באנר תרומה

חולין מח' רבנן ור''מ בבן ט' חודשים, האם ניתר מדין ב''פ

  • יוזם האשכול יוזם האשכול אד יעלה
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

אד יעלה

חבר קבוע
הצטרף
11/5/25
הודעות
456
שיטת רש''י:

מבואר במשנה שבן פקועה בן ח' חדשים לכו''ע הוא ניתר בשחיטת אימו ואפילו מדרבנן א''צ שחיטה, ונחלקו ר''מ ורבנן האם בן תשע חודשים ניתר בשחיטת אימו דעת ר''מ שחייב בשחיטה מהתורה וחייבים עליו בדין או''ב כיון שיש לו דין שחיטה גמורה ואילו לרבנן הוא ניתר בשחיטת האם וצריך לבאר פלוגתתם ויש עוד בגמרא שנחלקו ר''מ ורבנן בחלב וגיד של בן ט' לר''מ החלב והגיד אסורים ולרבנן מותרים, ויש כאן שתי דרכים מרכזיות בסוגיא וכעת נבאר את הדרך הראשונה של הראשונים שאף היא מתחלקת בפרטים אבל יסוד הסוגיא הוא אחד מאימתי העובר הוא כבר בהמה לעצמו ואינו נטפל לבהמה הדרך הראשונה היא רש''י בד''ה טעון מבואר ביאור מחלוקתם שאליבא דר''מ שם בהמה תלוי בחדשים שאם עברו עליו ט' חודשים הרי העובר בהמה לעצמה ואינו ניתר בשחיטת האם ולא תלוי באוירא כלל ואילו לרבנן כדי להיות מוגדר בהמה צריך שיעברו עליו חודשים וגם ייצא לאויר העולם דבחדשים ואוירא תליא מילתא ולפי''ז מבואר גם מחלוקתם בחלב וגיד שלר''מ אסורים כיון שלדבריו בחודשים כבר נחשב בהמה ממילא הויא חלב של בהמה ונאסר ואילו לרבנן תליא בחודשים ואוירא ממילא עדיין הוא בגדר שליל ואינו נאסר בחלבו וגידו [ולקמן יתבאר אליבא דר' יוחנן שבחודשים חשוב בהמה ביאור מחלוקתם[

ויש שתי קושיות שונות על שיטת רש''י- דיעוין ברמב''ן שהקשה מדוע בבן ט' מת השחיטה מתירה אותו אחרי שכלו לו חדשיו הלא כיון שהוא בהמה בפני עצמה א''כ הוא כבר הוגדר בהמה ואין השחיטה מתירתו ואולי אפשר ליישב שיטת רש''י שחדשים אומרים שהיא בהמה לעצמה אבל כל זה דוקא אם היא חיה אבל אם כהיום אני רואה שהיא מתה כל החדשים נתבטלו שהלא כהיום אין לה חיים כלל [ואולי זהו כוונת הרמב''ן בתשובתו אבל לקמן נבאר באופ''א].

אלא שקשה מאד קושיית הרא''ש מדוע בבן ט' מת אנחנו תולים לומר שהוא מת קודם השחיטה אנחנו מתירים אותו, ולמה לא נחשוש שאולי הוא מת לאחר השחיטה ונמצא שבשעת השחיטה היה בן ט' חי ואינו ניתר [ ובאמת שקושיא זו קשה גם על שיטת הרמב''ן יובא לקמן שאי''ז ענין של טפילות אלא שלר''מ אם יש סימנים אינו ניתר וקשה כנ''ל], ובזה יש רצו לומר שיש חזקה דהשתא שכיון שכעת הוא מת וגם לא היה חזקה דמעיקרא שמנ''ל שהיה חי בתחילה ולכן החזקה דהשתא גוברת ואני תולה לומר שהמיתה קרתה קודם השחיטה [ואע''פ שיש לדון שכאן היה מאורע שהוא השחיטה שהוא המיתו וא''כ יש סיבה לומר שהוא מת לאחר השחיטה אולי יש לומר שמצאו אותו זמן מועט לאחר השחיטה שלא אמור למות מהשחיטה שהרי זה פשוט שלא פתחו לאחר יום מהשחיטה שבזה פשיטא שנתלה שמת מהשחיטה]

אלא שעדיין צריך לבאר שבגמרא עה. יש שתי לשנות ולפי לשנא ראשונה נחלקו ר''ל ור' יוחנן בהטילה נפל דהיינו אויר בלי חודשים וזה סוגיא חדשה שעד עכשיו דברנו האם צריך חודשים ואויר או חודשים לבד וזה סוגיא אחרת אויר ללא חודשים ואינו עניין לסוגין [ויש להבחין שאוירא שם הוא רק שאינו בגופה אבל אין הוא לעצמו בשונה מאוירא של המשנה ששם האוירא המכוון שהוא עומד לעצמו] אלא שהלשנא בתרא קשה מאד שנח' בתולש ממעי עובר בן ט' חי ואכלו שלר' יוחנן בחודשים תליא ולר''ל בחדשים ואוירא ולכאו' זה פלוגתא דר''מ ורבנן וכבר הקשה כן הרא''ש ובאמת כדי ליישב זה צריך לומר שר''ל למד את המחלוקת כמו שביארנו וממילא פסק כרבנן שבחדשים ואוירא תליא ולכן פטור על החלב אבל בדעת ר' יוחנן צריך לבאר באופן אחר והדברים מפורשים בפסקי הרי''ד שלמד הסוגיא כרש''י וביאר במשנה כמו שנתבאר בר''ל שנחלקו האם חודשים גרמי או חדשים ואויר ואילו בר' יוחנן ביאר בד''ה איתמר באופ''א שבוודאי בחודשים הוא נחשב בהמה מעליא ולכן החלב שלו אסור אלא שנח' ר''מ ורבנן שלר''מ כיון שהוא בהמה מעליא אינו ניתר בשחיטה ואילו לרבנן אע''פ שהוא בהמה מעליא יש היתר של בהמה בבהמה שאפילו שהוא בהמה שלמה הרי הוא מותר ולכן גם החלב והגיד מותרים מדין כל בבהמה אבל אם לא נשחטה אימו אין היתר של כל בבהמה והתולש חלב ואכלו חייב לכו''ע כך שיטת ר' יוחנן בביאור הסוגיא. [ואולי ניתן לבאר בדבריו שלר''מ ס'ל שיסוד של ב''פ דהוולד חשיב כשחוט ואם הוא בן תשעה שחשיב בהמה בפני עצמה אין אני רואה את שחיטת הבהמה כשחיטת העובר אבל לרבנן יש היתר כללי ולכן אפילו אם העובר הוא בהמה בפנ''ע הוא מותר].

נמצא לדרך זו שיש מחלוקת מה טעם ההיתר של רבנן בחלב וגיד דאליבא דר''ל הוא מחמת שאינו מוגדר בהמה אבל לר' יוחנן בוודאי שחשיב בהמה וטעם ההיתר הוא מפסוק דכל בבהמה תאכלו ובאמת שהדברים מפורשים ברש''י לקמן עה. בד''ה דהושיט שמבאר אליבא דר' יוחנן ההיתר של חלב וגיד הוא מחמת הפסוק דכל בבהמה תאכלו ודו''ק

וצריך לדעת שאליבא דר''ל היתר השחיטה ודיני החלב תלוים זה בזה שר''ל פוסק כרבנן שצריך חודשים ואוירא ומאותו טעם שהוא לא מוגדר בהמה עד שיהיה חודשים ואויר ולכן הוא ניתר בב''פ ולכן חלבו וגידו מותרים כיון שחסר לו בשם בהמה וכן לר''מ לאידך גיסא כיון שיש לו חיות בחודשים לבד הוא לא ניתר וחלבו אסור אבל לר' יוחנן יש כאן חלוקה עצומה בין דין שחיטה לדין חלב כיון שהרי כבר בחודשים הוא נעשה חלב ואם אדם יאכל חלב מבן תשע מת פשיטא שחייב ואליבא דר''מ בוודאי שמועיל שחיטה בבן ט' מת אע''פ שנגמר גידולו וביאור הדברים נראה שאליבא דר' יוחנן יש את התפתחות שזה תלוי בחודשים ולכן לאחר ט' חודשים החלב אסור אבל עדיין כלפי טפילות של הבהמה כיון שהיא עדיין בפנים וחיה מכח האמא הרי עדיין היא טפילה ושחיטה תועיל בה ונמצא ששחיטה וחלב הם ב' סוגיות נפרדות אבל אליבא דר''ל הכל אחד.

[אלא שיש להקשות לפי הדרך הזאת שלר''מ בחודשים לבד חשיב בהמה שברש''י בד''ה דתניא מבואר שגיד הנשה לר''מ נוהג בשליל כיון שחודשים ואוירא גורמים וצ''ב שהלא רש'י ביאר בדעת ר''מ דחדשים לבד מגדירים בהמה.

ויעוין ברש''ש שרצה לומר שאף רש''י ביאר הסוגיא כהרא''ש וכמו שנבאר לקמן ועיין מה שהגיה בלשון רש''י בד''ה טעון שחיטה דחדשים ''ואויר'' גרמי לשוויה בהמה ואמנם יש מקום לדקדק כדברי הרש''ש שברבנן רש'י כותב חודשים ולידה ואילו בר''מ בע''ב הוא כותב חודשים ואויר ולפי הרש''ש א''ש כיון שלרבנן ביציאתו לאויר לא נאסר ודוקא בלידה הוא נאסר אבל לר''מ כשמגיע לחוץ יש אויר ואז השחיטה לא מועילה לו ונאסר.]

ועכ''פ הראשונים בדעת רש''י הבינו כמש''נ לעיל שנחלקו האם חודשים לבד או חודשים ואוירא ובארנו הסוגיא ברש''י כפי הבנתם.
 
שיטות הראשונים בסוגיין וההבדלים ביניהם:

לעיל הבאנו את קושיות הראשונים על רש''י שהרמב''ן הקשה הלא כיון שכלו לו חדשיו מדוע אם מת קודם שחיטה ניתר לר''מ והלא הוא בהמה בפנ''ע ואילו הרא''ש הקשה מנא ידעינן שהוא מת קודם שחיטה ואולי הוא מת לאחר שחיטה ועוד הקשה הרא''ש שהלא לקמן עה. נחלקו ר''ל ור''י האם חודשים או חודשים ואוירא, ולכן ביאר הרא''ש שלכו''ע צריך חדשים ואויר אלא המחלוקת האם מצרפים את האויר שאחר שחיטה, שבוודאי גם לדעת ר''מ כשהולד בבטן אינו נאסר אלא דס''ל לר''מ שלאחר שיוצא הוא נאסר כיון שיש בו כעת גם אויר דהיינו שבבטן אם הוא יאכל ואפ''ה אם העובר ייצא אח''כ יאסר נמצא שהבהמה היה לה היתר שחיטה בבטן ואחר שיצאה נאסרה ואילו לדעת רבנן אין האויר של אח''כ מצטרף ואם נשחט בהיותו בבטן שלא היה לו אוירא הרי הוא מותר,ובעצם מבואר בשיטת הרא''ש בעיקר התפיסה על ב''פ תופס כרש''י שבגלל שהוא נטפל ובהמה שיש לה חודשים ואוירא אינה נטפלת.

והדברים צריכים ביאור טובא מה הפשט בר''מ הלא כבר היה לעובר היתר שחיטה וכעת לאחר שייצא לאויר העולם הוא נאסר, ומטו משמיה דהגרא''ו שחלות השחיטה חלה על כל רגע ורגע ולכן אפילו כשהיה בבטן וחל עליו שחיטה כיון שהיה בו רק חודשים אבל לאחר שיצא לאויר העולם יש בו גם אויר דהיינו חיות עצמית של עצמו שלה אין שחיטה ולכן זה נאסר.

ויש מבארים [נאות יעקב בשם הגר''ח] באופן אחר שבאמת השחיטה לא חלה על כל רגע ורגע אלא כאשר הוא היה בבטן היה בו רק חודשים בלי חיות עצמית וכאשר הוא יצא לאויר העולם נעשה פנים חדשות שבמצבו החדש לא נעשה בו שחיטה שנהפך לבריה חדשה.

אבל יעוין ברמב''ן שמביא את תירוץ התוס' וז''ל ובתוס' מפרשים דלא אמרינן חדשים גרמי אלא כשיצא לאויר העולם קודם מיתה ואפילו מת לאחר שחיטת אימו מותר עכ''ל ונראה מדבריו שלא הבין כמו הרא''ש שלר''מ בשעה שהוא בפנים הוא מותר ולאחר שיצא לחוץ נאסר אלא שהחודשים מתלא תלי וקאי האם הוא יצא לבסוף החוצה ונראה כך מלשונו שהוא אומר בעצם שחדשים גרמי [אלא שיש תנאי] ואילו הרא''ש כותב שלכו''ע חדשים ואוירא גרמי,וכן נראה שההיכ''ת היחידה שמתיר זה היכא שמת לאחר שחיטה קודם יציאה ואילו להרא''ש יכול לאכול בזמן שהוא בפנים אפילו אם לאחר זמן ייצא החוצה אבל באמת יעוין ברשב''א עה.בד''ה איכא שהביא את תירוץ התוס' כמו הרא''ש שבאמת בתוך הבטן קודם שיצא מותר אבל בפסקי הרי''ד בד''ה איתמר מבואר להדיא כמו שכתבנו בתוס' שמתלא תלי וקאי דז''ל אבל היכא דלא נשחטה הבהמה אלא ילדתו אי נמי נקרעה אמו ונמצא בה בן תשעה חי הוי בהמה מעליא ממעי אימו כיון שכלו לו חודשיו ''ולא מת קודם שיצא לאויר העולם'' עכ''ל ומבואר להדיא שמתלא תלי וקאי ודלא כהרא''ש.
 
דרך הרמב''ן בביאור שיטת רש''י:

לעיל ראינו את שיטת הראשונים רש''י התוס' והרא''ש שכולהו ס''ל שענין של ב''פ הוא ענין של טפילות אבל הרמב''ן ס'ל באופן אחר שאינו ענין של טפילות שהלא הרמב'ן הקשה אחר שכלו לו חדשיו כיצד ניתר אם מת ומתרץ הרמב''ן שלר''מ הכל תלוי בשעת שחיטה אם יש לוולד סמנים בפנ''ע שר''מ ס''ל שכל בבהמה תאכלו זה דוקא אם אין לו סימנים אבל בן ט' שיש לו סמנים בפנ''ע אינו ניתר וכיון שהוולד מת אין לו סמנים ולכן מותר בשחיטת האם, ולכאורה צריך ביאור בכוונתו מה המשמעות שאין סימנים הלא כיון שכלו לו חודשיו הרי הוא בריה בפנ''ע ואינו נטפל וביותר קשה שמהו לשון חודשים גרמי הלא לדבריו הכל תלוי בסמנים ,ומבואר בדעת הרמב''ן חידוש גדול בדעת ר''מ שאין ב''פ ניתר מחמת הטפילות אלא כיון שאין לו סמנים הרי הוא ניתר אבל אם יש לו סימנים אינו ניתר וצריך לבאר בזה שלר''מ כיון שיש לבן ט' חודשים סימנים עצמיים אין השחיטה מתירה את החיות הזאת כיון שיש כאן סמנים חדשים שהוא מורה על חיות עצמית שהיא לא נשחטת אבל אין לומר שכיון שיש לו חיות עצמית ממילא הוא לא נטפל שהלא גם בבן ט מת כשכלו לו חדשיו היה לו סמנים ולא היה נטפל והדק''ל אלא הגדר הוא שיש כעת חיות שאיננה נשחטת.

וברשבא לקמן פט מבואר הוספה לזה דלר'''מ הוא כבר נחשב בכלל בקר וצאן ולככן הוא צריך שחיטה עצמית אבל לפי רבנן אינו בכלל בקר וצאן ולכן הוא ניתר בשחיטת האם.

נמצא שיש כאן ב' דרכים מרכזיות בסוגיא דרך רש''י והרא''ש כנגד הרמב''ן [בדעת רש''י] שהם סבורים שבן ט' לא ניתר כיון שאינו נטפל ולרמב''ן כיון שיש לו סמנים בפנ''ע אינו ניתר ורק אם אין בו סמנים ניתר ויש נפק''מ לר' יוחנן שהתולש חלב מבן ט' חיב דחדשים גרמי מה הדין אם ייקח מבן ט' שמת לרש''י שהגדר הוא שנטפל יהיה פטור כיון שאינו בהמה עדיין אבל לרמב''ן שהוא בעצם בהמה גמורה אלא שלענין שחיטה תלוי בסימנים א''כ יהיה חייב .

לפי דרך הרמב''ן שאין הנושא האם נטפל או לא אלא כל שיש סימני שחיטה ס''ל לר'מ שאינו ניתר בשחיטת האם ולכאורה צריך להבין מדוע חלב וגיד ג''כ נחלקו הלא כל מחלוקתם הוא רק בהיתר שחיטה ולפי הביאור של הרשב''א לעיל הרי מחלוקתם תלויה האם נחשב בקר וצאן ולכן זה אותה מחלוקת גבי גיד, ואולי יש לומר באופו אחר שאם יש סימני שחיטה לב''פ הרי זה מגלה שהוא לא נטפל ובאמת מלבד שהוא חידוש בסברא אבל לקמן נוכיח לא כך מדברי הר''ן.

ובאמת שנמצא שיש כאן מחלוקת גדולה בראשונים לרש'י ולהרא''ש ב''פ הוא טפילות ולרמב''ן כיון שיש לו סמני שחיטה אינו ניתר מכל בבהמה תאכלו.

ונבאר עתה את שתי הלשנות לפי דרך הרמב''ן ל''ק הרי אינה קשורה כלל לסוגיא כיון שהיא מדברת על אויר בלי חודשים והיא סוגיא חדשה שלא דברנו אבל לל''ב שלר' יוחנן אוסרים מטעם חלב כיון שבחדשים תליא מילתא אע''פ שרבנן מתירים בחלב כבר ביארו התוס' שם זה אגב שחיטת אימו שבאמת לראשונים אינו קשור ששם יש היתר מצד כל בבהמה שלרבנן לא תלוי בסמנים ובאמת שגם רש'י בזה מודה שלר' יוחנן צ''ל שהיתר בחלב הוא מטעם כל בבהמה

ואילו לר''ל דס'ל שהחודשים ואוירא אוסרים א''כ צב טובא מדוע לר''מ חודשים אוסרים וצ''ל לפי הרמב''ן דס''ל בחלק הזה כהרא''ש שגם לר''מ בחודשים ואוירא אוסרים אלא שמצרף האווירא שלאחר מכן וכאן בסוגיין שאכל את החלב במעיים או עכ''פ הוציאו מת בוודאי שיהי פטור, אבל קשה לומר כן כיון שהרמב''ן כתב על דרך זו ואינו נכון אלא צריך לדחוק שר''ל הולך רק לדעת רבנן.
 
הראשונים נתקשו שבסוגיא בריש גיד הנשה מבואר שגיד חל משעה ראשונה ואילו ר' אושעיא אמר שבבן ט חולקים ומבואר שבן ח לכו''ע מותר והבינו כפשטות וכדברי רש''י שבתשע חודשים נח' האם חשוב בהמה לענין שחיטה חלב וגיד ומבואר שבבן ח מותר ואילו בגה''נ מבואר שחל בשעת יצירה והתוס' בריש גה''נ תירצו שדוקא כשיש שחיטה נח' האם התחדש כל בבהמה תאכלו אבל קודם שחיטה לכו''ע אסור.

והרשב''א פט: מבאר בשם תוס' שבאמת יש כאן שתי מחלוקות שונות דהיינו שבן ט' שלר''מ מחויב בשחיטה כיון שהוא בהמה מעליא וקרינן ביה וזבחת מבקרך ומצאנך [מדבריו משמע שאין הפירוש כיון שהוא נחשב בהמה אין אני קורא בו כל בבהמה תאכלו אלא כיון שהוא בהמה ממילא הוא נכלל בכלל הציווי של וזבחת מבקרך ומשמע שעד שהגיעו החודשים כלל לא היה בכלל החיוב שחיטה ולכן הוא ניתר ולא בגלל ששחיטת האם הועילה לו וזה מקור נרחב להבין את דברי הרמב''ן שביאר ברש''י שהכל תלוי אם יש לו סימני שחיטה ולדברי הרשב''א כאן א''ש שכיון שכעת יש לו סימנים ממילא הוא חיב בשחיטה עצמית, וצריך לדעת איזה איסור יש לאוכל חלב לפני שמלאו לו חודשים שהלא אין עליו חיוב שחיטה כלל וממילא אינו זבוח כלל לא שייך ורק אמה''ח יהיה אסור לכאורה] ולכן חיבים גם בחלב לר''מ כיון שחדשים גרמי ליה וחשיב חלב שור וכשב אבל לגבי גיד לכו''ע נאסר בתחילה [ואולי הביאור שגיד הוא ענין מציאותי הנמצא על הכף] אלא שנחלקו האם השחיטה תתיר מדין כל בבהמה תאכלו שנחלקו האם ההיתר רק בדיני שחיטה או שמתיר את כל האיסורים ועכ''פ מבואר בר' אושעיא שכל מה שאמר לשיטתם זה דוקא לגבי חלב אבל לגבי גיד זה מחלוקת אחרת ולפי'ז אין כלל סתירה בין שתי הסתמות במשנה מה שסתמנו ששחיטה מועיל לבן ט' זה נושא אחד ומה שסתמנו בריש גה''נ שהגיד נאסר משעה ראשונה זה לכו''ע.

אבל יש כמה הערות בפשט בהבנת דברי הרשב''א הראשונה שהלא לפי''ז ר' אושעיא לא מסתדר כלל עם ר' יוחנן דס''ל שחודשים גרמי ואילו לדברי הרשב'א זה לא מסתדר אליבא דרבנן שהם סוברים שעדין לא נחשב חלב ונמצא שר' יוחנן כר''מ.

ועוד יש להעיר שהלא הרשב''א גופיה הקשה על הרמב''ם דס''ל שחלב לאחר חודשים נאסר ואין שחיטת האם והקשה הלא ברישא של המשנה מבואר שבן ט' מת קורעו ומוציא את דמו ומשמע שהחלב מותר,והלא אף לדברי הרשב''א הגיד אסור בכל אופן וכיצד המשנה כתבה שמור הכל חוץ מדם ויש מי שרצה ליישב שכיון שגיד לא אוכלים אותו לכן המשנה לא כתבה אבל זה אינו מחוור כלל כיון שהגיד טעון ניקור וא''א לאכול מהבשר בלא ניקור, ואולי יש ליישב בזה שבגיד כיון שיש בזה מחלוקת רבנן ור''מ האם ניתר בשחיטה לכן המשנה לא הזכירה האם צריך לנקר הגיד אבל בחלב לדעת הרמב''ם שלכו''ע אסור מדוע המשנה לא כתבה שצריך להוציא החלב ודו''ק

ועוד יש להעיר בדבריו הלא כיון שר''מ ורבנן חולקים בגיד שאע''פ שלכו''ע איסור גיד חל מעיקרא אבל נח' האם כל בבהמה מתיר איסורים שאינם קשורים לשחיטה,א''כ מנ''ל שנחלקו בחלב האם נחשב חלב בקר וצאן אימא דלכו''ע נחשב חלב בקר וצאן והטעם שרבנן מתירים הוא לשיטתם בגיד שכל בבהמה מתיר את כל האיסורים ומנ''ל דפליגי בתרתי ולכאורה צ''ל שכיון שלגבי שחיטה הם נחלקו האם כבר נחשב בהמה לאחשובי בקר וצאן גם נחלקו בחלב והוא ענין מוכרח.
 
שיטת התוס' דלר' יוחנן צריך אויר דאבר.

מבואר בגמרא שאליבא דר' יוחנן חודשים גרמי והתוס' מבארים כאן ובדף צ. שצריך אוירא אבל אי''ז כאוירא דר''ל ששם צריך אוירא דלידה בתור תהליך לבהמה אבל לפי ר יוחנן בחודשים הוא נגמר ויש לו שם בהמה רק יש כל בבהמה שכיון שיוכול להיות ניתר ע''י שחיטה זה עצמו הטפלה. [וכ''ה ברשב''א אבל לפי תוס' שמבאר שבבהמה טמאה נחשב אוירא כבר בפנים מבואר שאף אוירא דישנא קמא הוא מענין טפילות וצ''ל לדבריהם שהאוירא לכולם הוא ענין של יציאה מכל בבהמה אאל שיש אוירא דבהמה שהוא יותר חשביבות].

וצריך לדעת כיצד ר' יוחנן מסתדר עם רבי מאיר שאוסר חודשים בחלב וגיד והלא יש רק חודשים בלי אוירא דאבר וצריך לומר [וכ''ה בשחיטת חולין] שבשחיטה בוודאי נחשב שיש אוירא דאבר,שגם לפי הרא''ש שנח' רבנן ור''מ האם האוירא של אח''כ מצטרף לשם אוירא אבל כ''ז באוירא דלידה שלאחר שנחשב כאוכל מחמת השחיטה אלא חוזר להיות בהמה אבל כלפי האויר דאבר לכו''ע השחיטה מצליחה להחשיבה כאבר כיון שהטעם שלדעת ר' יוחנן צריך אוירא דאבר שכל זמן שהוא בפנים הכל בבהמה תאכלו מטפילו ואינו נחשב חלב אבל לאחר שיוצא הרי הוא נחשב חלב גמור ובזה האויר של השחיטה מהני.[ןלפי''ז מיושב מה שהעירו על קושית התוס' בד''ה רבי יוחנן מדוע רבי יהודה התיר חלבו והלא לר' יוחנן חודשים גרמי והעירו הלא לתוס' גם לפי ר' יוחנן צריך אוירא דאבר וא''כ מה הקשו והיה אפש''ל שעדיין לא נקטו שלר יוחנן צריך אוירא אבל להאמור א''ש כיון שהשחיטה בעצמה משווה אוירא דאבר וא''כ צריך להיות אסור].
 
ראשי תחתית