זה הענין
ההבדל הוא שאם נוסח מסויים נמצא 'בכל' עדות ישראל, אלא שאחד מהמפרשים לא ידע שכך הנוסח אצל 'כולם', וחשב שהוא ט"ס וכתב להגיה 'מסברתו' - דבר כזה צריך להחזיר לקדמותו.
כמדומני שישנו גם בנוסח ארם צובה רפ"ז [לא בדקתי כעת, אבל כך זכור לי].
מאיזה שנה זה?
מדוע?
זהו מנהג מאוחר.
מה זה קשור לרצה נא במנוחתנו? הם סברו שבמוסף צריך לומר את כל הנ"ל.
אין 4 עדות אלא ב' עדות.
וצרפת, ופרובנס, וקטלוניא, וגאוני בבל והרמב"ם ועוד.
אוסופי בכדי לא מוספינן
ישמחו במלכותך הם אומרים גם בשבת רגילה רק במוסף. הצילום שהבאת כנראה מתפילה אחרת.
כי זה נוסח מובהק של שבת ואינו מסדר התפלה של יו"ט. ואעפ"כ לא ראו כל חסרון להוסיפו בתפילה של יו"ט.
במוסף כנראה שכן. (אם כי לא ברור למה בשאר תפילות לא, וכפי שנתקשה הלבוש והורה לומר בכל התפלות)
4 עדות שלא הקפידו שלא להוסיף הוספות של שבת.
דומני שזהו נוסח תפילה אחד, או עכ"פ התפצלות של נוסח אחד. עכ"פ אין נפק"מ כ"כ בזה כל זמן שלא שמענו שיש בכך קפידא לשיטתם.
הרמב"ם ועוד גם לא הזכירו שבת סמוך לחתימה. אז לדעתו יש קפידא בכך שלא להזכירו?
אז כנראה שיש הבדל בין מוסף לשאר התפלות.
מי שהוסיף במוסף - אין ללמוד ממנו לשאר התפלות. זהו דין במוסף.
לא צריך קפידא כדי שלא להוסיף.
הרמב"ם גם לא הזכיר שבת ביעלה ויבוא בתפלת שבת וחג כך שודאי אין ללמוד ממנו
לא מוסיפים.
הכונה היא שלדידן אין ללמוד מדברי הרמב"ם.
אם יש איזה צד שההוספה במקום זה יש בה גריעותא וכפי שהסביר בעל המאמר - אף אם יש ספק קל, עדיף לחזור למנהג הקדום והבטוח.
וכיון שיש לומר כך וכך - נשאר במנהג הקדום ולא נשנה.
תמוה עד מאוד
