תרומה לעזרא

למה קשה לכבד גדולים שאינם בשיטתנו? והאם אפשר לפתור את זה?

בנותן טעם להביא כאן סיפור שסיפר הרב משה רבי על קבלה והֲכָלָה של מי שלא נוהג כמוני:

"שלום, אני מירי (34) מבני ברק, בת לרב קהילה חשוב בעיר.

מתוקף תפקידו כרב קהילה, ואנו כמשפחה שחיינו בתוך זה, היינו תמיד מרגישים מחויבים למעמד. זה התבטא תמיד בכך שהיינו חייבים ללכת לפי הכללים שאבא היה אומר לציבור. לנו זה היה קשה, אבל הבנו את המחויבות, וכך חיינו התנהלו לאורך שנים.

עד שאחי שאול נפגש עם מישהי מדהימה. השמחה הייתה גדולה, שאול היה מאושר, אבל מהר מאוד הסבירו לו שיש תנאים לקבלת הכלה המיועדת. "אצלינו הולכים רק עם כיסוי ראש מלא, אני מבקש ממך להודיע את זה לכלה המיועדת", אמר אבא לשאול בנחרצות.

גם אני הייתי שותפה לזה, והייתי מאוד רוצה שלא יהיה לאבא שלי בושות, שהוא מדבר על משהו - ובבית שלו לא מיישמים. אני לא מדברת על אחי הגדול, שנלחם בכל הזדמנות לומר: "אצלינו בבית יש כללים, אצלינו בבית לא יהיה פאה, אצלינו בבית יש כללים של צניעות וחייבים לקבל אותם".

שאול ישב על סוגיית הפאה הנוכרית, הבין שמבחינה הלכתית זה כנראה מותר, אבל יהיה לו קשה לשכנע את אבא שלו. יחד עם זאת הוא הבין שהוא לא יכול לְרַצּוֹת את אבא שלו על חשבון בחירת ליבו, והיות שביניהם סוכם שהיא כן תלך עם פאה, זה לא הוגן ואנושי לבטל שידוך על כך. בפרט שהיה מדובר בבחורה שהוא מאוד ראה בה שותפה מלאה לחיים, אשת חסד ואצילת נפש עם לב טוב שקשה להשיג.

מה שקרה בעקבות זה, שהכלה כיבדה מאוד את משפחתנו, ולא הייתה מגיעה אלינו עם פאה לבית. כמובן, שאנחנו לא הסתפקנו בזה, ורצינו שתלך עם כיסוי ראש מלא. עכשיו אני מבינה כמה שאול היה חכם, הא ידע בדיוק מה הוא עושה.

אנחנו, מצידנו, לא שקטנו ולא נחנו לרגע. אם גיסתנו הייתה מגיעה עם פאה לאירועים בהם אנו נמצאים, היא הייתה מקבלת ייחס שונה: בקושי מדברים איתה, ויותר מתאספים לצד הכלות שבאו עם כיסוי ראש מלא. רצינו שהיא תבין שכך לא מגיעים לאירועים שלנו, וכל שכן אם מישהו מבני הקהילה של אבא שלי נמצא שם באותו אירוע, שאז מבחינתנו זה לא יסולח.

וזה לא נגמר בזה, כי גם אם היא הייתה מגיעה לשבתות עם בגד מעודכן שלא הולך לפי הכללים המחמירים שלנו, ואין כאן המקום לפרט, היינו עוזרים לה להיות צנועה: כמו לסדר לה את הבגדים בידיים, להעיר כל מיני הערות של צניעות שכביכול הערנו לה כי היא לא שמה לב פשוט, וכל מיני טכניקות שיגרמו לה ליישר קו עם קוד הלבוש שלנו.

והיא? היא הייתה שותקת, אולי קצת מראה חוסר נוחות, מרגישה חדירה לפרטיות, ושליטה ואגרסיביות מצידנו (היום אני מבינה את זה. אז, מי בכלל חשב על זה, ותיכף תבינו למה). אותנו זה לא עניין בכלל, מבחינתנו ראינו רק את עצמנו, ואת החובה שלנו שחלילה התמונה המשפחתית שלנו לא תצא כמו שאנו רוצים.

על כל זה אני הייתי שותפה מלאה עם אמי ואחיותיי. זו היתה מבחינתנו חובה קדושה.

עד שקרה הדבר הבא...

הציעו לי בחור מאוד מאוד חשוב, משהו לא שגרתי. כשביררנו על המשפחה הבנו מיד שמדובר במשפחת אצולה מבחינה רוחנית. הסגנון הקפדני, הדביקות בעקרונות, והפרט שקשור לסיפור שלנו: הם אמרו שהם מעוניינים בכיסוי ראש מלא בלבד. טוב, אני הרי באתי משם, זה דווקא התאים לי ולאבא שלי, אבל מהר מאוד הבנתי לאחר נישואי, שהעסק לא כזה פשוט.

פעם כשהגעתי לשבת להורי בעלי, אחותו קראה לבעלי ודיברה איתו. לאחר מכן הוא קרא לי לצד ושאל: "יש לך כאן עוד בגד?". שאלתי אותו למה, והוא אמר לי בפירוש: "יש כאן בעיה עם הבגד הזה, זה מפריע מאוד להורים שלי". אני כמובן, הייתי בהלם, הלם מוחלט. הרי אני באתי מבית, ששם ענייני הצניעות הם בראש מעיינינו, ולי מעירים על צניעות?!

עם כל העצבים והפגיעה שלא מקבלים אותי איך שאני - הלכתי והחלפתי בגד.

וכך בכל פעם שנפגשתי עימם בשבתות, שמעתי הערות מהגיסות שלי, על איך אני מתלבשת, וכל מיני הערות שכבר בעיניים הייתי מרגישה אותם. זה כל כך הרחיק אותי, גרם לי להרגיש דחויה ושלא מקבלים אותי איך שאני. זה גרם למתח ביני לבין בעלי, וכשהבנתי שאני צריכה להגיע לשם, הייתי בלחץ מטורף.

לא יכולתי להירגע מזה, והרגשתי מרוחקת ומנודה. בעלי היה חסר אונים, והודעתי לו חגיגית: "אני להורים שלך לא יכולה להגיע ככה, אני לא צריכה להיות במבחן בכל פעם שאני פוגשת את אחיותיך, אני לא עוברת את זה יותר". בעקבות זאת היינו מגיעים לשם כל שלושה חודשים, ובחגים מדי פעם - אם הייתי רגועה מהפעם האחרונה שהייתי אצלם.

ואז חשבתי על גיסתי, אשתו של שאול. הבנתי כמה אני התנהגתי בדיוק כמו אחותו של בעלי, כמה הייתי מרחיקה אותה, כמה אולי היה בניהם ריב בגללי, כמה היא הייתה נפגעת ומתייסרת מהמבטים, מההערות, מ'העזרה שלנו' המרושעת לגרום לה להיות צנועה יותר, כמה זה היה פוגע בה יותר ממה שאני נפגעתי, כי אצלה זה קרה במשך שנים, מידי חודש שהיא באה אלינו, וגם באירועים שהיינו מתראים ומתנהגים אליה בקרירות, ובמבט עוין כשלא הגיעה איך שרצינו. לא יכולתי לסלוח לעצמי, התחלתי לשחזר את כל אותן סיטואציות שהבכנו אותה: אני, אמי, ואחיותיי, את גיסתי המסכנה.

אבל היה דבר אחד שעליו לא הפסקתי לחשוב: איך אני אחרי מה שעברתי אצל הוריי בעלי, עוד לא עברה שנה וכבר ברחתי משם והגעתי פעם ב... והיא, הגיסה הזאת, אצילת הנפש הזו, המשיכה להגיע, ולכבד את אח שלי למרות כל מה שעשינו לה. על הגבורה שיש בה, על כך שהתאפקה ושתקה ושתקה ושתקה, ואף אחד מאיתנו לא ידע להכיל, ולהעריך במה זכינו.

אתם בטח יודעים, שיש פעמים בחיים שאתה מגיע לרגע האמת, אתה פתאום מוכן לבקש סליחה מאנשים שלא אהבת ובהם פגעת, לדבר ולפרגן לאלו שאיתם לא דיברת ומהם ברחת. זה בחינה עוצמתית שיש בנו, שמתעוררת ברגע האמת. אז זה בדיוק קרה לי, והחלטתי שאני מדברת איתה על זה.

לאחר שסיפרתי לה מה אני עוברת עם משפחת בעלי, אמרתי לה: "אני חייבת להגיד לך משהו: את לא יודעת כמה הבנתי אותך פתאום, את מה שאת עברת כאן איתנו". היא הביטה בי לרגע, ובחוכמת הלב שלה אמרה: "שטויות, הכל בסדר". עוד תזכורת עבורי לראות, כמה אני רחוקה מהגיסה שאת דמה אני אישית שפכתי, כמה הכל בחיים זה עניין של מידות, מזה זה מתחיל, ובזה זה נגמר.

למדתי מזה כמה נקודות:

א. אני יכולה להרגיש אישה של עקרונות, אישה שגיבשה לעצמה עמדות ברורות שעליהם היא נלחמת, אבל לבינתיים אני דורסת את כל העומד בדרכי.

ב. אני יכולה להרגיש שאני מקפידה על עקרונות מסוימים, אבל כשמישהו פתאום מחמיר יותר ממני בנושא בו אני מחמירה, אני כבר מזלזלת בו, והופכת אותו לבעייתי. למה? למה אני לא מקבלת את החומרא שלו? כנראה שאצלי זה לא היה חומרא, אלא רק תמונה יפה שרציתי להשיג.

ג. אני יכולה לראות מישהי שלא לבושה כמוני, לראות בה בעייתית ופשרנית, אבל כשפתאום נותנים לי להרגיש כך, אני מבינה שלכל אחת יש את הניסיון שלה, ואם אצלי זה על א' אצלה זה על ב' ואצל אחרת זה על ג'. ואל לי להיכנס ולדון את מה שהיא עוברת בכלל, כל עוד לא הגעתי למקומה.

ד. אחרי כל ההתנהגות שלנו לגיסה המדהימה הזו, בעלת המידות הטהורות הללו, לא יצא מזה כלום. היא לא שינתה קוד לבוש, היא לא הפסיקה ללכת עם פאה בזכותנו, אלא רק לימדה אותנו פרק בשתיקה, במשפחתיות, בעבודת המידות. ואנחנו? אנחנו נשארנו אותו הדבר".
 
אתה מתכוון לזה?
מה מעודן פה?

אגב, בזמנו הרבה הבינו שמדובר במשפחה ספרדית... כך טרחו לשווק את מנהיגות הראשיב'ה לספרדים השבורים והרצוצים...

האמת שבקרב סביבתו ידוע מאוד, ובפרט בין בני התורה הספרדים שהשתדלו אצלו בקבלת בניהם... שדעתו של רה"י הייתה שלא לקבל ספרדים כלל למוסדות החינוך, וכמה וכמה (חשובים...) שפנו אליו נדחו על הסף...

עוד שמעתי מכלי ראשון מת"ח שנכח אצלו בדיון על פתיחת ישיבה ספרדית... שאמר שאין ראשי ישיבות ספרדים, ולכן בישיבות ספרדיות צריך להביא ראשי ישיבות אשכנזים...

עוד ראיתי עדות מתלמידו שאמר שהרמב"ם היה בבחינת "סיני" ורק במורה נבוכים רואים שיש עיון והבנה, משום שמאוד אהב את נושאי האמונה...
הבלים!
מרן הגראי"ל הורה להכניס לישיבותיו 25% ספרדים, וכך הוה
מיותר לציין שהרבה מהספרדים עלו באיכותם על חבריהם האשכנזים
כי הם היו צריכים להתאמץ יותר בקבלה
ופעמים שבעקבות הוראת הגראי"ל היה לספרדים יותר קל להתקבל במובנים מסוימים
 
עם פרוץ הסערה החדשה שצצה כביכול רבותינו ושיעוריהם הם קבוצת כדורגל שצריך לאהוד או לסלוד...
זה באמת לא קשור אלינו אז למה חלק מהציבור משקיע כ"כ הרבה אנרגיות ורצינות וממש נזעקים, יסתדרו הגדולים ביניהם ואנו נלך כ"א לפי רבותיו, מה אנו ילדים בגן "למי יש יותר תלמידים"?!
חושב שהתשובה מופיעה לעיל בתחילת השרשור
בנוסף לנכתב ודאי שמציאות החיים טראומות/חוויות שליליות ועוד משפיעות עלינו (אם חווינו דחייה/ביטול או לחילופין חווינו שמחקים אותנו/עושים כמונו..)
 
לא נזכיר שמות אבל כתב על רב חשוב בזה"ל 'המתיימר להיקרא רב'

אנו יודעים מאנשים נאמנים שזה לא יצא מתחת ידי הגרע"י עצמו וזה לא הדבר היחיד שלא יצא מתחת ידו.

ודע לך שמרן הרב 'שלא רצית להזכיר את שמו' היה חד בדרא בגאונות מבעיתה ובענווה שאין שני לה. רב אחר היה תוקף בחזרה ללא מעצורים על דבר כזה נורא שנכתב עליו.

ואתה באמת חושב שאותו הרב שלא רצית להזכיר את שמו נלחם במישהו?? הוא הרב שהכי לא נלחם. תקרא עליו קצת. תראה מי הוא היה מרן הגאון הקדוש והנורא הזה.
 
אנו יודעים מאנשים נאמנים שזה לא יצא מתחת ידי הגרע"י עצמו וזה לא הדבר היחיד שלא יצא מתחת ידו.

כמה נחמד שיש "אנשים נאמנים" שאפשר לתלות בהם כל דבר שלא מתאים לך...

רק שכחת שבדרשתו דיבר על זה במפורש, ואף הזכיר מה שכתב בספרו (שבוודאי יצא מתחת ידו):

"זה לא תלמיד חכם אומר דברים כאלה, זה בושה וחרפה לומר דברים כאלה, דברים תמוהים מאד. כבר כתבתי בספרי נגד זה".

וזה כאין וכאפס לעומת מה שאמר בדרשה בצעירותו על הגר"מ שטרנבוך ומה שכתב על הגר"א טופיק ביביע אומר.
 
מרן הגרע"י היה אוהב את החולקים עליו בצורה יוצאת דופן כדוגמת הרב משאש ועוד, אבל כשהיו רבנים שלחמו בו אישי הוא ידע לחלוק עליהם בצורה תקיפה
לא מדוייק, ואפילו על ידידים קרובים היה חולק בתקיפות
לדוגמא, לאחרונה ראיתי בדין קטן שהגדיל בימי הספירה (חזו"ע יו"ט עמ' רכ"ג) שכתב על ידידו הגרב"צ אבא שאול:
"ואין זה אמת, שאין זה הביאור של תמימות, ולא זו הדרך ולא זו העיר לפרש פירוש לא נכון כדי לחלוק על הפוסקים הנ"ל ולעשות מעשה להכנס לספק ברכה לבטלה"
כמו"כ זכור לי שכתב לחלוק בלשון תקיפה על ידידו הגרי"י פישר, ועוד כיו"ב
[לא מעט מגדולי ספרד נהגו בדרך זה, לדוגמא אציין את הג"ר צדקה חוצין]
 
"ואין זה אמת, שאין זה הביאור של תמימות, ולא זו הדרך ולא זו העיר לפרש פירוש לא נכון כדי לחלוק על הפוסקים הנ"ל ולעשות מעשה להכנס לספק ברכה לבטלה"

זו לא לשון תקיפה במיוחד, ואין צורך להתאמץ להציג זאת כך.
 
וזה כאין וכאפס לעומת מה שאמר בדרשה בצעירותו על הגר"מ שטרנבוך
אגב יש הקלטה נוספת שאומר כן [את הכינוי שיש בהקלטה שהוא צעיר] על הר' שטרנבוך גם בזיקנותו [ע"ז נאמר גם כי יזקין לא יסור ממנה]
 
אגב יש הקלטה נוספת שאומר כן [את הכינוי שיש בהקלטה שהוא צעיר] על הר' שטרנבוך גם בזיקנותו [ע"ז נאמר גם כי יזקין לא יסור ממנה]
על המחלוקת עם הגר"מ שטרנבוך, יפה השתיקה (ועי' קובץ תשובות ח"ג סי' כ"ט), אבל זה ממש לא דוגמא לענין יחס הגרע"י לחכמים שחלק עליהם, וד"ב
 
מרגשי הנפש העדינה להבחין בדברים אשר חרגו מגבולם הנצרך להעמדת הלכה על תילה, והנה כאשר חרגו הרי זה בכלל אורייתא הוא קא מרתחא ליה וכבר נהגו ליתן מודעה לביטול לשונות חריפים שנשתרבבו ואין טעם להתפעל כאשר אנו פוגשים בלשונות סוערים.
והנה על פי רוב תורה ועמלה יתנו ישרות ותבונה בנפשו של אדם מה לקרב ומה לרחק אך אין זה מובטח ופעמים שידווה הלב בראותו מופלג שידבר בחוסר תבונה, ובכל זאת לא נסור מציווי הנדרש באת.
 
????
נמק, פרט, הסבר, באר.

כאן לא עסקינן במחלוקת, אלא בהתבטאות של הגר"ע כלפי הגר"מ, כאשר הגר"מ מצידו הזכירו בכבוד גדול: "הנה לפני כמה חדשים פורסם מהגאון רבי עובדיה יוסף, מחבר ספר "יביע אומר", בקונטרס מיוחד ובעיתונים וכן בספרו... ובמחילת כבודו, מטיל בכך מום בקדשים על רובא דרובא של בית ישראל".

ובאשר לזה, אכן

יפה השתיקה
 
כאן לא עסקינן במחלוקת, אלא בהתבטאות של הגר"ע כלפי הגר"מ, כאשר הגר"מ מצידו הזכירו בכבוד גדול: "הנה לפני כמה חדשים פורסם מהגאון רבי עובדיה יוסף, מחבר ספר "יביע אומר", בקונטרס מיוחד ובעיתונים וכן בספרו... ובמחילת כבודו, מטיל בכך מום בקדשים על רובא דרובא של בית ישראל".

ובאשר לזה, אכן
הרבה דברים קרו ממתי שהגר"מ כתב לשון זה עד שהגר"ע אמר מה שאמר, ואני שמח לראות שהדברים נשתכחו מהעולם
 
כפי שאמרו כאן שהציבור הספרדי הפשוט מכבד כל גדול באשר הוא. הבעיה הזאת שהזוכרה כאן מצויה [בציבור הספרדי] בעיקר באלו שהם ת"ח שלמדו ושנו. והיסוד והשורש של תופעה זו נמצא במאמרם של חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו". ולכן בודאי דוקא הת"ח צריכים לחשוש שלא להיכשל בזה ולהתחזק בעניין זה מאד.
 
כמה נחמד שיש "אנשים נאמנים" שאפשר לתלות בהם כל דבר שלא מתאים לך...

רק שכחת שבדרשתו דיבר על זה במפורש, ואף הזכיר מה שכתב בספרו (שבוודאי יצא מתחת ידו):

"זה לא תלמיד חכם אומר דברים כאלה, זה בושה וחרפה לומר דברים כאלה, דברים תמוהים מאד. כבר כתבתי בספרי נגד זה".

וזה כאין וכאפס לעומת מה שאמר בדרשה בצעירותו על הגר"מ שטרנבוך ומה שכתב על הגר"א טופיק ביביע אומר.
טוב. אז 'נזרום' איתך. זה לא פחות מנורא ואיום.
 
ראשי תחתית