לראות ולהתענג: הקבלת פני רבו בפלפולא דאורייתא

כל מה שקורה עם הגרד״ל הוא אכן מיוחד מאוד.
וזה לא היה קורה (ולא קרה) בתקופת הגרי״ג וכ״ש בתקופת הגראי״ל. מדובר כאן באישיות מיוחדת. חופף לגיל 100, וכל ראשי הישיבות מחשיבים אותו כלמדן עצום, ואפילו לפי הסגנון של גדולי הלמדנים. בשונה מב׳ הגדולים הנ״ל שלא היו דוגלים כ״כ בעיון הלמדני עד כדי כך. ומשום כך, מסוגל הוא לאגד ולאחד ציבור כזה. ובפרט עם ראשי ישיבות גדולים כאלה. (כמו הגרי״ב שרייבר שלא נופל בידיעת התורה, ובעיון שלו מכמעט אף ראש ישיבה, והגר״א גרבוז שיודע את הש״ס בעיון, והגרח״פ ברמן שהתורה מונחת בכיסו למי שיודע, והגר״א וייס אשר הוא למדן עצום עד להלכה ועוד ועוד.)
ואני חושב שלא יקום עוד הרבה זמן איש גדול כזה שיכול לאחד את זה.

ומעתה, לעדתינו, מי יכול להצביע על גדול שכולם פה אחד יכולים להצביע ולומר שהוא גדול מכולנו. כל א׳ נקט סגנון אחר, וקשה מאוד לאחד את כולם. (אולי איש כמו הג״ר ישי טולדנו יוכל בעוד כמה שנים לאחד את כולם.)
 
המעמד המרטיט הזה שהיה אתמול בהובלתו של מרן ר' דב, עם היקף הידיעות, הגאונות, העמקות, החשבונות בחדוותא דשמעתין מעורר חשק עצום לגדול בתורה באמת.... להיות ת"ח ששקוע בחיי עולם על פני ההבלים

אבל הוא יכול גם לפעמים לגרום לאברכים (ולבחורים...) שיגעים בתורה יומם ולילה חולשה, איך אפשר להגיע לדרגא כזאת של גדלות אמיתית בתורה, איזה מרחק יש לנו מהגדולים הללו.... לגרום לייאוש שלעולם זה לא אפשרי, וליצור רפיון וזלזול בכל המאמץ והעמל...

אבל איך כן אפשר לתרגם כזה מעמד להתחזקות אישית בתורה, ולרצות גם?! בלי להיות חלשים ונרפים, בלי להחדיר ש-לנו לעולם אין סיכוי?
אם נפנים שה' לא דורש מהאדם מה שהוא לא יכול (מרן הרב שטיינמן אמר פעם שמי שחושב שה' דורש ממנו מה שאינו יכול הוא בעל גאוה...) אלא רוצה שכ"א ישיג בתורה הקדושה את מה שה' הכין לו שישיג-וגם אם לפעמים קבע שישיג פחות.....חושב שמופיע ברב וולבה זי"ע שהיום פקודת שנתו (יט ניסן)

ולכן מי שרוצה יכול לתרגם את מה שקרה אתמול במעמד האדיר ולהתאים לעצמו מה הוא יכול לקחת אולי תוספת של 3 דקות (!!!) אולי מחשבה נוספת/ התעמקות יתירה, אולי דקדוק ודיוק נוסף בדברי רש"י, אולי התעכבות של דקה להבין יותר-אם זה יהיה קבוע הוא קנה את עולמו...
 
אני חושב שהתרגום הוא שאיפה לידיעת בבלי וירושלמי בעיון גם בדור שלנו!
זה ברור, אבל מה לעשות שאם זה התרגום היחיד הרבה בני תורה שראו את האירוע ונפעמו מעוצמות התורה שהיו שם, התפיסה הפנימית שלהם שאליהם זה לא קשור, ולא שייך, ונפסיד אותם את ההתרוממות שמתאימה להם שהם יכולים להשיג מכזה אירוע...

חוץ ממה ששאיפה ענקית כזאת לידיעת כל התורה בעיון אינה מובילה בפרקטיקה להתעלות ולגדילה אלא למשהו דמיוני ולא ישים זה המציאות ואלו התוצאות בשטח, מעטים אלו שיכולים למנף כזה אירוע קדוש לשאיפה עצומה של בבלי וירושלמי בעיון וליישומה-ואז שוב נחיתות שאי"ז קשור אליי, וזה למעלה מהשגתי...

הרב וולבה בשם ר' ירוחם כל הזמן אמר "רק לא לטפס לשמיים" כי בעבודה הרוחנית גודלים ע"י דעת לא ע"י דחף עיין ערך פרומקייט (עלי שור ח"ב עמ' קנב) במיוחד בדורינו אנו..
 
זה ברור, אבל מה לעשות שאם זה התרגום היחיד הרבה בני תורה שראו את האירוע ונפעמו מעוצמות התורה שהיו שם, התפיסה הפנימית שלהם שאליהם זה לא קשור, ולא שייך, ונפסיד אותם את ההתרוממות שמתאימה להם שהם יכולים להשיג מכזה אירוע...

חוץ ממה ששאיפה ענקית כזאת לידיעת כל התורה בעיון אינה מובילה בפרקטיקה להתעלות ולגדילה אלא למשהו דמיוני ולא ישים זה המציאות ואלו התוצאות בשטח, מעטים אלו שיכולים למנף כזה אירוע קדוש לשאיפה עצומה של בבלי וירושלמי בעיון וליישומה-ואז שוב נחיתות שאי"ז קשור אליי, וזה למעלה מהשגתי...

הרב וולבה בשם ר' ירוחם כל הזמן אמר "רק לא לטפס לשמיים" כי בעבודה הרוחנית גודלים ע"י דעת לא ע"י דחף עיין ערך פרומקייט (עלי שור ח"ב עמ' קנב) במיוחד בדורינו אנו..
אני חושב שאתה מבלבל בין שני נקודות
א. שאיפה כללית
ב. מה הצעד המעשי שלי

השאיפה הכללית ודאי מובילה בסוף לתוצאות, ור' ישראל אמר שאם לא היה שואף להיות הגאון לא היה ר' ישראל...

אבל כמובן בסוף צריך להוריד את זה לצעדים עקביים ומעשיים.
 
מה שברור
שאחר שרואים כזה מעמד עם גדולי ראשי הישיבות
צריך :
א. ללמוד מהם (איך שהשקיעו בלימודם יומם ולילה).
ב. ללמוד מהם (לשמוע שיעורים מהם, הדבר מוסיף המון המון, שהרי מסובך מאוד לגדול לבד ע״י לימוד ש״ס ופוסקים בפינה שלו).
 
אני חושב שאתה מבלבל בין שני נקודות
א. שאיפה כללית
ב. מה הצעד המעשי שלי

השאיפה הכללית ודאי מובילה בסוף לתוצאות, ור' ישראל אמר שאם לא היה שואף להיות הגאון לא היה ר' ישראל...
הבלבול שקיים הוא דווקא בנושא השאיפות שרבים חללים הפיל ולא סתם רבים מגדולי המוסר בזמנינו יוצאים חוצץ כנגד המונח שאיפות בדורות האחרונים, וטוענים שמדובר בנושא ששייך לדורות הקודמים שהיה להם יותר כוחות ודעת גם לשאוף כראוי וגם לנתק בין השאיפה הכללית לצעד המעשי....

במיוחד שלחלק מאוד גדול מבני התורה ששוקדים יומם ולילה לדעת בבלי וירושלמי בעיון מדובר בשאיפות לא ריאלית כיום לפי הכוחות, וע"ז הוספתי שפעמים שצריך להכיר את המגבלות...
 
חדש זה איסור אכילה
או איסור בעצם הדבר?
לפני כ18 שנה הגר"מ גרוס הק' איזו קו' בשיעור בהמשך הזמן, בענין חדש, ואמרתי שזה דבר שיש לו מתירים. ואמר שזה לא דבר שיש לו מתירים. אולי זה תלוי בחקירה שלך.
 
חדש זה איסור אכילה
או איסור בעצם הדבר?
בפשטות נקטינן דכל איסורי תורה הם איסורי חפצא, ודרבנן גברא, כידוע הנתיה''מ בסי' רלד.
אלא שיש לדון מצד שהדבר פוקע בזמן מסויים ממילא, ואם כן יש הרבה שכותבים דאיסור התלוי בזמן הוא איסור גברא.
 
בפשטות נקטינן דכל איסורי תורה הם איסורי חפצא, ודרבנן גברא, כידוע הנתיה''מ בסי' רלד.
אלא שיש לדון מצד שהדבר פוקע בזמן מסויים ממילא, ואם כן יש הרבה שכותבים דאיסור התלוי בזמן הוא איסור גברא.
גם איסור אכילה זה איסור בחפצא
מהצד השני
קדשים זה מצוה בעצם ומצוות אכילה בחפץ
ותרומה זה מצווה בעצם ושונה מקדשים
ופירות שביעית זה ודאי מצווה בעצם מבלי מצוות אכילה
ולגבי מש"כ עם איסור התלוי בזמן זו חקירת האתוו"ד
 
גם איסור אכילה זה איסור בחפצא
מהצד השני
קדשים זה מצוה בעצם ומצוות אכילה בחפץ
ותרומה זה מצווה בעצם ושונה מקדשים
ופירות שביעית זה ודאי מצווה בעצם מבלי מצוות אכילה
ולגבי מש"כ עם איסור התלוי בזמן זו חקירת האתוו"ד
אבל לא הבנתי מה זה קשור לנדון של איסורין מבטלין זה את זה. בין חדש לחמץ.
 
ראשי תחתית