למה קשה לכבד גדולים שאינם בשיטתנו? והאם אפשר לפתור את זה?

[משיב כהלכה]

תן לי מקום ומקור בתורה שאם בעינינו הדלות והקטנות נניח ומצאנו חיסרון כלשהו בגדול בישראל שמוסכם על כולם ש60 שנה מתמיד ועמל בצורה חזקה בתורה הק' שמותר להתקיף אותו קשות, לזלזל בו, להקטין בגלל החיסרון הזה, מה"ת לעשות כן????????? תביא רב אחד שיתיר לעשות כן

במקום לענות לגופו של ענין, שאכן אין שום הצדקה למעשיו ע"פ הח"ח, אתה מסיט את הדיון לאותם המזלזלים בו.

ובוודאי שאם אין הצדקה למעשיו ע"פ הח"ח, קל וחומר שאין בדברי הח"ח להתקיף אותו ולזלזל בו בעצמו, ויש מקום רק להעיר ולהאיר כדרכה של תורה, וזה מה שעושים החברים בפורום הזה, ואל תנסה לרגע לסתום את פיהם באיצטלה של כבוד ת"ח.

 

[משיב כהלכה]

וכי הראב"ד כתב נגד הרמב"ם והבעה"מ רק פעם א'? וכי הגיעב"ץ דיבר נגד הכנסת יחזקאל רק פעם א'?

לא הבנת כלל את דבריי.

כאשר הראב"ד חלק על הרמב"ם במילים תקיפות בענין מסויים, היה זה חד פעמי.

הוא לא חזר כל שבועיים על אותו ענין, תוך הקטנת החולק וזלזול בחולק והצגת סברתו בצורה חלקית ומטעה. גם לא פעם בשנה. אלא באופן חד פעמי גילה דעתו בספרו, ותו לא.

 

[משיב כהלכה]

אנחנו מדברים על גדול בישראל שרק היקף תורתו מדבר בעד עצמו, ורבים בציבור הספרדי רואים בו רבם המובהק-גדול הדור, והגם שיש לא מעט מגדול"י האחרים שחולקים עליו בהשקפתו ובפסיקותיו, אף אחד לא מזלזל בגדלותו

גם זה לא נכון כלל, ומי שכעת גורר את הציבור ללשון הרע ע"י לשון הטוב, זה אתה.

מה שכתבת היה נכון לגבי הגר"ע יוסף זצ"ל.

 

[ידידיה]

אתה חושב שזה לא מקור, אוקיי.
תן לי מקום ומקור בתורה שאם בעינינו הדלות והקטנות נניח ומצאנו חיסרון כלשהו בגדול בישראל שמוסכם על כולם ש60 שנה מתמיד ועמל בצורה חזקה בתורה הק' שמותר להתקיף אותו קשות, לזלזל בו, להקטין בגלל החיסרון הזה, מה"ת לעשות כן????????? תביא רב אחד שיתיר לעשות כן
(לדעתי החיסרון שמצאת זה לפי ערכים שלך, כי לפי התורה צורה כזאת מותרת כמבואר בח"ח...)


לא אכפ"ל מתלמידיו, אלא מהאמת מה התורה מורה לנו כה"ג.

ומקמי פלגאה ניקום?

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

לא הבנת כלל את דבריי.

כאשר הראב"ד חלק על הרמב"ם במילים תקיפות בענין מסויים, היה זה חד פעמי.

הוא לא חזר כל שבועיים על אותו ענין, תוך הקטנת החולק וזלזול בחולק והצגת סברתו בצורה חלקית ומטעה. גם לא פעם בשנה. אלא באופן חד פעמי גילה דעתו בספרו, ותו לא.

ברור שבהשגותיו על הבעה"מ הוא כתב "תוך הקטנת החולק וזלזול בחולק והצגת סברתו בצורה חלקית ומטעה"
כמובן שבראשונים לא תמצא שדנים בענין מסויים פעמים רבות, אבל היעב"ץ חוזר על אותם השגות פעמים רבות, וכן עוד מגדו"י

 

[יעקבי]

ברור שבהשגותיו על הבעה"מ הוא כתב "תוך הקטנת החולק וזלזול בחולק והצגת סברתו בצורה חלקית ומטעה"
כמובן שבראשונים לא תמצא שדנים בענין מסויים פעמים רבות, אבל היעב"ץ חוזר על אותם השגות פעמים רבות, וכן עוד מגדו"י

היעב"ץ ממציא דברים?
כגון שיכתוב על אחד האחרונים שלא פתח את הרא"ש, בעוד שלהדיא מביא דברי הרא"ש ודן בדבריו?

 

[משיב כהלכה]

אבל היעב"ץ חוזר על אותם השגות פעמים רבות

אני רואה שכבר עזבנו את הראשונים ואנו אוחזים באחרונים, זו גם התקדמות.

כעת ניגש ליעב"ץ, האם תוכל לתת דוגמא להשגה שהוא חזר עליה פעמים רבות, כדי שנקבל מושגים?

דומני שהוא לא חזר על השגות כל מוצ"ש.

 

[דמדומי זריחה]

מציאה נפלאה שמצאתי לאחרונה פירוש רבינו יונה על מסכת אבות פרק ד' משנה ו'
"רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה וכו׳. ואיזהו כבוד תורה שלא יניח ספרים בקרקע ולא ישב בספסל ובכסא כנגדם בשוה. והחרד על דברי תורה ומכבד אותה ואת לומדיה שדבר ידוע הוא מהכרח הפסוקים והסברא שנותנת שכל מי שמדבר טוב על הטובים ועל החכמים שמוחזקין בו שהוא צדיק. וכל הדן אותם לכף חובה ולוקח במעשיהם לומר שאינן מכוונין ואינו רואה להיות להם זכות וכשמדברין לפניו מן הרשעים מצדיק את מעשיהם בידוע שיש בו שמץ רשעות. ובזה אל תסתפק כי בזה הדבר תוכל להבחין לבות האדם. ופסוק שלם יש לנו על זה ששלמה ע״ה אמרו (משלי כ״ז כ״א) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. כלומר לפי מה שהוא מהלל. ואף ע״פ שכתוב (שמואל א׳ ט״ז ז׳) וה׳ יראה ללבב. הוא בענין המינות מדבר שאין כח האדם להבחין בחברו אם הוא מין כי הדברים המוצנעין בלבות המינין הם. אך בדבור המאמינים..."

וחזינן אם מאן דהו רוצה לבחון אותו או את חבירו אם הוא צדיק שזה דבר המסור ללב, יראה אם הוא מלמד סנגוריא ודן לזכות כשרואה דבר חסרון במי שמוחזק לצדיק, אבל אם דן לחובה את הצדיקים כשרואה חסרונם, ודן לזכות את הרשעים, יש בו שמץ רשעות....
(אמנם הגה"צ ר"א לופיאן זצ"ל כשמישהו בירר אצלו לשידוכים אם יש לבחור יר"ש, אמר שהוא לא יכול לדעת דבר שמסור ללב, וטען שהדרך אולי לבחון זאת אם לבחור יש הכרת הטוב, והא לא הביא את רבינו יונה הזה-מעשה לסתור...)

 

[הלכה ברורה]

מציאה נפלאה שמצאתי לאחרונה פירוש רבינו יונה על מסכת אבות פרק ד' משנה ו'
"רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה וכו׳. ואיזהו כבוד תורה שלא יניח ספרים בקרקע ולא ישב בספסל ובכסא כנגדם בשוה. והחרד על דברי תורה ומכבד אותה ואת לומדיה שדבר ידוע הוא מהכרח הפסוקים והסברא שנותנת שכל מי שמדבר טוב על הטובים ועל החכמים שמוחזקין בו שהוא צדיק. וכל הדן אותם לכף חובה ולוקח במעשיהם לומר שאינן מכוונין ואינו רואה להיות להם זכות וכשמדברין לפניו מן הרשעים מצדיק את מעשיהם בידוע שיש בו שמץ רשעות. ובזה אל תסתפק כי בזה הדבר תוכל להבחין לבות האדם. ופסוק שלם יש לנו על זה ששלמה ע״ה אמרו (משלי כ״ז כ״א) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. כלומר לפי מה שהוא מהלל. ואף ע״פ שכתוב (שמואל א׳ ט״ז ז׳) וה׳ יראה ללבב. הוא בענין המינות מדבר שאין כח האדם להבחין בחברו אם הוא מין כי הדברים המוצנעין בלבות המינין הם. אך בדבור המאמינים..."

וחזינן אם מאן דהו רוצה לבחון אותו או את חבירו אם הוא צדיק שזה דבר המסור ללב, יראה אם הוא מלמד סנגוריא ודן לזכות כשרואה דבר חסרון במי שמוחזק לצדיק, אבל אם דן לחובה את הצדיקים כשרואה חסרונם, ודן לזכות את הרשעים, יש בו שמץ רשעות....
(אמנם הגה"צ ר"א לופיאן זצ"ל כשמישהו בירר אצלו לשידוכים אם יש לבחור יר"ש, אמר שהוא לא יכול לדעת דבר שמסור ללב, וטען שהדרך אולי לבחון זאת אם לבחור יש הכרת הטוב, והא לא הביא את רבינו יונה הזה-מעשה לסתור...)

וע"ע בצל"ח מסכת סנהדרין דף כו עמוד א:
אבל אם אלו שתי מדות גרועות הם באדם אחד שמצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק לזה אין לו טענה והמלטה. דממ"נ, אם דרכו לדון את כל אדם לכף זכות, א"כ למה זה מרשיע את הצדיק, ואם דרכו להאמין לכל דבר ואינו מהפך בזכות אדם, למה זה מצדיק את הרשע. היוצא מזה מי ששתי מדות הרעות נצמדים יחדיו זה בודאי תועב הוא. ומעתה הן הן דברי שלמה המלך ע"ה מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם, דהיינו אם כל שני מדות האלה הם מצומדים יחדיו.

 

[בנאות דשא]

לשאלת הכותרת,
לי לא קשה ...

 

[נוריאל עזרא]

לא הבנת כלל את דבריי.

כאשר הראב"ד חלק על הרמב"ם במילים תקיפות בענין מסויים, היה זה חד פעמי....

זאת מניין לך היית נמצא תדיר בדרשותיו של הראב"ד? (אינני אומר שכן היה חוזר כל שבועיים סתם מעיר הערה אגבית כי לא הבנתי הטענה).

 

[משיב כהלכה]

זו ההוכחה שלך שמותר לנהוג כך? שספר דרשותיו אינו בידינו, אבל יתכן שהיה מזכירו בדרשותיו כל שבועיים?

ואולי גם היה זורק עליו עגבניות בשוק, ומכאן שמותר לזרוק עגבניות על החולקים בשוק מחנה יהודה? הרי אין לנו ראיה שלא היה זורק עגבניות...

המוציא מחבירו עליו הראיה, ולא להיפך!

ולכן אם היה לך ראיה שהראב"ד נהג כך, מילא. יכלת לומר שיש סמך למנהגו של הרב יצחק יוסף לנגח את החולקים מידי מוצ"ש במילות זלזול (הגם שבוודאי הראב"ד לא מתכבד בזה כיום, ומה הועיל לו כל מה שכתב בחריפות, ואם היתה לו אפשרות לרדת מהעולם העליון ולמחוק, בוודאי היה מוחק את כל המקומות בהם התבטא בחריפות, רק שבאותו זמן חשב שזה יהיה לתועלת).

אבל כשאין לך שמץ ראיה, מהיכי תיתי?

 

[נוריאל עזרא]

זו ההוכחה שלך שמותר לנהוג כך? שספר דרשותיו אינו בידינו, אבל יתכן שהיה מזכירו בדרשותיו כל שבועיים?

ואולי גם היה זורק עליו עגבניות בשוק, ומכאן שמותר לזרוק עגבניות על החולקים בשוק מחנה יהודה? הרי אין לנו ראיה שלא היה זורק עגבניות...

המוציא מחבירו עליו הראיה, ולא להיפך!

ולכן אם היה לך ראיה שהראב"ד נהג כך, מילא. יכלת לומר שיש סמך למנהגו של הרב יצחק יוסף לנגח את החולקים מידי מוצ"ש במילות זלזול (הגם שבוודאי הראב"ד לא מתכבד בזה כיום, ומה הועיל לו כל מה שכתב בחריפות, ואם היתה לו אפשרות לרדת מהעולם העליון ולמחוק, בוודאי היה מוחק את כל המקומות בהם התבטא בחריפות, רק שבאותו זמן חשב שזה יהיה לתועלת).

אבל כשאין לך שמץ ראיה, מהיכי תיתי?

לא אמרתי שיש לי הוכחה ושזה סמך [אני גם לא אומר שכך צריך לנהוג]. רק הערתי שאי אפשר לומר בדרך הוכחה להיפך ובסגנון שזה נכתב. אפשר לכתוב שלא נראה ולהציע אחרת או לטעון שהאומר אחרת צריך להוכיח וכו' וכו' אבל לא בוודאות.
אגב לפי התקיפות שנאמרו דברי הראב"ד אפשר בהחלט להניח שבבית מדרשו ולשומעי לקחו וכן אם היה נדרש ללמד באיזה מקום לא היה מסתפק בפעם אחת אבל זה לא מענייני סתם הערתי אגב אורחא.