מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ועשית שנים כרובים זהב מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת (כה יח)
בפירוש רבינו חיים פלטיאל בפרשת יתרו (כ ב) כתב שיש מקשים כיצד עשו הכרובים, הרי אסור לעשות דמות אדם מדכתיב לא תעשון אתי, ודרשינן לא תעשון אותי, וכמבואר בראש השנה כד: עי"ש.
ותירץ שם דשאני הכא שהוא על פי הדיבור והוי גזירת הכתוב.
עוד תירץ שם, כי אין בזה איסור משום צורת אדם, כיון שלאדם אין לו כנפים ולכרובים יש להם כנפים [והיינו דבתוספת על צורת אדם מותר דשוב אי"ז נחשב צורת אדם, כמבואר בתוס' ראש השנה כד: בתירוצם הראשון דהיכא דאיכא ד' פנים אין איסור מצד צורת אדם, עי"ש].
וכתב שם עוד, דאין לומר דמ"מ אסור מדין משמשים המשמשים במרום דג"כ אסור לעשות כדוגמתן כמבואר בראש השנה שם, ומצינו במעשה המרכבה פני אדם, דכרובים לחוד אין בהם איסור זה מפני שאין להם ד' פנים.
ולכאורה דבריו צריכים ביאור דזהו רק ס"ד בגמ' שם דלא נאסרה אלא צורת ד' פנים, ומסיק שם דכל השמשין שבמדור העליון אסור כגון שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת.
וצ"ל דס"ל דצורת הכרובים שהיו במשכן אין זה צורת הכרובים שלמעלה, וכמבואר בתוס' ראש השנה שם בסוף הדיבור, עי"ש שמוכח כן בדבריהם.
אמנם הר"ן בע"ז יט. מדפי הרי"ף כתב דדמות מלאכי השרת היינו כצורת אדם עם כנפים, שכך הם נראים במראה הנבואה, והיינו כצורת הכרובים, וא"כ באמת כל כרובים הוי צורה האסורה בעשיה, וצ"ל כתירוץ הראשון דשאני הכא שהוא על פי הדיבור.
ובביאור הדבר יש להוסיף, דהנה בטעם האיסור לעשות דמות שמשי המשמשים במרום, כתב הרמב"ם בהלכות ע"ז פ"ג שהוא משום שנראה כעבודה זרה, אבל הריטב"א בע"ז מג: כתב שהוא משום כבוד של מעלה, עי"ש.
והנה לדברי הריטב"א כל האיסור הוא לעשות דמות השמשים שמשמשים לפני הקב"ה עבור דבר אחר שאינו שימוש לפני הקב"ה, דבזה הוי חסרון כבוד.
אבל כלי המקדש שהרי הם עצמם ג"כ נחשבים שמשים כמבואר בגמ' שם דאסור לעשות דוגמת כלי המקדש מדין "לא תעשון אתי" בדמות שמשי, א"כ פשיטא דלא שייך בזה מעיקרא שום איסור כלל, דכל האיסור הוא לעשות "דוגמת" השמשים המשמשים לפני הקב"ה, כשעושה אותו לנוי בעלמא שלא לשמש, אבל כלי המקדש שעושה אותן לשמש לא שייך בזה חסרון כבוד כלל, [ואין זה בכלל לא תעשו "לכם"], וק"ל.
ועשית שנים כרובים זהב מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת (כה יח)
בפירוש רבינו חיים פלטיאל בפרשת יתרו (כ ב) כתב שיש מקשים כיצד עשו הכרובים, הרי אסור לעשות דמות אדם מדכתיב לא תעשון אתי, ודרשינן לא תעשון אותי, וכמבואר בראש השנה כד: עי"ש.
ותירץ שם דשאני הכא שהוא על פי הדיבור והוי גזירת הכתוב.
עוד תירץ שם, כי אין בזה איסור משום צורת אדם, כיון שלאדם אין לו כנפים ולכרובים יש להם כנפים [והיינו דבתוספת על צורת אדם מותר דשוב אי"ז נחשב צורת אדם, כמבואר בתוס' ראש השנה כד: בתירוצם הראשון דהיכא דאיכא ד' פנים אין איסור מצד צורת אדם, עי"ש].
וכתב שם עוד, דאין לומר דמ"מ אסור מדין משמשים המשמשים במרום דג"כ אסור לעשות כדוגמתן כמבואר בראש השנה שם, ומצינו במעשה המרכבה פני אדם, דכרובים לחוד אין בהם איסור זה מפני שאין להם ד' פנים.
ולכאורה דבריו צריכים ביאור דזהו רק ס"ד בגמ' שם דלא נאסרה אלא צורת ד' פנים, ומסיק שם דכל השמשין שבמדור העליון אסור כגון שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת.
וצ"ל דס"ל דצורת הכרובים שהיו במשכן אין זה צורת הכרובים שלמעלה, וכמבואר בתוס' ראש השנה שם בסוף הדיבור, עי"ש שמוכח כן בדבריהם.
אמנם הר"ן בע"ז יט. מדפי הרי"ף כתב דדמות מלאכי השרת היינו כצורת אדם עם כנפים, שכך הם נראים במראה הנבואה, והיינו כצורת הכרובים, וא"כ באמת כל כרובים הוי צורה האסורה בעשיה, וצ"ל כתירוץ הראשון דשאני הכא שהוא על פי הדיבור.
ובביאור הדבר יש להוסיף, דהנה בטעם האיסור לעשות דמות שמשי המשמשים במרום, כתב הרמב"ם בהלכות ע"ז פ"ג שהוא משום שנראה כעבודה זרה, אבל הריטב"א בע"ז מג: כתב שהוא משום כבוד של מעלה, עי"ש.
והנה לדברי הריטב"א כל האיסור הוא לעשות דמות השמשים שמשמשים לפני הקב"ה עבור דבר אחר שאינו שימוש לפני הקב"ה, דבזה הוי חסרון כבוד.
אבל כלי המקדש שהרי הם עצמם ג"כ נחשבים שמשים כמבואר בגמ' שם דאסור לעשות דוגמת כלי המקדש מדין "לא תעשון אתי" בדמות שמשי, א"כ פשיטא דלא שייך בזה מעיקרא שום איסור כלל, דכל האיסור הוא לעשות "דוגמת" השמשים המשמשים לפני הקב"ה, כשעושה אותו לנוי בעלמא שלא לשמש, אבל כלי המקדש שעושה אותן לשמש לא שייך בזה חסרון כבוד כלל, [ואין זה בכלל לא תעשו "לכם"], וק"ל.
•
והנה בפירוש הריב"א כאן הקשה איך שלמה המלך עשה ארבע כרובים, דהיינו שמלבד הכרובים שעל הכפורת העמיד עוד ב' כרובים מעץ שמן על הארץ, הרי כתיב שנים כרובים דמשמע שנים ולא ארבעה.
וביותר קשה דבמכילתא בפרשת יתרו עה"פ לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, ומובא ברש"י עה"ת שם איתא, דאם עשה כרובים מכסף או ארבע כרובים מזהב עובר בלא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב[א]. הרי דלעשות ארבע כרובים הוא איסור מפורש, ובפירוש הריב"א בפרשת יתרו שם נראה דזהו עיקר כוונת קושייתו כאן, עי"ש.
ותירץ שם בשם רבינו תם מאורליינש שהאיסור הוא דוקא כשעושה ד' כרובים על הכפורת, אבל שלמה המלך עשה שנים על הכפורת ושנים על הארץ.
והנה בגדר האיסור המבואר במכילתא לעשות יותר מב' כרובים, הנה זה ודאי שאין איסור זה מדין עשית דוגמת כלי המקדש, דהא כיון דכרובים של כסף פסולים א"כ אין זה כדוגמת כלי המקדש וכמבואר במנחות כח: דלמ"ד מנורה של עץ פסולה במקדש מותר לעשות מנורה של עץ להדיוט.
אכן לדעת הר"ן הנ"ל דצורת כרובים אסורה משום צורת מלאכים, יש לפרש דהביאור הוא דכיון דכרובים של כסף פסולים, וכן ד' כרובים שהם יותר מכפי הדין, ממילא אסורה עשייתן מדין שמשים שבמרום, שרק הכרובים עצמם כהלכתן מותרים משום שהוא על פי הדיבור וכנ"ל, או כיון שהם שמשים עצמן כמו שנתבאר, אבל כשאינן כהלכתן או יותר מדינם שוב הוי באיסור מצד שמשים שבמרום.
אמנם לדעת התוס' ורבינו חיים פלטיאל הנ"ל דצורת כרובים אינה נחשבת שמשים שבמרום, צ"ל דהוי איסור מיוחד של עשיית כרובים מדרשא ד"אלהי כסף ואלהי זהב".
ומעתה נראה שכל דברי ר"ת מאורליינש הנ"ל שייכים רק אם הוי איסור מחודש בפני עצמו על עשיית כרובים, וס"ל דהאיסור הוא רק בכרובים שעל הכפורת עצמם. אבל אם הביאור הנ"ל דחזר לאיסור עשיית כרובים מצד דמות שמשים שבמרום, א"כ כל כרובים אסורים.
והמלבי"ם בפרשת יתרו שם וכן בספר יד מלאכי בחידושיו עה"ת שם תירצו, דשלמה המלך עשה כן על פי הדיבור.
וכן כתבו בתוס' יומא נד: לגבי כרובים דצורתא שהיו חקוקים על כתלי בית המקדש, דעל פי הדיבור היה כדכתיב הכל בכתב וגו'.
והנה התוס' שם הקשו מקודם לכן לענין אריות שהיו בכסא של שלמה איך היה מותר לעשותם, ולא ניחא להו לומר דהיה על פי הדיבור כיון שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה היכא שאינו מיגדר מילתא, וקשה א"כ מ"ט הכא בכרובים דצורתא ניחא להו דהיה ע"פ הדיבור.
ולהנ"ל אתי שפיר היטב, דהכא אין זה מדין עקירת דבר מן התורה שהיא רק למיגדר מילתא, אלא כיון דהכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, ונאמר על פי הדיבור לעשות עוד שני כרובים וכן כרובים דצורתא, ממילא הם עצמם ג"כ מן השמשים המשמשים, ושוב אין שייך בזה מעיקרא שום איסור עשיה, דהאיסור רק לעשות דוגמת שמשים כשאינם שמשים וכנ"ל. ומה דאסרה המכילתא לעשות ד' כרובים היינו כשאין ציווי על כך דאז לא חל עליהם שם משמשים, ועי' בכ"ז.
[א] במרכבת המשנה על המכילתא הקשה דתיפו"ל דאסור להוסיף כרובים משום בל תוסיף, [ובפרט אי נימא דהאיסור הוא רק ארבע כרובים בכפורת אחת, א"כ לא שייך בזה האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, עי' סוכה לא: ובראשונים שם].
