למה אין ספריית מחניים על צדיקים משלנו?

אם אתה מתכוון לשל וולך
כולו גיבובי שטויות וחצאי אמיתויות
על סמך מה אתה אומר זאת?
אני לא מתכוון לסיפורים עצמם
אלא בעיקר על אופן הצגת פורת יוסף כמקום אדיר של עיון עמוק וכל התלמידים יושבים כמו לפני הגבורה
זה חוטא לאמת
תור הזהב של פורת יוסף נגמר לפני שבעים שנה בערך
מאז כמעט ולא היה שום כלום
ועוד נקודה סגנון הכתיבה של וולך בלתי ניתן לקריאה אחרי גיל 15

זה נושא ארוך (פורת יוסף) שכתבתי בו פעם באורך בפואצה"ח
 
אמת. חריף מידי.
אם כי אצל העיראקים והחלאבים אין את סגנון הסיפורים שיש אצל המרוקאים ואכמ"ל
ואולם, כעבור תקופה בא המפנה הגדול לבית. פעם נכנסה הרבנית מזל לחדר צדדי, שם מצאה לפתע מטבע. היא חשבה כי המטבע שייך לבעלה והוא נפל לו. אבל היא המשיכה לחשוב מנין בא מטבע זה? ואי אפשר שהוא שייך לבעלי. הרי אפילו בעת ההריון לא היה לו אוכל לתת לי, ורק השכנות נתנו לי? ואולם, מאז אותו יום מצאה בכל יום מטבע באותו חדר. במטבע זה היתה קונה אוכל, מסדרת מעט את הבית, והרווחה החלה להכנס הביתה.
באחד הימים פנה אליה בעלה, רבי משה אהרן ושאל אותה מתוך סקרנות: מאין בא לך כסף? הרי אני לא נותן לך כסף? מהיכן יש לך כסף לקנות אוכל? אז ענתה לו: מה פתאום! אתה באמת לא נותן לי אוכל, אבל חשבתי כי אתה משאיר כל יום מטבע בחדר פלוני במקום פלוני, משם אני לוקחת את המטבע ובו אני קונה אוכל.
בתחילה, כששמע רבי משה אהרן את הדברים, לא האמין לאשתו, ואמר לה: אני מקוה כי אינך משקרת. ושוב שאל אותה מהיכן הכסף? אז ענתה לו: איני יכולה לומר לך מהיכן הכסף, כי גם אני לא יודעת, אבל בחדר פלוני יש כסף בכל יום.
אז החליטו הרב והרבנית לסגור את הדלת על מנעול ובריח, ולראות כיצד יפול דבר. למחרת בבוקר פתחו את הדלת, ו... שוב היה מטבע בתוך החדר. פחד גדול נכנס ללבו של רבי משה אהרן באומרו: אבל אני לא שמתי כאן כסף... אז הבינו כי זהו נס משמים.
 
ואולם, כעבור תקופה בא המפנה הגדול לבית. פעם נכנסה הרבנית מזל לחדר צדדי, שם מצאה לפתע מטבע. היא חשבה כי המטבע שייך לבעלה והוא נפל לו. אבל היא המשיכה לחשוב מנין בא מטבע זה? ואי אפשר שהוא שייך לבעלי. הרי אפילו בעת ההריון לא היה לו אוכל לתת לי, ורק השכנות נתנו לי? ואולם, מאז אותו יום מצאה בכל יום מטבע באותו חדר. במטבע זה היתה קונה אוכל, מסדרת מעט את הבית, והרווחה החלה להכנס הביתה.
באחד הימים פנה אליה בעלה, רבי משה אהרן ושאל אותה מתוך סקרנות: מאין בא לך כסף? הרי אני לא נותן לך כסף? מהיכן יש לך כסף לקנות אוכל? אז ענתה לו: מה פתאום! אתה באמת לא נותן לי אוכל, אבל חשבתי כי אתה משאיר כל יום מטבע בחדר פלוני במקום פלוני, משם אני לוקחת את המטבע ובו אני קונה אוכל.
בתחילה, כששמע רבי משה אהרן את הדברים, לא האמין לאשתו, ואמר לה: אני מקוה כי אינך משקרת. ושוב שאל אותה מהיכן הכסף? אז ענתה לו: איני יכולה לומר לך מהיכן הכסף, כי גם אני לא יודעת, אבל בחדר פלוני יש כסף בכל יום.
אז החליטו הרב והרבנית לסגור את הדלת על מנעול ובריח, ולראות כיצד יפול דבר. למחרת בבוקר פתחו את הדלת, ו... שוב היה מטבע בתוך החדר. פחד גדול נכנס ללבו של רבי משה אהרן באומרו: אבל אני לא שמתי כאן כסף... אז הבינו כי זהו נס משמים.
ממש רגל של זהב...

אבל עדיין, לא חושב להפוך את האשכול לעניינים מהסוג הזה.
 
לא. כוונתי לספר שיצא ממש לאחרונה, לפני כחצי שנה שנה.
ובנוגע לספרו של וולך נראה שהוא דוקא אמין ומוסמך, ובסוף כל פרק מופיעה רשימה של מקור כל סיפור וסיפור.
כשהייתי אצל מרן הגרי"ח סופר שליט"א בחנוכה האחרון דיבר הרבה בשבח הספר והתפעל ממנו מאוד.
לגבי ספרי "רבנו האור לציון", אני גם התרשמתי שהמקורות נכונים ומבוררים, וגם העיצוב נאה (ובפרט שזה התחיל לצאת לאור לפני למעלה מעשור), אך סגנון הכתיבה נורא ואיום.
 
בקושי סב סבו היה מרוקאי.
למה בקושי?
אם הוא לא מרוקאי מי מרוקאי

המרוקאים המערבּים שהיו פה דורות רבים בארץ שונים מאד מהמרוקאים המקוריים והם מאד דומים לעיראקים במרמור ובעקשנות
כמו לדוגמא חלקים ממשפחת שלוש ועוד
ולכן מבחינת הסגנון, לא נכון להכלילם עם המרוקאים שעלו בדור האחרון
 
ראשי תחתית