פסקי תשובות אורח חיים סימן כה
כט. תפילין בעת ברית מילה
מ"ב סקנ"ה: וביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ עד אחר המילה, כי מילה הוא אות ותפילין הם אות. ועל 221 פי שניים עדים יקום דבר, בימות החול - אות מילה ואות תפילין, ובשבתות וימים טובים - אות מילה ואות שבת. ובראש חודש - נכון לחשוש לדיעות המקובלים223 הסוברים שממוסף ואילך יש בו הארת יום טוב ואין להניח שוב תפילין גם לא לצורך ברית מילה.
ומצינו דיעה בין המקובלים שגם בעת ברית מילה יש התגלות הארת הכתר כעין מוספין דמועדים ור"ח ואין להיות אז בתפילין, ויש שנהגו שאם חלצו התפילין לא הניחו שוב קודם הברית (לחשוש לסברא זו), אמנם המנהג הפשוט על פי המקובלים והפוסקים226 שאבי הבן לבוש בתפילין בעת מילת בנו, וגם הסנדק227 והמוהל וכן שאר הציבור ראוי שלא יחלצו התפילין כשהברית סמוך התפילה.
הערות סימן כה הערה 221
221. לבוש סי' כ"ט, פמ"ג מ"ז סי' ל"א סק"ב, וכ"ה בפסקי תרוה"ד סי' ק"ה בשם הסמ"ג ובמהרש"א (ברכות י"ד. ד"ה כל הקורא), ובזה סרה תמיהת כמה ספרים דבלבישת תפילין בברי"מ פוגע כביכול באות הברית, דאינו, דבעינן ב' אותות, החיד"א בס' מראית עין ליקוטים בסוה"ס סי' מ', וע"ע שו"ת אג"מ ח"ד סי' ק"א.
הערות סימן כה הערה 223
223. דלעיל הערה 211, ובקונטרס עטרת משה (להגר"י הלל) שיש נוהגים להניח תפילין אם הברי"מ לאחר שהגיע עת מנחה גם בר"ח, וכדיעות הסוברים שכבר עת תפילין אז (וכדלעיל הערה 211).
הערות סימן כה הערה 226
226. וכדאיתא במג"א ומשנ"ב ושאר אחרונים הכא, ובש"ך יו"ד סי' רס"ה סקכ"ד ובקיצוש"ע סי' י' סעי' י"ט וכה"ח סקצ"ב ובשם עוד הרבה אחרונים, ובאות חיים ושלום (סקי"ח) שכן נהג על פי קבלת אבותיו ובעל בני יששכר ובעל דברי חיים מצאנז זי"ע (אלא שמסיים דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד), ובס' עוד יוסף חי חיי שרה אות א' שיש סוד נסגב בזה, אלא שנחלקו המנהגים האם נכון יותר בתפילין דרש"י או בתפילין דר"ת - עיין ס' כורת הברית סי' רס"ה.
הערות סימן כה הערה 227
227. כסתימת לשון הפוסקים הנ"ל שכל הציבור לבוש בתפילין, ובמראית עין להחיד"א (שם) "מנהג ותיקין נאה למול ולהיות סנדק בתפילין", ובשו"ת באר משה ח"ח סי' נ"ה שכן היו נוהגים בקדמת דנא בכל קהילות הקודש שהיו מביאים התינוק למול מיד בגמר תפילת הציבור עוד קודם 'עלינו לשבח' וכל הקהל והמוהל והסנדק בתפילין, אלא לענין המוהל כתב באות חיים ושלום (שם) שהוא נוהג לחלוץ התפילין מפני אומנות המילה שלא תהיה היד קשורה ברצועות ויוכל למול ולפרוע כהוגן וכן נהג אביו זצ"ל, אמנם הד"ח מצאנז היה לבוש תפילין גם כשהיה מוהל (אוצר החיים אות צ"ב).