לקראת עונת הרישום: האם עולם הישיבות הספרדי קטן יותר?

[כהנא דמסייע]

לא יידע לכבד אותם או את המקום שבו הם נמצאים הוא לא יצליח במהות ובעומק לגרום להם שילכו בדרכו גמרי, גם אם יעשו שינוי בגלל ההתעמתות עם האמת....

עם זה אני מסכים
צריך לכבד
כדי להנחיל חינוך

 

[דמדומי זריחה]

אם אתה מתכווין לזו של הילקו"י, כמדומני שגם אתה מבין שעם כל הכבוד יש חילוק עצום בינו לבין דגה"ת. (על מעמדו של ראש ישיבה בחיי תלמידו, למשל)

עובדתית ומספרית זה לא נכון, אלו הרואים את עצמם כתלמידיו של מרן הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א חיים אותו, תורתו, השקפתו בכל הוויתם יותר מכל או רוב ראשי הישיבות האחרים לכה"פ ביחס לבני גילו..

אם אתה מתכוין לזו של הגרא"ס, הרי בפיו הצהיר שהוא כפוף להוראותיהם של הגרמ"ה והגרד"ל, אז למה לא ללכת למקור?

סוגית העיר אלעד, ולא רק...
כשמרן הגרא"ס שליט"א אומר מנהיג הוא מתכוון שמרן הגרד"ל מנהיג מרכזי הוא לא מתכוון לבלעדי, או שהוא כפוף להוראותיהם.... (למרן הגר"ג אדלשטיין זי"ע ולמעלה, הוא היה כפוף, למרן הגרד"ל לא ראיתי ...)

 

[שאינו יודע לשאול]

לישיבה לבעלי תשובה מגיעים החוזרים בדיוק בשביל זה לשנות את העיוות בדרך החיים, לעומת זאת לישיבה רגילה הבחורים לא מגיעים להתנגד ולהתכחש למוצא/מגזר... אלא לגדול בתורה, ביראה....
דרך אגב גם בישיבה לחוזרים בתשובה אם הרב המחזיר בתשובה לא יידע לכבד אותם או את המקום שבו הם נמצאים הוא לא יצליח במהות ובעומק לגרום להם שילכו בדרכו גמרי, גם אם יעשו שינוי בגלל ההתעמתות עם האמת....

נ"ב: כתבתי מפורש שהרב אינו צריך להיות כסגנון ותרבות תלמידיו כדי להשפיע עליהם.... אבל רק שלא יבוז לסגנון שלהם/יידע לקבל אותם עמוק בתוך הלב בלב...

אמת דברת.
ויש כאן שתי שאלות נפרדות, האחת - מקומה של ה"ספרדיות" או [היותר מדויק] השייכות החברתית בהקשר העדתי, בחייו של בחור ישיבה, כמה היא מרכזית וכמה היא דרמטית בבואנו להגדיר את זהותו, להתרשמותי זה אכן קיים אבל נוכח ומשמעותי הרבה פחות ממה שזה נמצא בשיח על הנושא, לבד מערב בחירות ממש בסמוך, או כשיש איזה מחלוקת בין מנהיגי המחנות שהיא באמת ברמה גבוהה.
השנית - מה מוצאים מאות ורבבות תלמידי החמד היקרים השייכים חברתית בהקשר העדתי - לקבוצה שכת"ר מייצג כאן בכבוד, בישיבות שמניפות דגל שונה באופן מסוים ?
וכדי לא להישאר תיאורטי אתן דוגמא פשוטה ---
בישיבה מסוימת בירושלים שבה לומד בחור שאני בקשר עימו, [אמנם אני עצמי לא נמצא שם אז יתכן שהסיפור לא מדויק - אם כי המסר בהחלט כן], התעורר ויכוח עצום בין מספר בחורים לבין הנהלת הישיבה בנוגע לנסיעה להלוייתו של הגר"ש בעדני, אשר מועצת חכמי התורה פסקה בסכינא חריפא לצאת גם בישיבות קטנות בירושלים להלוייה שהיתה בבני ברק, ואילו הגרי"ג אדלשטיין פסק שבירושלים לא יבטלו תורה ביום זה.
ובעצם היה כאן מבחן פשוט מי המנהיג שלנו, והבחורים כפי שהם משייכים את עצמם למפלגה שהנהגת הישיבה [אז, היום איני יודע] לא שייכת אליה, וכפי שבהלכה הם נוהגים כפי שאומר חכם יצחק ולא כפי שהנהגת הישיבה היתה רוצה שיראו את עולם ההלכה, כך גם כאן הבחורים טענו חכמי התורה הם המנהיגים שלנו ועלינו ללכת, ואז ראש הישיבה אתגר אותו עם מבחן לוגי פשוט, והוא אם אני לא "הרב" שלך, והשיעורים שאתה כל כך אוהב הם רק בשביל להתחדד [מה שאפשר לעשות גם בסיכומי השיעורים או בשמיעת ההקלטה], האם אני יכול לסגור איתך מעכשיו ישיבה גדולה ששייכת להנהגת הקבוצה שאתה רואה את עצמך חלק ממנה ??
או שבימי הקיץ תלך כסהרורי ותצווח מדוע לפלוני נתנו ישיבה אשכנזית ולך לא ?!
ואחרי שנניח לא יתנו לך תרצה ישיבה ספרדית שמונהגת בדיוק כמו הקו של הנהגת הישיבה קטנה שלך ?!
[אגב זה בדיוק מה שקרה עם אותו בחור ועם רבים מחבריו באותו קיץ - אפרופו נושא האשכול].
אז אולי ראשי הישיבות בקו ""הלא נכון"" עושים משהו ממש נכון, ורק הם יודעים איך לעשות אותו ?!
ואולי זה קשור אחד לשני ?