וחשב בו מעצמו.
ומה שאמרו כל ימיו בהרהורי עבירה הכוונה הרהורים רבים וקשים.
הנראה לענ"ד כתבתי

אז אתה בעצם אומר משהו שדומה לתי' ב' שאני אמרתי.

 

[שאינו יודע לשאול]

כל עוד שלא מבואר שיש, עליך להביא ראייה.

בגמרא ב"ב קסד שהביא כת"ר...
וכן :
זבחים פט ע"ב אבנט מכפר על הרהור הלב - היכא דאיתיה [דהיינו שמקומו קרוב ללב כמבואר שם כ ע"ב ולכן מכפר על הרהור הלב].
רש"י דברים כט כח (ומקורו בסנהדרין מג) "הנסתרות לה' אלהינו" - ואם תאמרו מה בידינו לעשות אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד שנאמר פן יש בכם איש וגו' ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא והלא אין אדם יודע במטמוניו של חבירו אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד עכ"ל.

 

[אלישמע]

בגמרא ב"ב קסד שהביא כת"ר...

שם לא מבואר, רק כתוב "הרהורי עבירה" ובפשטות הכוונה לעריות.
כל פירוש אחר צריך ראייה.

וכן :
זבחים פט ע"ב אבנט מכפר על הרהור הלב - היכא דאיתיה [דהיינו שמקומו קרוב ללב כמבואר שם כ ע"ב ולכן מכפר על הרהור הלב].
רש"י דברים כט כח (ומקורו בסנהדרין מג) "הנסתרות לה' אלהינו" - ואם תאמרו מה בידינו לעשות אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד שנאמר פן יש בכם איש וגו' ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא והלא אין אדם יודע במטמוניו של חבירו אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד עכ"ל.

באמת מעניין מהם אותם הרהורי הלב המדוברים שם.
(קשה לי להאמין שסתם אדם שהרהר בחילול שבת זו עבירה).

 

[שאינו יודע לשאול]

(קשה לי להאמין שסתם אדם שהרהר בחילול שבת זו עבירה).

אני מסכים שהדברים צריכים הגדרה ובירור, אבל אי אפשר לומר שאין ראייה לכך שיש מושג של עונש על הרהור עבירה.
וממה שאני מכיר ועולה בדעתי כעת יש כמה מצבים:
א - השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וכמה פעמים התורה מזהירה על מילת ערלת הלב, וכן "איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום" וכו', בכל אלה לכאורה הגדר הוא שהאדם רוצה ממש לפרוק עול מלכות שמים.
ב - נתכוון לאכול חזיר ועלה בידו טלה שנענש על הכוונה, והוא הדין אם אכל חזיר שנענש גם על הכוונה וגם על המעשה, על זה בכה ר' עקיבא וכמו שמבואר בספרי הנ"ל, כאן הגדר הוא מחשבה בכוונה לעשות שיצאה אל הפועל ונעשה המעשה.
ג - הרהור הלב; הגמ' בזבחים ובסנהדרין מג הנ"ל, ויתכן שגם בב"ב קסד הנ"ל, ויש להוסיף שבעולה אמרו בירושלמי (יומא ח ז) שמכפרת על הרהור הלב "והעולה מכפרת על הרהור הלב מ"ט (יחזקאל כ) והעלה על רוחכם היו לא תהיה וכן איוב אומר (איוב א) והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם וגו' הדא אומר שהעולה מכפרת על הרהור הלב".
וכאן צריך ביאור מהו גדר ההרהור, אטו מי שאין לו מידת הנקיות במחשבה לגמרי נענש על כך, ואולי כן.
מי שיש בידו מאמרי חז"ל או מהראשונים שיש בהם להוסיף מידע באופן שיועיל להבהרת ההגדרה כאן - אם יוכל להעלות כאן יבורך.

 

[אלישמע]

אני מסכים שהדברים צריכים הגדרה ובירור, אבל אי אפשר לומר שאין ראייה לכך שיש מושג של עונש על הרהור עבירה.

ראייה אין, כיוון וחשש יש.
ראייה זה דבר מוחץ, ולא דבר שאולי הוא נכון.

וממה שאני מכיר ועולה בדעתי כעת יש כמה מצבים:

א - השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וכמה פעמים התורה מזהירה על מילת ערלת הלב, וכן "איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום" וכו', בכל אלה לכאורה הגדר הוא שהאדם רוצה ממש לפרוק עול מלכות שמים.
ב - נתכוון לאכול חזיר ועלה בידו טלה שנענש על הכוונה, והוא הדין אם אכל חזיר שנענש גם על הכוונה וגם על המעשה, על זה בכה ר' עקיבא וכמו שמבואר בספרי הנ"ל, כאן הגדר הוא מחשבה בכוונה לעשות שיצאה אל הפועל ונעשה המעשה.
ג - הרהור הלב; הגמ' בזבחים ובסנהדרין מג הנ"ל, ויתכן שגם בב"ב קסד הנ"ל, ויש להוסיף שבעולה אמרו בירושלמי (יומא ח ז) שמכפרת על הרהור הלב "והעולה מכפרת על הרהור הלב מ"ט (יחזקאל כ) והעלה על רוחכם היו לא תהיה וכן איוב אומר (איוב א) והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם וגו' הדא אומר שהעולה מכפרת על הרהור הלב".
וכאן צריך ביאור מהו גדר ההרהור, אטו מי שאין לו מידת הנקיות במחשבה לגמרי נענש על כך, ואולי כן.
מי שיש בידו מאמרי חז"ל או מהראשונים שיש בהם להוסיף מידע באופן שיועיל להבהרת ההגדרה כאן - אם יוכל להעלות כאן יבורך.

יפה מאד,
אולם השמרו, ואיש או אשה, הכוונה לע"ז (ותכנון ממש).
נתכוון לאכול, תכנון ונסיון ביצוע שלא צלח.
והעולה על רוחכם, רצון ותכנון רעיוני לפרוק עול מלכות שמים.
והעלה עולות מספר כולם, אולי ברכו אלקים בלבם.
אבל זה המהרהר סתם על רכב שנוסע בשבת, מנ"ל דעביד איסור ?

 

[שאינו יודע לשאול]

בודאי שמי שחושב על אדם אחר שמחלל שבת רחוק מאוד מאוד לומר שיש עליו תביעה, אבל המתאווה לחלל שבת בעצמו, [לרגע אחד, ולא בתשוקה אדירה בדווקא] יתכן מאוד שזהו הרהור הלב האמור בגמרות הנ"ל.

 

[אלישמע]

להיפך הגמור,
זה שמתואה ולא מחלל, הוא הוא העובד השם האמיתי שגבר על יצרו,
והוא מגיע לו שכר ולא עונש.
אם גם המתגבר מגיע לו עונש (מלבד השכר), אז נמצא צדיק ורע לו, וא"כ למה נברא היצר הרע ?

 

[שאינו יודע לשאול]

לא דיברתי על מתאוה ומתגבר, בגמ' בקידושין מ מבואר שאם באה עבירה לידו וכבש יצרו מקבל שכר כעושה מצוה, אם לא באה לידו אלא הוא עורר את עצמו להתאוות ואחר כך התגבר, מסתבר שכן ייענש על זה שהביא יצר הרע על עצמו, ויקבל שכר על זה שהתגבר, אבל אפילו על זה לא דיברתי, אלא על מתאווה לעשות ולא עשה בסוף, כמו הרבה דברים שאדם חושב בליבו ולא מוציא אל הפועל, וזה הרי רוב הדמיונות שיש לרוב האנשים.

 

[אלישמע]

לא דיברתי על מתאוה ומתגבר, בגמ' בקידושין מ מבואר שאם באה עבירה לידו וכבש יצרו מקבל שכר כעושה מצוה, אם לא באה לידו אלא הוא עורר את עצמו להתאוות ואחר כך התגבר, מסתבר שכן ייענש על זה שהביא יצר הרע על עצמו, ויקבל שכר על זה שהתגבר, אבל אפילו על זה לא דיברתי, אלא על מתאווה לעשות ולא עשה בסוף, כמו הרבה דברים שאדם חושב בליבו ולא מוציא אל הפועל, וזה הרי רוב הדמיונות שיש לרוב האנשים.

מה הבעייה להתאוות לאכול חזיר ?

 

[שאינו יודע לשאול]

זו מחשבה שהיא היפך ואהבת את ה' אלוקיך, והיפך מצוות יראת שמים ובטח היפך ובו תדבק.

 

[איש ימיני]

זו מחשבה שהיא היפך ואהבת את ה' אלוקיך, והיפך מצוות יראת שמים ובטח היפך ובו תדבק.

"רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, תלמוד לומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים", עכ"ל.

 

[אלישמע]

זו מחשבה שהיא היפך ואהבת את ה' אלוקיך, והיפך מצוות יראת שמים ובטח היפך ובו תדבק.

איפה ה' מצווה אותי לא לאהוב לאכול חזיר ?

 

[שאינו יודע לשאול]

לא דברתי על לאהוב דברתי על התאוות לאכול חזיר.
תאווה פירושה רצון לעשות, ובזה שהוא מצווה אותך לירא אותו הוא מצפה ממך שלא תרצה לפרוק עולו, ולרצות לאכול חזיר פירושו לרצות לפרוק עולו.
אי אפשי וכו' לא שייך לכאן כלל, ולא הבנתי מה הס"ד.

 

[שאינו יודע לשאול]

ולכאורה המקור לחילוק שכתבתי לעיל [בין חוזר בו מחמת תשובה לבין חוזר בו מחמת אונס או עצלות] מבואר כבר ברש"י בסוגיא בקידושין שם וזה לשונו :
"עולא אמר; הא דכתיב פרי מחשבותם בעובר ושונה כתיב, כי הדר מהרהר לעשות מצטרפת למעשה ואפי' לא עביד לה אין חזרתו לשם שמים אלא שלא הוצרך לה כדרב הונא דאמר נעשית לו כהיתר" עכ"ל
מדברי רש"י מדויק שכל מה שאמרו חז"ל שאין מחשבה רעה מצטרפת למעשה זה רק כשחזר בו ממחשבתו לשם שמים, אבל אם חזר בו מפאת שלא הוצרך לה נענש על ההרהור.

 

[אלישמע]

לא דברתי על לאהוב דברתי על התאוות לאכול חזיר.
תאווה פירושה רצון לעשות, ובזה שהוא מצווה אותך לירא אותו הוא מצפה ממך שלא תרצה לפרוק עולו, ולרצות לאכול חזיר פירושו לרצות לפרוק עולו.
אי אפשי וכו' לא שייך לכאן כלל, ולא הבנתי מה הס"ד.

איפה כתוב שהוא רוצה שלא תתאווה,
מאיפה ההחלטה שאם הוא אסר עליך לעשות אז הוא מצפה שגם לא תתאווה לזה ?