בעניין צאת הכוכבים של הגאונים והמציאות

איש ימיני

חבר חדש
הצטרף
3/12/25
הודעות
40
בס"ד
(אני מראש אומר אני כעת דן לפי שיטת הגאונים בלבד)
מצד אחד כתוב לא כוכבים גדולים הנראים ביום.
ומצד שני כתוב כוכב אחד וודאי יום שנים ספק שלוש לילה.
ואם כוכב אחד וודאי יום, אז איך יתכן שהשלוש כוכבים זה לא כוכבים הנראים ביום?

ועלה לי רעיון, לא מחייב שכוכב ראשון נראה אחרי השקיעה, מי אמר? אולי כיוון שהשקיעה זה דבר שלא ידוע לכולם שלא אצל כולם יש אופק נקי ויש הרים וגבעות שמסתירות, ידעו חכמים על איזה כוכב שרואים אותו סמוך לשקיעה וכל עוד שלא נראה כוכב שני אפשר לדעת שהוא יום ובאמת הכוכב השני מתחיל להראות מהשקיעה.
ומה שאמרו שלא מחשבים בכוכבים הנראים ביום הכוונה לכוכבים אחרים הנראים עוד יותר מוקדם מזה.
ועוד חשבתי מי אמר שסימן הכוכבים מתאים לשקיעה המישורית והרי השקיעה בירושלים לדוגמא יותר מאוחרת בכמה דקות מהשקיעה בבני ברק, ואילו הראות הכוכבים שווה בכל מקום, אולי הסימן הזה מתאים דווק לשקיעה בירושלים?
וכלל יש סימן בירושלמי שכל זמן שפני מזרח מאדימין זה יום, ולדעת רבי יהודה שהתחתון של פני מזרח מסיים להאדים מתחיל בין השמשות, ובאמת אחר השקיעה אפשר לשים לב שבצד מזרח נהיה אדום ואחר כך התחתון מתחיל להכסיף ולהעלם וזה גם סימן ששווה בכל המקומות בין בהר בין במישור.

למעשה נראה לי שזה כוכב צדק שהרי כוכב צדק זה הכוכב האחרון הנראה הכי סמוך לשקיעה, השאלה מתיי הוא בדיוק נראה ומתיי מתחיל להראות הכוכב השני אליו.
ואפשר גם לומר שזה מאדים ואילו צדק הוא הכוכב השני. ונוגה הוא הכוכב שנראה ביום וכמו שהירושלמי מחריג במפורש דווקא את כוכב נוגה, השאלה אם משהו יודע להגיד לי כמה זמן נראה צדק סמוך לשקיעה ומי הכוכב הנראה אחריו (לפי השקיעה של ירושלים)?
 
בס"ד
מצד אחד כתוב לא כוכבים גדולים הנראים ביום.
ומצד שני כתוב כוכב אחד וודאי יום שנים ספק שלוש לילה.
בפשטות (דעת רוב האח') שמימרא זו היא דוקא לר' יוסי שביה''ש כהרף עין, אכן לדעת מהרלב''ח (בהל' קידו''ח לרמב''ם) זה גם לר' יהודה
ואם כוכב אחד וודאי יום, אז איך יתכן שהשלוש כוכבים זה לא כוכבים הנראים ביום?
בפשטות הכוונה אחרי השקיעה ולפני ביה''ש
ועלה לי רעיון, לא מחייב שכוכב ראשון נראה אחרי השקיעה, מי אמר?
כדבריך נקט מהרלב''ח, אך למעשה אם נאמר שמימרא דכוכבים היא רק אליבא דר' יוסי (מה שמסתדר טוב) לא נראה סביר שיהיה הפרש כ''כ גדול בין כוכבים א' לב' לג'.
אולי כיוון שהשקיעה זה דבר שלא ידוע לכולם שלא אצל כולם יש אופק נקי ויש הרים וגבעות שמסתירות, ידעו חכמים על איזה כוכב שרואים אותו סמוך לשקיעה וכל עוד שלא נראה כוכב שני אפשר לדעת שהוא יום ובאמת הכוכב השני מתחיל להראות מהשקיעה.
מהרלב''ח כותב בסגנון ושנה, שזמן הככובים משתנה לפי ימות השנה (קצ''ע דבריו עם המציאות)
ומה שאמרו שלא מחשבים בכוכבים הנראים ביום הכוונה לכוכבים אחרים הנראים עוד יותר מוקדם מזה.
קצת קשה, לא כ''כ מציאותי (אבל למהרלב''ח לכאו' זה הפשט)
ועוד חשבתי מי אמר שסימן הכוכבים מתאים לשקיעה המישורית והרי השקיעה בירושלים לדוגמא יותר מאוחרת בכמה דקות מהשקיעה בבני ברק, ואילו הראות הכוכבים שווה בכל מקום, אולי הסימן הזה מתאים דווק לשקיעה בירושלים?
לפי''ז צריך לאחר השקיעה בבני ברק ב4.5 דק', אכן כך דעת בעל התניא
וכלל יש סימן בירושלמי שכל זמן שפני מזרח מאדימין זה יום,
גם בבבלי, עיין שבת ל''ה
ולדעת רבי יהודה שהתחתון של פני מזרח מסיים להאדים מתחיל בין השמשות,
רק לרב יוסף !
לרבה ביה''ש מתחיל בשקיעה אפי' שפני המזרח (היינו פני המערב) מאדימים !
אמנם דעת השו''ע ביו''ד (הביא בשם ראשונים) שיש מקום להסתפק אי הלכה כרבה או כר' יוסף ולכם יש להחמיר (משמע שלא הוכרע לגמרי כרבה דלא כשפטות הרבה ראשונים והרמב''ם, ודברי עצמו במקו''א)
למעשה נראה לי שזה כוכב צדק שהרי כוכב צדק זה הכוכב האחרון הנראה הכי סמוך לשקיעה, השאלה מתיי הוא בדיוק נראה ומתיי מתחיל להראות הכוכב השני אליו.
ואפשר גם לומר שזה מאדים ואילו צדק הוא הכוכב השני. ונוגה הוא הכוכב שנראה ביום וכמו שהירושלמי מחריג במפורש דווקא את כוכב נוגה, השאלה אם משהו יודע להגיד לי כמה זמן נראה צדק סמוך לשקיעה ומי הכוכב הנראה אחריו (לפי השקיעה של ירושלים)?
לא הבנתי
 
כוכבים מאדים ונוגה נראים עוד קודם השקיעה בהרבה זמן (אפילו אפשר שעה לפני שקיעה) כוכב צדק לעומת זה נראה סמוך מאוד לשקיעה ואוליי בזמן השקיעה ממש (את זה צריך לברר),

לגבי מימרת הירושלמי אעתיק מה שכתב משהו במקום אחר

כתוב בירושלמי ברכות
הֲדָא דְתֵימַר בְּאִילֵּין דְּלֵית אוֹרְחַתְהוֹן מִתְחַמְיָיא בִימָמָא. בְּרַם בְּאִילֵּין דְּאוֹרְחָהוֹן מִתְחַמְיָא בִימָמָא לָא מְשַׁעֲרִין בְּהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן: וּבִלְחוּד דְּיִתְחַמּוּן תְּלָתָא כוֹכָבִין בַּר מִן הַדָּא כוֹכָבָתָא.

והנה בהרבה ראשונים (רמב״ן, ריטב״א ור״ן) הנוסח שהיה לכאורה לפניהם בירושלמי הוא: ׳...כדמן חדא כוכבתא׳ (ובלבד שייראו שלושה הכוכבים כדומים לכוכב אחד, כלומר, רצופים במקום אחד ולא מפוזרים). או דדמיין כחדא כוכבתא, או "כמין חדא כוכבתא" אבל הנוסח שהיה לפני ר״ח ורשב״א הוא כמו שלפנינו.
בנוסף הנוסח שלפנינו נמצא בכתב יד מהגניזה בקהיר (שכתב ר' יוסף ראש הסדר)
בכתב יד ליידן שנכתב על ידי אחד הראשונים
בכתב יד רומי מזמן הראשונים.

ואילו הנוסח השני שמופיע בראשונים הוא לא אחיד כמו שהראיתי, וגם הוא מעיד על עצמו שהוא משובש למה כוכבתא בלשון נקבא? אם הכוונה שדומין לכוכב אחד. ובכלל הראשונים פירשו את זה על תוספת שבת אך תוספת שהת מאן דכר שמיה בסוגייה.?!

וטען חוקר אחד
שלשלת של שיבושים תלויה בגרסת הראשונים המוטעית. בראשונה נשתבש ׳בר מן׳ ל׳בד מן׳ ו׳הדא׳ ל׳חדא׳ (חילופי אותיות דומות), ואחר כך תיקנו ׳בד מן׳ ל׳כדמן׳ (כדמיין) (״פירושים וחידושים בירושלמי״)

ופשוט שהנוסח שלנו שהוא נמצא בכת"י העתיקים ודם בקדמונים הוא מחוור ונכון
והכוונה בלבד שיראו שלש כוכבים חוץ מזאת הכוכבת שזה כינוי לכוכב הלכת נוגה, שאף שהוא נראה סמוך לשקיעה לא מחשבים בו. וכך פירש המה"ץ חיות

וכן משמע במפורש בפסיקתא רבתי
בפסיקתא רבתי פסקה לא נאמר: מבקש אתה לידע עד היכן היו בני ירושלים עובדים עבודה זרה, ״הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים (עוגות) לִמְלֶכֶת (לְמַלְכַּת) הַשָּׁמַיִם״ (ירמיהו ז,יח), מהו ״לעשות כוונים למלכת השמים״? אלא שהיו עובדים מלכת השמים, זו היא הכוכבת.

אלא שהקשו על זה (משהו הביא את זה לעיל) שמה החידוש והרי זה כוכב הנרא ביום. אך לפי הירושלמי כשנראה כוכב ראשון זה מעיד שעדיין יום, ואם כן הכוכב הראשון הוא עצמו כוכב שנראה ביום ממש, רק שלא נתבלבל ונחשיב את כוכב הלכת נוגה שכנראה נראה יותר מוקדם ממנו, אמר ר' יןוסי בירבי בון את דבריו.
ובפשטות הכוכב הראשון יכול להראות גם קודם השקיעה, ואין שום הכרח בגמרא שהוא נראה דווקא אחר השקיעה, רק כל מה שאמרו שאין מחשבים בכוכבים הנראים ביום התכוונו לכוכבים הנראים בזמן בו יש אור רב. אלא בכוכבים הנראים בזמן בו אפשר להסתפק שמא כבר עדיין שקיעה (שלא בכל המקומות ניתן לדעת אם שקעה השמש או לא )לא היה להם שעונים ולוח שנה)

ולפי זה כוכבים בינוניים יכולים להתחיל להראות סמוך לשקיעה

ובדרך אגב הכוכבתא הזאת מוזכרת בסמוך בירושלמי כזיהו מוטעה לאיילת השחר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בוּן הֲדָא אַייַלְתָּא דְשַׁחֲרָא מַאן דְּאָמַר כּוֹכָבְתָא הִיא טָעְיָא זִימְנִין דְּהִיא מְקַדְּמָא וְזִימְנִין דְּהִיא מְאַחֲרָה. מַאי כְּדוֹן? כְּמִין תְּרֵין דֻּקוֹרְנִין דִּנְהוֹרָא דְסַלְּקִין מִן מַדִּינְחָא וּמְנָהֲרִין. דֵּלֹמָא רִבִּי חִייָא רַבָּא וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הַוּוּ מְהַלְּכִין בַּהֲדָא בִקְעַת אַרְבֶּל בִּקְרִיצְתָּה וְרָאוּ אַייֶלֶת הַשַׁחַר שֶׁבָּקַע אוֹרָהּ. אָמַר רִבִּי חִייָא רַבָּה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בִּירְבִּי כַּךְ הִיא גְאוּלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּתְּחִילָּה קִמְאָה קִמְאָה כָּל מָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת הִיא רָבָה וְהוֹלֶכֶת. מַאי טַעְמָא? כִּי אֵשֵׁב בַּחוֹשֶׁךְ י״י אוֹר לִי. כֵּן כַּתְּחִילָּה וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאַחַר כַּךְ וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס. וְאַחַר כַּךְ וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאַחַר כַּךְ וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת. וְאַחַר כַּךְ לַיְּהוּדִים הָיִתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה.
 
אלא שהקשו על זה (משהו הביא את זה לעיל) שמה החידוש והרי זה כוכב הנרא ביום. אך לפי הירושלמי כשנראה כוכב ראשון זה מעיד שעדיין יום, ואם כן הכוכב הראשון הוא עצמו כוכב שנראה ביום ממש, רק שלא נתבלבל ונחשיב את כוכב הלכת נוגה שכנראה נראה יותר מוקדם ממנו, אמר ר' יןוסי בירבי בון את דבריו.
ובפשטות הכוכב הראשון יכול להראות גם קודם השקיעה, ואין שום הכרח בגמרא שהוא נראה דווקא אחר השקיעה, רק כל מה שאמרו שאין מחשבים בכוכבים הנראים ביום התכוונו לכוכבים הנראים בזמן בו יש אור רב. אלא בכוכבים הנראים בזמן בו אפשר להסתפק שמא כבר עדיין שקיעה (שלא בכל המקומות ניתן לדעת אם שקעה השמש או לא )לא היה להם שעונים ולוח שנה)

ולפי זה כוכבים בינוניים יכולים להתחיל להראות סמוך לשקיעה
יש''כ הבנתי. הדברים מענינים ונכונים.
אבל הרבה סוברים שמימרא דכוכבים היא אליבא דר' יוסי וממילא אין שום הכרח לומר שכוכבי יום הם לפני השקיעה, באמת תימה לחשוב שהזמן שבין כוכב בינוני ב' לכוכב בינוני ג' הוא 14-19 דקוץ, זה נשמע הרבה.
 
בפשטות (דעת רוב האח') שמימרא זו היא דוקא לר' יוסי שביה''ש כהרף עין, אכן לדעת מהרלב''ח (בהל' קידו''ח לרמב''ם) זה גם לר' יהודה
גם דעת הגאונים בתשובתם המפורסמת שסימן הכוכבים הוא לדברי הכל (ודעת רבינו תם וודאי כך שהרי תוס' אומרים שכל המחלוקת בין ר' יהודה לר' יוסי היא בגודל הכוכבים)

וז"ל הגאונים
"ודרב יוסף קא מסתייעא דר' יהודה קא יאהיב שיעורא ליום אחר שקיעת החמה, מדקאמרינן בלא פלוגתא אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות, שלשה לילה, ותניא נמי הכי ואמר ר' יוסי בר ר' אבון ובאותן כוכבים שאין נראין ביום". ע"כ.

הגאונים מניחים שכוכב ראשון חייב להראות אחר השקיעה שכן אם הוא נראה קודם השקיעה הרי הוא כדין כוכבים הנראים ביום שאין להתחשב בהם, ועל כן רק רב יוסף הסובר שיש שיעור זמן מועט אחר השקיעה שעדיין יום מסתדר עם סימן זה שכן לשיטתו ניתן לומר שהכוכב הראשון נראה בדיוק באותו שיעור זמן אחר השקיעה שעדיין יום לר' יוסף ומייד שמסתיים שיעור אותו הזמן נראה כוכב שני.

מה שאין כן לרבה לא שייך לעשות חלוקה כזאת ואם כן לרבה כוכב אחד צריך להראות לפני השקיעה והרי כוכב הנראה לפני השקיעה הוא כוכב הנראה ביום שאין להתחשב בו.
אם כן יוצא מדבריהם שסימן הכוכבים הוא לדעת הכל, שכשנראה כוכב אחד הוא וודאי יום לכולם ושלשה כוכבים הוא לילה לכולם (ונראה שבחלק האחרון מהזמן שנראים שני כוכבים הוא לילה לר' יהודה ויום לר' יוסי אבל כלל הדבר ששיעור זה הוא מחמיר את כל השיטות) ולכן אומרים הגאונים שיש סיוע לרב יוסף הסובר שאחר השקיעה הוא עדיין יום לר' יהודה מכך שכוכב אחד הוא ודאי יום וכוכב אחד נראה אחר השקיעה מייד. כיוון שסימן הכוכבים לוקח החשבון את כל השיטות.

אמנם בהעדר הבנת הדברים על בוריים יכולים הם להראות כחידוש, אלא שלאחר הבנת הסוגיות כפי שהתברר לי לפי יש הפרשי זמנים ניכרים בין השיטות, הדברים נראים פשוטים ומסתברים ומוכרחים.

ככה זה נראה לי הרעיון של הדברים, בין השמשות של רבי יוסי מתחיל כשמסתיים בין השמשות של רבי יהודה והוא נמשך זמן מסויים, ולהלכה אנו מחמירים כר' יוסי (שבת לה.), לא ייתכן שכשיראו שלשה כוכבים יהיה זה סימן לצאת היום לרבי יהודה ורבי נחמיה ולרבי יוסי בשווה שהרי יש הפרש זמנים בניהם. ולא ייתכן שהוא יהיה כדעת ר' יהודה או ר' נחמיה שהרי הלכה כר' יוסי שהוא המאחר. ומצד שני לא ייתכן שסימן צאת הכוכבים יתאים לגמרי לר' יוסי שהרי בזמן שבו בין השמשות לר' יהודה, אותו הזמן לר' יוסי הוא יום גמור, ואם כן בזמן שרואים כוכב אחד לא ייתכן שזה יום רק לר' יוסי שהרי אנו מחמירים כמו ר' יהודה ואילו לגבי קידוש החודש מחשיבים כוכב אחד להלכה כזמן שהוא וודאי יום, גם לא ייתכן שכשרואים שני כוכבים הוא בין השמשות גם לר' יהודה וגם לר' יוסי שהרי יש מחלוקת בניהם על שיוערו, ולכן המסקנה הנראית שסימן הכוכבים לוקח בחשבון את כל השיטות ומחמיר כמו כולן.

אם כן הופעת הכוכב השלישי מתאימה דווקא כדעת רבי יוסי שהוא המאחר את תחילת הלילה מחביריו, והופעת הכוכב הראשון מתאימה דווקא כר' יהודה ור' נחמיה שהם המקדימים את תחילת בין השמשות, והופעת כוכב שני מתאימה לשלשת השיטות יחד אך לא בכל משך שיעורה (שלר' יוסי בתחילת הזמן שנראים שני כוכבים עדיין יום)
 
יש''כ הבנתי. הדברים מענינים ונכונים.
אבל הרבה סוברים שמימרא דכוכבים היא אליבא דר' יוסי וממילא אין שום הכרח לומר שכוכבי יום הם לפני השקיעה, באמת תימה לחשוב שהזמן שבין כוכב בינוני ב' לכוכב בינוני ג' הוא 14-19 דקוץ, זה נשמע הרבה.
הרעיון הוא כזה, כל הסיבה שלא משערים בכוכבים הנראים ביום, זה בגלל שהסימן של הראות הכוכבים מורה על דרגות חושך כלומר הכוכבים נראים מכך שהחשיך הרקיע, ואם רואים שלש כוכבים פירושו שהגענו לדרגת חושך מסויימת שהיא לילה וודאי. אבל בכוכבים הנראים ביום, אין ראייה זו, כי זה שאנו רואים את הכוכב לא מוכיח שאנו נמצאים בדרגת החושך הנצרכת שהרי מה שרואים את הכוכב בשמיים אינו בגלל שהחשיך שהרי גם ביום רואים אותו.
לפי זה מה שאמרו לא כוכבים הנראים ביום אין הכוונה ליום ההלכתי רק על פי העיקרון הנ"ל שצריך כוכבים הנראים מעצם ההחשכה.
ולכן אם יש כוכב המופיע באופן קבוע רק סמוך מאוד לשקיעה, ייתכן שזה הכוכב הנראה ביום כי מצד אחד הוא לא יכול להופיע גם שעה לפני השקיעה כמו כוכב נוגה למשל אבל מצד שני מסתבר שמה שאמרו כוכב אחד וודאי יום הכוונה לכוכב הזה, שאפילו שיכולים לחשוב שכבר שקיעה מי שלא נמצא על הר גבוה או שהאופק מוסתר והזמן הוא באמת מאוד קרוב לשקיעה, אם כל זה הואט מתחיל להראות ביום
 
ראשי תחתית