לבישת טלית ותפילין בברית

למדים ממה שכתוב בספרי רבותינו
וכתוב בכמה וכמה ספרים שאין צורך להניחם במילה, ויש שאסרו זאת אפילו.
ועיין בשו"ת תורת יקותיאל המובא שם.
1764233239496.png
 
וכתוב בכמה וכמה ספרים שאין צורך להניחם במילה, ויש שאסרו זאת אפילו.
לגבי לאסור - ודאי שאין הלכה כמותם אחר שכל גדולי האחרונים כתבו שאין בזה בעיה, ואם המילה לאחר התפילה כלל הציבור ישארו עם התפילין.
ובודאי שיש בזה גם היתר גמור, וכמ"ש הגרע"י זצ"ל - "יש לו ע"מ שיסמוך ובשופי".
ועל כן, הנוהגים להניחם הוא בודאי מנהג ותיקין וכפי שכתבו החיד"א והלב חיים.
 
ועל כן, הנוהגים להניחם הוא בודאי מנהג ותיקין וכפי שכתבו החיד"א והלב חיים.
נכון שהוא מנהג המבוסס על החיד"א ודעימיה.

אבל שאר גדולי ישראל שלא נהגו כן (וכפי שהעיד ביבי"א) מנהגם מבוסס ע"פ האחרונים הנ"ל.
 
כל דברי מרן החיד"א נראים רק שמתפלל שם כדבריו במחזיק ברכה.
הצג קובץ מצורף 13490
כבר קדמוהו, ואינה "המצאתו".
הצג קובץ מצורף 13491
א. רבינו הרב חיד"א במראית העין שצוטט לעיל ע"י הרב במערבא אמרי כתב שמנהג נאה ויאות להניח תפילין, על כן נראה שכוונתו במחזיק ברכה על שאר הנוכחים בברית ולא על הסנדק, שאצל הסנדק [ואולי גם אבי הבן] נאה ויאות להניח תפילין גם כאשר אין הברית אחר שחרית.
ב. בקטע שהביא כת"ר מיביע אומר לא רואים שהרב שולל את המנהג, אלא שמביא שיש שנהגו בו ויש שלא נהגו, ובאמת גדולי הפוסקים שהובאו כאן כתבו זאת על לאחר שחרית, רק נראה שרבינו חכם עובדיה שולל זאת בר"ח וזה מסתבר טובא.
ובאמת לא נראה שיש סברא ברורה לחלק בין אחר שחרית לבין אמצע היום, שכן אם יש עניין להניח תפילין מדוע יהיה אותו העניין רק אחר שחרית, ואם אין בזה צורך א"כ גם לאחר שחרית יחלצו כמנהגם בכל יום.
ג. והביאור המסתבר לענ"ד בדברי גדולי האחרונים הוא שדעתם היתה אחת משלוש - או שיש בזה ענין כל שהוא אבל לא להטריח את הסנדק והציבור להניח במיוחד, ולפי"ז אם ירצו להניח ודאי יש בזה טעם הגון ויאות. או שהמציאות היתה בזמנם שהיו מלים אחר שחרית ודברו על מה שהיה לנגד עיניהם, אבל אה"נ גם בצהריים יש עניין. או שאחר התפלה הקהל כולו לא יסיר תפילין, ועל זה דברו הפוסקים, אבל בזמן אחר ביום הסנדק ואבי הבן יש עניין גדול להניח שהרי שתיהן אות ויש בדבר גם סוד נשגב כמו שהובא לעיל.
ד. מה שגדולי ישראל [חלקם] לא הניחו - הוא מפני שאין חובה בדבר, רק שזהו מנהג שיש בו טעם ויסוד והוא ראוי ונאות, ואין כאן דין או חובה, וא"כ מי שרוצה לנהוג כן, אין בו משום הוצאת לעז ולא שום גנאי.
 
ראשי תחתית