לענות אמן באמצע ספירת העומר?

[בקצרה ממש]

לאחר שאמר 'היום אחד עשר יום לעומר', לפני שהמשיך 'שהם שבוע אחד וארבעה ימים' שמע את חבירו מסיים את הברכה, האם יענה אמן?
בפשטות, למה לא? הרי סיים את המצווה מעיקר הדין וגם אם ההמשך הוא חלק מהמצווה, כבר אינו הפסק בין הברכה למצווה כי כבר התחיל את המצווה.
אכן?

 

[אלישמע]

לדעת הרמב"ם היומי והשבועי הן מצוה אחת ולא שתים.
ומה שכתבת שעכ"פ התחיל את המצוה, זה קצת קשה, כי אם זו מצוה אחת, אז כל עוד ולא סיים את הספירה לא התחיל את המצוה.
בשונה מבדיקת חמץ, ששם גם בבדיקה כל דהו זו מצוה שלימה. (חצי ספירה אינה ספירה).

 

[בקצרה ממש]

קצת משמע שאנו לא נוהגים כהרמב"ם בפרט זה שאומרים 'לעומר' מיד לאחר ספירת הימים קודם ספירת השבועות (ויש לעיין גם בזה בנפרד).
ועוד, איני זוכר מקור עכשיו (כמדומני רשב"א בתשובה), גם באמצע קריאת המגילה מותר לענות 'אמן' ואף אם הפסיק בדיבור ממש אינו חוזר ומברך, הרי שאפילו באמצע מצווה כל שהתחיל יכול להפסיק.

 

[אלישמע]

קצת משמע שאנו לא נוהגים כהרמב"ם בפרט זה שאומרים 'לעומר' מיד לאחר ספירת הימים קודם ספירת השבועות (ויש לעיין גם בזה בנפרד).

לא בהכרח, אלא אנו מבארים תחילה של מה הם אותם "כך וכך" ימים, ואז מפרטים שהם כך וכך שבועות של אותו ענין.

ועוד, איני זוכר מקור עכשיו (כמדומני רשב"א בתשובה), גם באמצע קריאת המגילה מותר לענות 'אמן' ואף אם הפסיק בדיבור ממש אינו חוזר ומברך, הרי שאפילו באמצע מצווה כל שהתחיל יכול להפסיק.

יש הבדל בין מקרא מגילה, שדינו כהלל ופסוקד"ז, לשאר מצוות.
והגם שאף בהלל אנו מברכים ברכת המצות, מ"מ צריך ראייה שגם ספירה גרידא דומה.
אם כי יתכן שאתה צודק, וכל שאמר ענין שלם "כך וכך ימים לעומר", יכול לענות אמן, אבל לענ"ד צריך ראיה.

 

[בקצרה ממש]

יש הבדל בין מקרא מגילה, שדינו כהלל ופסוקד"ז, לשאר מצוות.

שוב, איני זוכר מקור, אבל גבי קריאת המגילה כותב הרשב"א שכיון שהתחיל שוב לא הוי הפסק וכמו שמי שברך המוציא ואכל מעט שלא נחשב הפסק על ההמשך.