למה לכלה מותר פחות להקפיד על צניעות?

[מרוקאי]

יש מוסכמה בציבור שכלה למרות שהיא בין גברים יכולה להקפיד פחות על צניעות (כמו בגדרי הפאה או איפור וצמוד וכו')
האם יש לכך מקור בהלכה?

 

[משיב כהלכה]

באופן כללי באירועים נהגו להתקשט ולהתייפות יותר מהרגיל, והיות ורוב הנשים מקושטות באופן מוגזם, אין אחת מהן מושכת את תשומת הלב יותר מדי, ע"י איפור יותר מהרגיל, תכשיטים, ביגוד וכדו'. ובשו"ת שלמת חיים (אבן העזר סי' כ"ט) כתב גם לגבי שושבינות: "נסתפקתי בשושבינות שהולכות עם הכלה תחת החופה, אם ילכו אז מקושטות משום שהוא בפני רבים... תשובה: הנח להם לישראל במה שנהגו לכבודם של חתן וכלה".

איפור במהותו אינו פריצות (כנ"ל), וכל יפוי שיהיה, וכדכתב מרן הבן איש חי בספרו חוקי הנשים (פרק י"ז), "אמת הדבר כי האשה מורשית ללבוש מלבוש המתאים ויפה לה, וכל דבר אשר בו תתקשט ותתייפה", וכן לגבי פאה, וכן לגבי שאר בגדים.

ולכן האיסור בזה הוא רק מה שחריג ובולט, אבל כיוון שהפך לשגרה, או לחילופין באירוע שכל הנשים מתקשטות בצורה מוגזמת, לית לן בה, וכאשר אמר הגרש"ז אויערבאך: "אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים" (ספר "ועלהו לא יבול" ח"ג עמ' ע').

והיינו שאפילו בגד "מאוד רועש" כאשר הפך למצוי אין בו שמץ פריצות, כי כל הפריצות שבו היא מצד שהוא רועש. וכך לגבי פאות, לא אורך הסנטימטרים עושה את הפריצות אלא ההתבלטות.

ובאירועים כל אחת רוצה להיות יפה ככל יכולתה כדי להתנאות בעיני חברותיה. ואף הבעל ניחא ליה בזה כדכתב מהרש"ל בספרו "ים של שלמה" (בבא קמא פרק ח' סי' ל"א). והכלה בדרך כלל בולטת מכולן ע"י שלובשת לבן (ובימי קדם לבשו הכלות בגדים אדומים כדאיתא בספרים).

 

[ממזרח שמש]

יש מוסכמה בציבור שכלה למרות שהיא בין גברים יכולה להקפיד פחות על צניעות (כמו בגדרי הפאה או איפור וצמוד וכו')
האם יש לכך מקור בהלכה?

ה' ירחם
אין מוסכמה
אין שום ענין לנסות להכשיר את השרץ

 

[משיב כהלכה]

הוא כלל פאה ואיפור עם צמוד, כאשר יש הבדל ברור ביניהם - פאה ואיפור בפני עצמם אינם חפצא דאיסורא, רק יש איסור שלא יבלטו בצורה מוגזמת כמו בכל פרט לבוש, ובאירועים נהגו כולם להגזים, ובפרט הכלה שלובשת לבן בכוונה תחילה.

אבל לבוש צמוד בצורה מוגזמת ובאופן שמבליט את צורת האיברים, אין לו שום היתר, ואינו תלוי במנהג או ברגילות כי הוא פריצות בעצם, ולכן כשקונים שמלת כלה צריך לשים לב לזה.

 

[הַיַּנְשׁוּף]

(ובימי קדם לבשו הכלות בגדים אדומים כדאיתא בספרים).

חידוש מעניין!
יש מקור?

 

[משיב כהלכה]

בראשית תקופת האחרונים לבשו בנות ישראל בגדים אדומים, כפי שהעיד הגאון רבי אברהם גלאנטי (מתלמידי הרמ"ק): "המנהג, בגדי חתן לבנים, כלבושי הכהן - חסדים, ובגדי כלה אדומים, דרך הכלה ללבוש אדום - סוד הגבורות" (הובאו דבריו בספר "אור החמה" יתרו דף ק"ז ע"ב, ובספר מבשרת ציון עמ' ס"ב).

וכן בזמן מתן תורה, היו רגילים בלבוש אדום, וכן כתב באלשיך (משלי פרק ל"א), "כל ביתה לבוש שנים... שש הוא בלי ספק כלים חשובים מאד, כסדינים שהיו מתפארים בהם בנות ירושלים, כאומרו הסדינים והצניפות, כי היו מתעטפות בסדינים דקים וחשובים מאד, כבאים מבית שאן וכן ארגמן כנודע, והנה כל זה עשתה לה ללבושה". וכן פירש באבן עזרא שם: "כל ביתה לבוש שנים - שם ממין פשתים וארגמן ממין הצבעים והוא אדום". וכן במצודת ציון שם, "ארגמן - צבוע בצבע אדום ושמו ארגמן". וכן כתב הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פרק ח' הלכה י"ג): "הארגמן הוא הצמר הצבוע אדום".

וכן כתב בשו"ת אמרי אש (יורה דעה סי' נ"ה): "והרי לבישת הארגמן אשר הוזכר בספרי הואיל והם לובשים ארגמן כו', אין הארגמן נתעב ונרחק בעצמו, והרי הכתוב משבח אשת חיל, ביתה לבוש שנים, וארגמן לבושה, רק בימי רבותינו שנעשו מלבושי הפרוצים מזה, אמרו שיש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו".

 

[יעקבי]

מצינו בגמ' בכתובות יז ע"א, שמותר להסתכל על הכלה בשביל לחבבה על בעלה, ואומנם לא נפסק כן, אבל מסתבר שיש איזשהו עניין לחבבה על בעלה, והגמ' ר"ל שזה יהיה ע"י הסתכלות אנשים אחרים וקמ"ל שלא, אבל היא שתראה יותר יפה, בשביל שהיא תחבב את עצמה על בעלה ודאי שמותר, וא"ת דסו"ס זה יותר מושך את העין, א"ל מההו"א של הגמ' שר"ל שיהיה מותר להסתכל על חשבון האדם עצמו, ולכן הנוהגת כך אין לה לסור ממנהג זה וצ"ע

 

[תלמידם של רבותינו]

עי' היטב בש"ס כתובות הנ"ל דסימן היכר לבתולה היינו שיוצאת וראשה פרוע, ועי' בראשונים שם דאם כי אסור להסתכל בפני הכלה כדי לחבבה על בעלה מ"מ שרי להסתכל בפריעת ראשה ובתכשיטים שעליה, וכ"ה בטור ושו"ע אהע"ז סי' ס"ה, ומד' הרא"ש ועוד ראשונים מבו' להדיא דהתירו להסתכל בפריעת ראשה כדי לחבבה על בעלה, ומד' הרא"ש הנ"ל מבו' דהיינו כל היום הראשון.
ועי' בלבוש שם שכתב בזה"ל: ואע"ג שמצוה לרקד בפניה, אסור להסתכל בה, ואע"ג שע"י ההסתכלות בה יכול לשבחה ביותר ולחבבה על בעלה יותר, אפ"ה אסור כדי שלא יבא לידי הרהור, כמו שאסור בשאר נשים, מ"מ מותר להסתכל בתכשיטין שעליה ובפריעת ראש, שזה אינו מביא כ"כ לידי הרהור, לפיכך משום כדי לשבחה ולחבבה מותר, אע"ג דבשאר נשים אסורים גם בזה, עכ"ד.