מים מתוקים
חבר פעיל
- הצטרף
- 25/12/24
- הודעות
- 36
א"א לברוח מזה שכשתלמיד חכם גדול בישראל מסגנון שונה פוסק או מביע דעה/השקפה שלא נשמעת לנו... הרצון לבוז, לזלזל, ולבטל הוא כה חזק שצריך לכבוש את היצר בכל הכוח כדי לא לזלזל ולהקטין את אותו גדול בישראל...
ושאלתי את עצמי לא פעם מה הסיבה והשורש של ההתמודדות הלא פשוטה הזאת, של הניסיון המאוד קשה הזה, לנו בני התורה שמשתדלים להקפיד על קלה כבחמורה, על קיום הלכות, והוראות הבורא ואני מדבר על אלו שבדר"כ מצליחים לשמור את לשונם...
אנו רואים לאורך ההיסטוריה שההתמודדות הזאת הייתה מנת חלקם של רבים מהדורות שהתמודדו עם הקושי הזה ועם המחיר היקר שנגבה ע"כ, למרות שכבודם של תלמידי החכמים הכי מבטא את כבודו של ה'... אלו שמתאמצים כל חייהם לעשות באמת ובתמים את רצון ה' תוך יגיעה אמיתית וקשה, בהתמסרות מוחלטת, בעבודה גדולה....
ואם נפרק לחלקיקים קטנים את העבודה העצומה, והדרך המיוחדת שעשו גדולי ישראל אנחנו נראה כמה באמת אנו מעריכים כל שנייה ושנייה של התגברות ועמל, של וויתור וזמן, של שליטה עצמית והכנעה, (לו יצוייר שנראה אברך או בחור ישיבה שהוא "גדול" "צדיק" בתחום מסוים אחד הרי נעריץ אותו בלי סוף...)
אז איך ידינו קלה על ההדק בלשלוח חיצים או לכתוב תגובות/מאמרים שבזים ומבטלים את הקדוש והיקר מכל (לצערי גם בפורום כאן חלק קטן גם אם לא בצורה מפורשת אבל די סמויה... וחבל, עד שיש פורום מיוחד שנותן במה לכל גדול"י.... מ"מ)
יותר מזה כולנו רואים ועדים לכך שאחד הדברים שהכי חסרים לה' בעולמינו בתקופה האחרונה זה הכבוד של לומדי התורה שנרמס ע"י לא מעט מהציבור הכללי והד"ל...
זה המעט שאנו יכולים לעשות בשביל כבוד ה' המושפל זה שנדע להיזהר בכבודם של אלו מעמידי התורה גם אם אותם גדולי ישראל חכמי התורה אינם כסגנוננו ולא הולכים בשיטתנו, וכדברי הח"ח/ר"י סלנטר זי"ע כשיהודי בן תורה מזלזל במשהו קל בעיירה, יהודי רחוק עובר בחמורות...
אז למה?! מה קשה כ"כ בלכבד או לפחות בלהיזהר לא לזלזל, לא להתנגח/לעקוץ/ וכדו'...?!
אני חושב שהסיבה לכך נובעת דוקא בגלל גדולתינו ומעלתינו בגלל שאנחנו מקפידים כ"כ על קלה כבחמורה, דוקא בגלל שאנו יראים ואכפת לנו על רצון ה' כ"כ, ולכן אנו מקילים בלזלזל בתלמידי חכמים...
הרחבת הדברים- חונכנו וזוהי מטרתינו האמיתית לעשות את החובה הבסיסית המוטלת עלינו כיהודים, כעם ה'. שמירת המצוות וההשקפות הטהורות שלנו הם דבר עדין ורגיש מאוד, כמו "אתרוג ביום הראשון של סוכות...", כשה' שם אותנו תחת רבותינו מנחילי דרכינו שיובילו אותנו להתקדם ולהתעלות בצורה שבה הוא כיון את הדברים שם נאחזת דרכינו זה המשענת הבסיסית של היהדות שלנו של הדבר שבלב פנימה אנחנו הכי מעריכים ולכן כשמגיע גדול ישראל אחר שבתוך הלב פנימה גם אותו אנו מעריכים כי הוא מקיים, עושה, וגודל פחות או יותר על אותם ערכים שאנחנו גדלנו עליהם, רק בצורה ובסגנון שונה...
לכן כשהוא משמיע מאימרותיו והשקפותיו שלא מסתדרים לפי הבית מדרש שעליו חונכנו שמה בדיוק אנחנו מתערערים, נחלשים, וכל אמונתינו ודרכנו נתקלים בפחד וחרדה קיומית שהעולם הבסיסי והערכים שעליהם חונכנו וגדלנו אינם נכונים ואולי מעוותים... (אפשר לקחת דוג' ממה שקרה בתקופת יוזמת הרפורמה המשפטית שמחנה השמאל נלחץ והבעיר את המדינה והגיעו למעשים הזויים כי הוא הרגיש שלוקחים לו את הערכים הכי חשובים שלו שעליהם הוא חונך וגדל "דמוקרטיה", והפחד מלהישאר בלי כלום הוציא אותו מכליו ומדעתו...)
וזה לא נכון!!! הגדול בישראל שליט"א שאמר את מה שאמר דיבר לצאן מרעיתו שאותם הוא מנהיג וכלל אינו מכוון לאלו שחונכו בבית מדרש אחר... גם אם הוא פונה בצורה כללית כי הוא הגדול בישראל מאמין בשיטה שלו ורוצה שתורתו והשקפתו תתרחב....
וההסתבכות הזאת שמלחיצה אותנו כל כך ומפחידה היא זאת שגורמת להתקפות נגד גדולים שחושבים אחרת או להקטין את אותם גדולים כביכול לשקר לעצמינו ולומר "אתה לא עומד ועושה את הערכים שעליהם חונכתי ולכן במילים אחרות (תחת כיסויים וכיבוסי מילים..) אנו כביכול אומרים "אל תביע דעה אחרת שסותרת את הבית מדרש שהתקדמתי, שגדלתי, שהתעלתי.."
מה הפתרון לזה?! בקרוב בלנ"ד אכתוב...
אשמח לתגובות......
ושאלתי את עצמי לא פעם מה הסיבה והשורש של ההתמודדות הלא פשוטה הזאת, של הניסיון המאוד קשה הזה, לנו בני התורה שמשתדלים להקפיד על קלה כבחמורה, על קיום הלכות, והוראות הבורא ואני מדבר על אלו שבדר"כ מצליחים לשמור את לשונם...
אנו רואים לאורך ההיסטוריה שההתמודדות הזאת הייתה מנת חלקם של רבים מהדורות שהתמודדו עם הקושי הזה ועם המחיר היקר שנגבה ע"כ, למרות שכבודם של תלמידי החכמים הכי מבטא את כבודו של ה'... אלו שמתאמצים כל חייהם לעשות באמת ובתמים את רצון ה' תוך יגיעה אמיתית וקשה, בהתמסרות מוחלטת, בעבודה גדולה....
ואם נפרק לחלקיקים קטנים את העבודה העצומה, והדרך המיוחדת שעשו גדולי ישראל אנחנו נראה כמה באמת אנו מעריכים כל שנייה ושנייה של התגברות ועמל, של וויתור וזמן, של שליטה עצמית והכנעה, (לו יצוייר שנראה אברך או בחור ישיבה שהוא "גדול" "צדיק" בתחום מסוים אחד הרי נעריץ אותו בלי סוף...)
אז איך ידינו קלה על ההדק בלשלוח חיצים או לכתוב תגובות/מאמרים שבזים ומבטלים את הקדוש והיקר מכל (לצערי גם בפורום כאן חלק קטן גם אם לא בצורה מפורשת אבל די סמויה... וחבל, עד שיש פורום מיוחד שנותן במה לכל גדול"י.... מ"מ)
יותר מזה כולנו רואים ועדים לכך שאחד הדברים שהכי חסרים לה' בעולמינו בתקופה האחרונה זה הכבוד של לומדי התורה שנרמס ע"י לא מעט מהציבור הכללי והד"ל...
זה המעט שאנו יכולים לעשות בשביל כבוד ה' המושפל זה שנדע להיזהר בכבודם של אלו מעמידי התורה גם אם אותם גדולי ישראל חכמי התורה אינם כסגנוננו ולא הולכים בשיטתנו, וכדברי הח"ח/ר"י סלנטר זי"ע כשיהודי בן תורה מזלזל במשהו קל בעיירה, יהודי רחוק עובר בחמורות...
אז למה?! מה קשה כ"כ בלכבד או לפחות בלהיזהר לא לזלזל, לא להתנגח/לעקוץ/ וכדו'...?!
אני חושב שהסיבה לכך נובעת דוקא בגלל גדולתינו ומעלתינו בגלל שאנחנו מקפידים כ"כ על קלה כבחמורה, דוקא בגלל שאנו יראים ואכפת לנו על רצון ה' כ"כ, ולכן אנו מקילים בלזלזל בתלמידי חכמים...
הרחבת הדברים- חונכנו וזוהי מטרתינו האמיתית לעשות את החובה הבסיסית המוטלת עלינו כיהודים, כעם ה'. שמירת המצוות וההשקפות הטהורות שלנו הם דבר עדין ורגיש מאוד, כמו "אתרוג ביום הראשון של סוכות...", כשה' שם אותנו תחת רבותינו מנחילי דרכינו שיובילו אותנו להתקדם ולהתעלות בצורה שבה הוא כיון את הדברים שם נאחזת דרכינו זה המשענת הבסיסית של היהדות שלנו של הדבר שבלב פנימה אנחנו הכי מעריכים ולכן כשמגיע גדול ישראל אחר שבתוך הלב פנימה גם אותו אנו מעריכים כי הוא מקיים, עושה, וגודל פחות או יותר על אותם ערכים שאנחנו גדלנו עליהם, רק בצורה ובסגנון שונה...
לכן כשהוא משמיע מאימרותיו והשקפותיו שלא מסתדרים לפי הבית מדרש שעליו חונכנו שמה בדיוק אנחנו מתערערים, נחלשים, וכל אמונתינו ודרכנו נתקלים בפחד וחרדה קיומית שהעולם הבסיסי והערכים שעליהם חונכנו וגדלנו אינם נכונים ואולי מעוותים... (אפשר לקחת דוג' ממה שקרה בתקופת יוזמת הרפורמה המשפטית שמחנה השמאל נלחץ והבעיר את המדינה והגיעו למעשים הזויים כי הוא הרגיש שלוקחים לו את הערכים הכי חשובים שלו שעליהם הוא חונך וגדל "דמוקרטיה", והפחד מלהישאר בלי כלום הוציא אותו מכליו ומדעתו...)
וזה לא נכון!!! הגדול בישראל שליט"א שאמר את מה שאמר דיבר לצאן מרעיתו שאותם הוא מנהיג וכלל אינו מכוון לאלו שחונכו בבית מדרש אחר... גם אם הוא פונה בצורה כללית כי הוא הגדול בישראל מאמין בשיטה שלו ורוצה שתורתו והשקפתו תתרחב....
וההסתבכות הזאת שמלחיצה אותנו כל כך ומפחידה היא זאת שגורמת להתקפות נגד גדולים שחושבים אחרת או להקטין את אותם גדולים כביכול לשקר לעצמינו ולומר "אתה לא עומד ועושה את הערכים שעליהם חונכתי ולכן במילים אחרות (תחת כיסויים וכיבוסי מילים..) אנו כביכול אומרים "אל תביע דעה אחרת שסותרת את הבית מדרש שהתקדמתי, שגדלתי, שהתעלתי.."
מה הפתרון לזה?! בקרוב בלנ"ד אכתוב...
אשמח לתגובות......
