בראשית תקופת האחרונים לבשו בנות ישראל בגדים אדומים, כפי שהעיד הגאון רבי אברהם גלאנטי (מתלמידי הרמ"ק): "המנהג, בגדי חתן לבנים, כלבושי הכהן - חסדים, ובגדי כלה אדומים, דרך הכלה ללבוש אדום - סוד הגבורות" (הובאו דבריו בספר "אור החמה" יתרו דף ק"ז ע"ב, ובספר מבשרת ציון עמ' ס"ב).
וכן בזמן מתן תורה, היו רגילים בלבוש אדום, וכן כתב באלשיך (משלי פרק ל"א), "כל ביתה לבוש שנים... שש הוא בלי ספק כלים חשובים מאד, כסדינים שהיו מתפארים בהם בנות ירושלים, כאומרו הסדינים והצניפות, כי היו מתעטפות בסדינים דקים וחשובים מאד, כבאים מבית שאן וכן ארגמן כנודע, והנה כל זה עשתה לה ללבושה". וכן פירש באבן עזרא שם: "כל ביתה לבוש שנים - שם ממין פשתים וארגמן ממין הצבעים והוא אדום". וכן במצודת ציון שם, "ארגמן - צבוע בצבע אדום ושמו ארגמן". וכן כתב הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פרק ח' הלכה י"ג): "הארגמן הוא הצמר הצבוע אדום".
וכן כתב בשו"ת אמרי אש (יורה דעה סי' נ"ה): "והרי לבישת הארגמן אשר הוזכר בספרי הואיל והם לובשים ארגמן כו', אין הארגמן נתעב ונרחק בעצמו, והרי הכתוב משבח אשת חיל, ביתה לבוש שנים, וארגמן לבושה, רק בימי רבותינו שנעשו מלבושי הפרוצים מזה, אמרו שיש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו".