מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו (לד כט)
הקשו הראשונים מדוע בלוחות הראשונות לא זכה משה רבינו לקירון אור פניו, ורק בלוחות האחרונות כתוב קירון אור פנים.
והחזקוני כתב ליישב דכיון דלוחות שניות ניתנו בחשאי, אלולי קרני ההוד היה פתחון פה לאומות לומר לא נתנו לוחות אחרות ולא היו מאמינים שנתנה לו הקדוש ברוך הוא, ועי״ש מש״כ עוד ליישב בזה, ובמושב זקנים מבעלי התוס׳ ובפירוש רבינו בחיי שתירצו באופ״א.
והנה בשיר השירים רבה פרשה ג׳ סי׳ ה׳ איתא, עד שלא חטאו ישראל אפילו מיכאל וגבריאל לא היו יכולים להסתכל בפניו של משה, וכיון שחטאו אפילו פניהם של גוליירים לא היה משה רבינו יכול להסתכל, עי״ש.
מבואר מזה דע״י חטא העגל ניטל קירון אור הפנים ממשה רבינו.
ולכאורה לפי זה היה אפשר ליישב, דאה״נ גם בלוחות הראשונות ניתן קירון אור פנים למשה רבינו, ומה שלא נכתב זה בתורה הוא מפני שבקרא הכא כתיב שראו אהרן וכל ישראל את הקירון אור פנים, וזה היה רק בלוחות האחרונות, אבל בלוחות הראשונות לא ראו זאת, שהרי כשירד משה רבינו היה זה כבר לאחר חטא העגל שניטל ממנו הקירון אור פנים, [ובמה שהיה רק בשמים קודם החטא לא איירי קרא].
עוד יש לומר דהנה בשמות רבה פרשת כי תשא פרשה מ״ז סי׳ ז׳ איתא, "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך", לטובתו של משה נתענה מאה ועשרים יום שקבל את התורה" וכו׳, והיינו שלא אכל ולא שתה ולא ישן, "אמר הקב״ה נצטערת, חייך אין אתה מפסיד, בלוחות הראשונות לא היו אלא עשרת הדברות בלבד, עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרשות ואגדות".
מבואר מדברי המדרש שבלוחות השניות היה עינוי טפי, והיינו משום שאינו דומה עינוי של תחילת התענית לעינוי שלאחר שכבר נתענה ימים רבים שהוא עינוי גדול יותר, ולכן בלוחות האחרונות דהיה זה עינוי לאחר פ׳ ימים הקודמים, היה עינוי טפי, ולכן זכה להלכות מדרשות ואגדות שלא היו בלוחות הראשונות.
והנה מה קירון פנים תלוי בכמה שהשחיר פניו והתענה על התורה, כמבואר בסנהדרין ק. "דרש רבי יהודה ברבי סימון, כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה הקב״ה מבהיק זיוו לעולם הבא, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים", ויש לומר שלכן בלוחות האחרונות שהתענה יותר, זכה לקירון אור פנים מה שלא זכה בלוחות הראשונות.
ויש ללמוד מזה כמה גדול הוא ענין היגיעה והשחרת הפנים בתורה.
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו (לד כט)
הקשו הראשונים מדוע בלוחות הראשונות לא זכה משה רבינו לקירון אור פניו, ורק בלוחות האחרונות כתוב קירון אור פנים.
והחזקוני כתב ליישב דכיון דלוחות שניות ניתנו בחשאי, אלולי קרני ההוד היה פתחון פה לאומות לומר לא נתנו לוחות אחרות ולא היו מאמינים שנתנה לו הקדוש ברוך הוא, ועי״ש מש״כ עוד ליישב בזה, ובמושב זקנים מבעלי התוס׳ ובפירוש רבינו בחיי שתירצו באופ״א.
והנה בשיר השירים רבה פרשה ג׳ סי׳ ה׳ איתא, עד שלא חטאו ישראל אפילו מיכאל וגבריאל לא היו יכולים להסתכל בפניו של משה, וכיון שחטאו אפילו פניהם של גוליירים לא היה משה רבינו יכול להסתכל, עי״ש.
מבואר מזה דע״י חטא העגל ניטל קירון אור הפנים ממשה רבינו.
ולכאורה לפי זה היה אפשר ליישב, דאה״נ גם בלוחות הראשונות ניתן קירון אור פנים למשה רבינו, ומה שלא נכתב זה בתורה הוא מפני שבקרא הכא כתיב שראו אהרן וכל ישראל את הקירון אור פנים, וזה היה רק בלוחות האחרונות, אבל בלוחות הראשונות לא ראו זאת, שהרי כשירד משה רבינו היה זה כבר לאחר חטא העגל שניטל ממנו הקירון אור פנים, [ובמה שהיה רק בשמים קודם החטא לא איירי קרא].
עוד יש לומר דהנה בשמות רבה פרשת כי תשא פרשה מ״ז סי׳ ז׳ איתא, "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך", לטובתו של משה נתענה מאה ועשרים יום שקבל את התורה" וכו׳, והיינו שלא אכל ולא שתה ולא ישן, "אמר הקב״ה נצטערת, חייך אין אתה מפסיד, בלוחות הראשונות לא היו אלא עשרת הדברות בלבד, עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרשות ואגדות".
מבואר מדברי המדרש שבלוחות השניות היה עינוי טפי, והיינו משום שאינו דומה עינוי של תחילת התענית לעינוי שלאחר שכבר נתענה ימים רבים שהוא עינוי גדול יותר, ולכן בלוחות האחרונות דהיה זה עינוי לאחר פ׳ ימים הקודמים, היה עינוי טפי, ולכן זכה להלכות מדרשות ואגדות שלא היו בלוחות הראשונות.
והנה מה קירון פנים תלוי בכמה שהשחיר פניו והתענה על התורה, כמבואר בסנהדרין ק. "דרש רבי יהודה ברבי סימון, כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה הקב״ה מבהיק זיוו לעולם הבא, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים", ויש לומר שלכן בלוחות האחרונות שהתענה יותר, זכה לקירון אור פנים מה שלא זכה בלוחות הראשונות.
ויש ללמוד מזה כמה גדול הוא ענין היגיעה והשחרת הפנים בתורה.