קיבלתי
גדר ודין גברא פלגאה
בגמ' בגיטין ל"א ע"ב וס"ב ע"א איתא: רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא עלייהו. אמר חד לחבריה ניקום מקמיה, דבר אוריין הוא. א"ל אידך מקמי פלגאה ניקום? ע"כ. ופירש"י: חולק על החכמים עי"ש. ור"ח בעירובין ס"א ע"ב פירש: בעל מחלוקת ע"כ. והערוך [ערך פלג] פירש: על כל דבר חולק ומפליג ע"כ. והמאירי בגיטין ל"א ע"ב כתב: ת"ח כל 'שאינו מצויין במדותיו וטכסיסיו' אין שאר חכמים חייבים לנהוג בו כבוד של תלמידי חכמים עי"ש. וצריך להבין, הרי כל התלמוד מלא במחלוקות של חכמים על חכמים אחרים. וביאר המאירי בחיבור התשובה, משיב נפש מאמר א' פ"ד: והכונה בלשון 'חולק', מי שכונתו 'לחלוק ולקנטר ולהעמיד דבריו כנגד האמת מצד הנצוח' עי"ש. וכ"כ הנימוק"י במגילה ט"ז ע"ב שגניבא היה ת"ח והיה חולק על דברי תורה 'ולא היה רוצה להודות על האמת' עי"ש. וז"ל שו"ת משפטי שמואל שאלה קי"ט: ואפילו החולק על משא ומתן של תורה היו הראשונים מזלזלין בו כדמייתי בשלהי כל הגט וכו', כ"ש החולק על האמת בדברי קנטורין וכדי בזיון וקצף שגדול עונו מנשוא עי"ש.והרשב"ץ בתשובה ח"א סי' קמ"ו פסק כן להלכה, וז"ל: וכן נמי אם החכם הוא בעל מחלוקת 'אינו ראוי לכבוד כלל' כדאמרינן בפרק כל הגט וכו' עי"ש.
וכי תאמר איכה נדע את הדבר, האם החכם חולק כדי לקנטר או שכך הוא סובר, שהרי מסתבר שגם גניבא היו לו טענות כשחלק, ואעפ"כ אמרו עליו שהוא פלגאה. תשובתך. יש כמה אפשרויות לידע. חדא, אם רוב תלמידי החכמים שבדור שאינם כפופים לאותו החכם ואינם מתלמידיו, רואים שדבריו אינם נכונים, וכל דבריו הם כדי להעמיד דבריו הראשונים, והדבר נשנה כסדר, עוד ועוד פעם – הרי שניכר שחולק כדי לקנטר ולא כדי לקבל את האמת. ועוד, אם כשחולק על חכמים אחרים לא מעיין בדבריהם כלל, אלא מקופיא, והעיקר כדי להשיג, ובפרט כשכותב עליהם בלשונות חריפים, ומשמיט או מוסיף דברים בדבריהם – זהו סימן מובהק לגדר של 'פלגאה', שלא חייבים לכבודו. ותן לחכם ויחכם עוד.
גדר ודין סני שומעניה
בגמ' במו"ק י"ז ע"א איתא: ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה. אמר רב יהודה: היכי ליעביד? לשמתיה - צריכי ליה רבנן, לא לשמתיה - קא מיתחיל שמא דשמיא. אמר ליה לרבה בר בר חנה: מידי שמיע לך בהא: אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו ע"כ. ופירש ר"ח: שהיה שם שמים מתחלל על ידו. כגון הא דגרסינן בסוף יוה"כ מי שיש בידו חילול השם. יצחק דבי ר' אמי אמר כל שחביריו מתביישין משמועתו היכי דמי דאמרי שרי ליה מריה לפלוני עי"ש. וכ"פ הריא"ז שם: היו שמועותיו שלחכם רעות משמתין אותו בפרהסייא שלא יתחלל שם שמים על ידו, ואע"פ שצריכין ללמוד ממנו תורה הואיל ואינו נוהג כשורה אין לומדין ממנו תורה וכו' עי"ש. וכ"פ השו"ע ביו"ד סי' של"ד סמ"ב: ואי סני שומעניה כגון שמתעסק בספרי אפיקורוסין ושותה במיני זמר, או שחביריו מתביישין ממנו ושם שמים מתחלל על ידו, משמתינן ליה ע"כ.ומעתה, ת"ח שמכנה לת"ח אחרים שלא מסכימים עמו ועם רבו או אביו בהלכה, בכינויי גנאי כגון חצוף, אין כאן עיון, חולק בלי שכל, אברך [על ת"ח עצומים וטובים ממנו] וכו', ובפרט שהדברים שאומר או כותב אינם נכונים כלל, בגדר כל הפוסל במומו פוסל, מלבד הענין שהוא נחשב מזלזל בתלמידי חכמים שעונשו רב, הוא גם בכלל סנו שומעניה, שחביריו מתביישים ממנו, וגם שם שמים מתחלל על ידו, שלומדים ממנו אהבת הניצוח וביזוי תלמידי חכמים, ובפרט שאכן תלמידי אותו החכם ג"כ מבזים את מי שהוא מבזה, הן בכתב והן בלבם, בודאי שחשיב ת"ח דסני שומעניה עם כל הדינים הנ"ל.
נ.ב נא לשאת ולתת כל אחד כהבנתו ולהוסיף מקורות כדרכה של תורה ומבלי להזכיר שמות.