מה ההיתר לעשות מציצה בשבת היום?

[שאינו יודע לשאול]

ברור שאין דעתו כך, ולכן התיר גם לקולא להרוג כינים בשבת.
אולם מה שכתבת "שיש טעמים אחרים" וכדו' אינו נראה לענ"ד, שלא הוזכר דבר זה כלל ביבי"א, וכל עיקר דבריו שם הם שאנו "סומכים" על חז"ל יותר מאשר הרופאים.

ישנם שני גישות בנושא זה, הגישה שאומרת שדברי חז"ל בהבנת המציאות נאמנים מדברי בוחני המציאות של ימינו [רופאים מומחים לאותו נושא], והנחת היסוד של אותה גישה אומרת שאילולי המציאות שחז"ל העמידו בנימוק אותו הדין היה הדין בטל, ולפי זה אם הדבר ברור כשמש במציאות וכגון בכינה שפרה ורבה לכאורה על כרחינו שהשתנו הטבעים, ויש לנו לשנות את ההלכה.
והגישה האחרת אומרת שחז"ל העמידו דין כפי שקיבלו אותו איש מפי איש, ובוודאי בכל דבר מדבריהם עד חיתום הגמרא יש עומק עצום ונורא, ואף שנתנו טעם שאנו מבינים אותו מציאותית, מ"מ גם אם נדע במציאות שהשתנה הטעם הלא הדין דין אמת ואולי לא ירדנו לעומק כוונתם במה שאמרו כינה אינה פרה ורבה, וכן אולי יש טעמים נסתרים בזה [וכגון בר"ה ב' ימים שבגמ' מבואר מטעם נתקלקלו הלויים בשיר ובעצם היה להם הטעם שיש בו דינא רפיא, ויש בזה מאמר נפלא במכתב מאליהו ח"ב לראש השנה].
לענ"ד דעתו של רבינו חכם עובדיה כהגישה השניה האמורה כאן, ואף שטרח ליישב דברי חז"ל עם המציאות, זה לא עשה אלא כדי לפרש דבריהם, ועיין בהסכמה שנתן להרב משה לוי זצ"ל על המאמר שכתב לאור תורה שהעליתי קודם

 

[שאינו יודע לשאול]

לא ענית על השאלה !
הרופאים אמרו שזה אינו סכנה וזה אינו סכנה,
וחכמי התלמוד אמרו שכן.
אם הב"י שמע לרופאים על רחיצה ודאי היה שומע להם גם על מציצה לו ידע דעתם,

לענ"ד הקלושה והרטושה הנושא בלסמוך על הב"י כאן איננו במציאות אלא בהבנה למה התייחסו חכמי הש"ס, שבשו"ע מבואר להדיא שלא נדרשו חז"ל לנושא של להתיר רחיצה בשבת אלא מחמת שחששו לסכנה, אם כן לא היתה בידם קבלה שיש בזה צורך, אלא כפי שהבינו את המציאות בימיהם הוכרחו לדרש לשאלה זו, ולכן כתב השו"ע שכאשר התגלה שאין זו המציאות שוב אין כאן שאלה.
משא"כ במציצה נדרשו לזה מצד עצם מעשה המילה כפי שכתב מהר"י אסד, וכפי שקצת משמע מסתימת השו"ע בסעיף א, א"כ הואיל וקבלו שכך הדין, אף שכתבו טעם והוא נראה כמי שאינו נכון, יש לומר שהאמת עימם או שהיה להם טעם נסתר בזה.
א"כ הנושא הוא לא אם לסמוך על הב"י נגד הרופאים, אלא אם לסמוך על הב"י בהבנת הגמ' ובזה נלענ"ד דלאו שמיה תוכי...

 

[אלישמע]

לענ"ד הקלושה והרטושה הנושא בלסמוך על הב"י כאן איננו במציאות אלא בהבנה למה התייחסו חכמי הש"ס, שבשו"ע מבואר להדיא שלא נדרשו חז"ל לנושא של להתיר רחיצה בשבת אלא מחמת שחששו לסכנה, אם כן לא היתה בידם קבלה שיש בזה צורך, אלא כפי שהבינו את המציאות בימיהם הוכרחו לדרש לשאלה זו, ולכן כתב השו"ע שכאשר התגלה שאין זו המציאות שוב אין כאן שאלה.
משא"כ במציצה נדרשו לזה מצד עצם מעשה המילה כפי שכתב מהר"י אסד, וכפי שקצת משמע מסתימת השו"ע בסעיף א, א"כ הואיל וקבלו שכך הדין, אף שכתבו טעם והוא נראה כמי שאינו נכון, יש לומר שהאמת עימם או שהיה להם טעם נסתר בזה.
א"כ הנושא הוא לא אם לסמוך על הב"י נגד הרופאים, אלא אם לסמוך על הב"י בהבנת הגמ' ובזה נלענ"ד דלאו שמיה תוכי...

איזה ?

 

[שאינו יודע לשאול]

לא זכיתי להבין שאלת כת"ר

 

[אלישמע]

לא זכיתי להבין שאלת כת"ר

האם כוונתך למ"ש "עושים כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין" ?
כי בפשטות לא נראה לי שכוונתו שזה חלק מהמילה, אא"כ תוכיח מהב"י,
אלא בפשטות לפי שזה נצרך למילה מחמת הסכנה.

 

[שאינו יודע לשאול]

אכן ההוכחה איננה מוכרחת רק הואיל ובסעיף ט הוצרך ללמדנו שלא נזקקו חז"ל לזה אלא מפני הסכנה, ובמציצה לא כתב זאת קצת משמע שמציצה שורשה במהות דין המילה
אך יש לדחות דלא עלה בדעתו של מרן שיבא אי מי ויפקפק באותו צורך ולכן לא ראה לנכון להדגישו
ואם יש למר זמן קימעא לעיין בתשובת מהרי אסאד שהבאתי קודם יראה שהוא טוען כן בתוקף [כלומר שהמציצה היא חלק מן המילה] מכוח עצם הסוגיא והשקו"ט בגמ' שם

 

[שאינו יודע לשאול]

על כל פנים זה ודאי מוכח שברחיצה אין כלל דין מצד חז"ל אלא רק פתרון לבעיה שעלתה ובמציצה יש לדון אך מי שיטען שמציצה היא דין לא קשיא עליה מרחיצה

 

[אלישמע]

על כל פנים זה ודאי מוכח שברחיצה אין כלל דין מצד חז"ל אלא רק פתרון לבעיה שעלתה ובמציצה יש לדון אך מי שיטען שמציצה היא דין לא קשיא עליה מרחיצה

שומע, שומע.