ואולם, כעבור תקופה בא המפנה הגדול לבית. פעם נכנסה הרבנית מזל לחדר צדדי, שם מצאה לפתע מטבע. היא חשבה כי המטבע שייך לבעלה והוא נפל לו. אבל היא המשיכה לחשוב מנין בא מטבע זה? ואי אפשר שהוא שייך לבעלי. הרי אפילו בעת ההריון לא היה לו אוכל לתת לי, ורק השכנות נתנו לי? ואולם, מאז אותו יום מצאה בכל יום מטבע באותו חדר. במטבע זה היתה קונה אוכל, מסדרת מעט את הבית, והרווחה החלה להכנס הביתה.
באחד הימים פנה אליה בעלה, רבי משה אהרן ושאל אותה מתוך סקרנות: מאין בא לך כסף? הרי אני לא נותן לך כסף? מהיכן יש לך כסף לקנות אוכל? אז ענתה לו: מה פתאום! אתה באמת לא נותן לי אוכל, אבל חשבתי כי אתה משאיר כל יום מטבע בחדר פלוני במקום פלוני, משם אני לוקחת את המטבע ובו אני קונה אוכל.
בתחילה, כששמע רבי משה אהרן את הדברים, לא האמין לאשתו, ואמר לה: אני מקוה כי אינך משקרת. ושוב שאל אותה מהיכן הכסף? אז ענתה לו: איני יכולה לומר לך מהיכן הכסף, כי גם אני לא יודעת, אבל בחדר פלוני יש כסף בכל יום.
אז החליטו הרב והרבנית לסגור את הדלת על מנעול ובריח, ולראות כיצד יפול דבר. למחרת בבוקר פתחו את הדלת, ו... שוב היה מטבע בתוך החדר. פחד גדול נכנס ללבו של רבי משה אהרן באומרו: אבל אני לא שמתי כאן כסף... אז הבינו כי זהו נס משמים.
