ישנה תופעה מוזרה בגוש דן כמו שיש 'מדינת תל אביב' שבה המון בנ"א נורמליים מפחדים להביע את דעתם הפנימית-הלב הנקי, השכל הישר, בצורה פומבית מפחד על מקומם, מעמדם, וערכם (מרגישים שלא יקבלו אותם ולא יהיו נחשבים בעיני אליטה שבכל מקרה לא סופרת אותם...).
כך גם 'במדינת בני ברק' יש אברכים איכותיים, שפויים, שהתרגלו לעשות בדיוק מה שהמיינסטרים הליטאי עושה, לא להביע דעה אחרת, לא לייצור, שחלילה לא יתויגו תדמיתית כמשויכים לספרדים חלילה, שמה לעשות כרגע תדמיתית 'פחות נחשבים' ואם יפתחו מוסדות עצמאיים או יילכו אליהם, כל "השווי" המדומה ייאבד (תלות קבוצתית...).
במקום להבין שאדם שווה ומוערך לא בגלל הכרה של אחרים, אלא בזכות עצמו....