יש לשים לב שכל שורה היא "שם" של ספר, אך בכל ספר יש לעיתים הרבה חלקים, כגון שו"ת אשר חנן י' חלקים, וספר כרם יוסף על הש"ס ז' חלקים, וספר עורי דבורה י"ג חלקים, ועל זה הדרך.
ספרי הראב״ד ר׳ משה שטרנבוך שליט״א הרבה מהם כאלה ג״כ. שכתבם לעצמו.
אם כוונתך ב"חדשים" לספרי מחברי זמנינו, אז לצערינו יש גם הרבה מספרי קדמונינו שהלומדים כמעט ולא נוגעים בהם.
מי שמתרגל בכתיבה, מתרגל גם בכתיבה הראשונית לחשוב על ההגשה.
זה הכי גרוע, שיש תחרות מי מחבר הכי הרבה ספרים מה שגורם לבל תשחית הניר והדיו.
אכן, וגם בדברי הראשונים. אבל ככל ואנו אוחזים כבר בלמעלה מחמש עשרה רבבות ספרים באוצר החכמה, ואין דרך בעולם להגיע למאית מהם, וגם אין צורך, אז אולי כן יש כאן איזו שהיא בעיה.
אתה כתבת שרק בשלב השלישי יש לחשוב ע"ז, וע"ז הגבתי.
תוכל להפנות אותי למקור מדוייק?
אם נראה לך שהמצב לפיו 99% מהמלל חוזר על עצמו ללא שום חידוש הוא מצב אידיאלי - שיערב לך.
מנין כת"ר בטוח כ"כ? ראיתי כמה ספרים רציניים שלא זכו למספיק הצלחה כפי שמגיע להם (בדיני אדם כמובן).
אין מה להשוות.
אכן, אבל זה לא סותר שהוצאת ספר דורשת השקעה מרובה ואם אותו אברך יכול להתקדם בלימודו באותו זמן (ולכתוב לעצמו, שכן שזה לוקח הרבה פחות זמן), אולי זה עדיף.